אילת השחר/בבא מציעא/יח/ב

אילת השחר בבא מציעא יח ב

דף י"ח ע"ב

רש"י ד"ה חיישינן. אע"פ שבא אחד וכו'. ברעק"א ביאר דמיירי דיש לו להשליח שטר שליחות וכתוב בו משולשין. וצריך ביאור דממ"נ אי חיישינן לשני שוירי מה יועיל משולשין, ואם דלא חיישינן כ"כ למה לא סגי באם כתוב רק יוסף בן שמעון, כיון דאנו יודעים שאין עוד יוב"ש בשוירי הזאת שידוע לנו. (מהדו"ק)

תוד"ה חיישינן. מ"מ כשנפל חיישינן. הנה ודאי הא דנפל איתרע לא שייך כאן, דכי בשביל שנפל לכן זה יספק על יוסף בן שמעון אחר, ואפי' אם נימא דלענין מוכח מתוכו לא צריך כ"כ בירור ממש וסגי בלא הוחזקו משא"כ לענין להחזיר גט הנמצא, מ"מ צ"ע דהא אם באמת יתברר דיש עוד יוב"ש הא מתברר דהגט פסול אלא דתלינן דאין עוד יוסף בן שמעון, ולכן הוי מוכח מתוכו, וא"כ למה לא נתלה גם לענין להחזירו דמסתמא אין עוד יוב"ש והגט הוא של זה שידוע לנו. ובאילת השחר גיטין כ"ד ע"ב כתבנו דחשש זה אינו אלא מדרבנן שהחמירו בגט אבל לענין מוכח מתוכו לא שייך להחמיר, וצ"ע בתוס' לקמן כ' ע"ב דמשמע דלסברא א' בתוס' הוי חשש גמור מה"ת, וכן משמע דנקט הגרעק"א על רש"י ד"ה חיישינן לשני שוירי [ועי' משנ"ת באילה"ש גיטין דף כ"ד ע"ב בתוד"ה בעדי מכירה ובגמ' ד"ה בעדי מסירה]. (מהדו"ק)

תוד"ה ואפי'. וי"ל דנאמן וכו'. צ"ב מה החילוק בין אומר למפרע ובין גירשתי עכשיו דהא בין כך אינו בידו על רגע קודם, ומאי נפק"מ בין אומר גירשתי' אתמול או היום לפני רגע, וצריך לומר דכל שלא שייך נפק"מ בין גירשה לפני שעה לגירשה עכשיו אפשר להאמינו כיון שאין נוגע לנו נאמנותו שיצא מזה חילוק אם