אילת השחר/בבא מציעא/לז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png לז TriangleArrow-Left.png א

דף ל"ז ע"א

אמר לשנים גזלתי לא' מכם מנה ואיני יודע איזה מכם וכו' נותן לזה מנה ולזה מנה. והיינו דשניהם תובעים אותו, ואותו דין יהי' דאם גזל חפץ ואינו יודע ממי, אלא דאז יש לעיין אם א' נותן סימנים והשני לא, או שא' נותן סימנים יותר טובים מהשני כהא דלעיל דף כ"ח, אם כיון דס"ל להתוס' בחולין דף צ"ו א' דלא מהני סימנים להוציא ה"נ לא מהני סימנים, אע"ג דכאן ממ"נ הוא חייב, או דבאופן זה הוי כמו באבידה דמהני סימנים, דיש לומר דשאני במציאה דבלי שנותן השני סימנים אין כלל אדם שיש להסתפק ספק אמיתי עליו שהוא שלו, וכיון דהוא נותן סימנים הוי כאילו יש רק אחד שמוכח כדבריו, וכן אם יש להשני סימנים יותר קלושים ג"כ הוי כאילו רק עליו יש לדון, דאם באת להתחשב עם סימנים הקלושים של השני הרי הסימנים של הראשון יותר טובים, אבל כאן דגם בלי הסימנים יש מישהו שיש ספק שמא הוא שלו דהא יודע שגזל א' משניהם, הרי זה ספק השקול בלי הסימנים, אז הסימנים לא יכריעו להפסיד להשני שיש ספק שזה שלו כמו שיש ספק שמא זה של הראשון.


שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה. ברשב"א ובנימוק"י הקשו נימא דהוי כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דמחויב לישבע ואינו יכול ומשלם. וברשב"א תירץ דכיון דלא הו"ל למידע דאז לא נאמר מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, ובשם הרמב"ן הביא דכיון דכאן מודה בכל חיובו לא דמי לכל מודה במקצת דמעכב לעצמו החצי, וביאר ברשב"א דבריו כיון דאילו הי' אומר זה הפקיד אצלי מנה וזה מאתיים הי' נאמן ה"נ באומר איני יודע לא שנא. ולכאורה למה הי' נאמן לומר לזה יש אצלי מנה ולזה מאתיים, משמע דמיירי דשניהם טוענים על אותו הצרור שכל א' טוען שזה שלי דאז בהכרח הדין ודברים הוא בין שני המפקידים.


פקדון דלא עבד איסורא לא קנסוהו רבנן. ואז יהא מונח. יש לעיין למה לא יוכל להשתמש במנה הג' דלכל א' ידחה דאין לך לתבוע, וממילא כ"ז שלא יוכיחו למי זה מגיע ישתמש בהמעות לעצמו, האם הטעם הוא משום דזה פקדון או גזל וזה ישנו עדיין בעין דממ"נ המנה אינה שלו, אבל אם יתבענו בהלואה וכ"א יטעון הלויתי מאתיים וחבירי רק מנה לא יהא מחויב להפריש מנה ולהניח, או דגם בהלואה מחויב להפריש מנה ולהניח, ובסוגיא דלעיל דף ג' דפרכינן בהא דחנוני על פנקסו דשניהם נוטלין, ונפקי' ממונא מבעה"ב ונימא יניח, מבואר דאע"ג דאין מנה מיוחדת ששייך להם, מ"מ שייך דין דנפקי' מיני' ממונא ויהא מונח.


תוד"ה גזל. משום דיודע בודאי שלא גזל לכולם רק לא'. יש לעיין אם בגזל מחמשה ויודע שלכולם שילם ורק לא' לא שילם וכ"א תובע אותו שלא שילם לו, אם גם כאן אע"פ שאיני יודע אם פרעתיך ותובעין אותו בברי שלא שילם חייב לכו"ע בדיני אדם כמבואר בב"ק דף קי"ח, מ"מ יהי' הדין כמו למ"ד ברי ושמא ברי עדיף, דכמו דהתם כיון דיודע דרק מא' גזל לכן פטור מלשלם לכל א' לר' טרפון, ה"נ כאן. ואפשר לחלק דכאן דכולם טוענים על חפץ זה דגזל מהם וזה בהכרח שלא גזל את כולם את הדבר הזה ממש, דנמצא דלא יתכן דגזל את כולם את הדבר הזה, אבל באופן שיודע ששילם לכמה אנשים אין הכרח מצד עצם הדבר דלא שילם גם לכולם, ואז הוי ככל איני יודע אם פרעתיך ויצטרך לשלם לכל א'.

עוד יש לחלק דברי ושמא למ"ד ברי עדיף היינו דזה מדין נאמנות גרידא להוציא ממון, ולכן כאן דיודע שאינו אמת לא נאמר בזה ברי עדיף, אבל איני יודע אם פרעתיך דזה בצירוף חזקת חיוב, א"כ אף אם אין נאמנות שלימה להתובעים מ"מ אפשר לחייבו בצירוף חזקת חיוב שעליו.

אמנם בשטמ"ק לעיל דף ג' א' בשם הריטב"א מבואר דהא דבחנוני שניהם נוטלין מבעה"ב דהוו כאומר איני יודע אם פרעתיך, הרי דבכה"ג חייב ובודאי לא מסתבר דאתי רק כר"ע מתני' דחנוני על פנקסו, ועמש"כ בדף ג'.


תוד"ה התם. לכך נראה דכולה מתני' איירי לצי"ש ולכך ברישא דהו"ל למידק נותן לזה מנה ולזה מנה לצי"ש. והיינו ע"כ דזה קנס, וכן מבואר בשטמ"ק, ולפני שקנסו לא הי' שום חיוב וממילא לא הי' גם שום עונש מן השמים, ונמצא דנתחדש כאן חידוש דלא מצינו במקום אחר, דבכולי דוכתי דחייב לצאת יד"ש, הביאור הוא דיש עונש מן השמים לכן חייב לשלם להפטר מן העונש בידי שמים, וכאן נתחדש שחייבוהו חיוב כזה שיהי' עונש מן השמים אם לא ישלם.


בא"ד. והיכא דלא הו"ל למידק פטור אפילו לצאת ידי שמים ואפילו בברי ושמא. נמצא לדבריהם דלר"ע בשמא ושמא היכא דהו"ל למידק חייב לציד"ש, ובברי ושמא היכא דהוי לי' למידק חייב ע"י ב"ד משום קנסא. העירוני דכיון דהיכא דהו"ל למידק מ"מ לא קנסינן לי' אלא לחייב לציד"ש, למה בברי ושמא חייב בדיני אדם, דמה מוסיף טענת ברי לגבי לקנוס אותו יותר שיוציא ממנו ע"י ב"ד, כיון דענין הקנס הוא מחמת דהו"ל למידק ובזה טענת ברי של התובע אינו סיבה להוסיף יותר קנס, ואולי יש לומר דהקנס הוא שיאמינו להטוען ברי ולכן יוציאו ממנו בב"ד, משא"כ בשמא ושמא דלא שייך זה אז בהכרח חייב רק לציד"ש.


בא"ד. אבל בשמא ושמא אפילו בשני כריכות אינו חייב אלא לציד"ש. והנה בודאי אין דעתו להקנות לכל אחד על הצד שאינו מחויב לו, וא"כ איך מותר לכ"א מהם ליקח דאולי יקח מה שאין מגיע לו, וי"ל דכמו דכל מוחזק אינו מחויב לציד"ש ליתן הדבר להשני אע"פ שזה ספק אולי מגיע להשני, ה"נ כאן כיון דהוא מחויב לציד"ש נמצא דמה שהגיע להשני הוא בהיתר וברשות, וכעת יש להשני דין מוחזק וככל מוחזק דאין עליו חיוב כלל לתת הדבר שספק אם זה מגיע לו אפילו לציד"ש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א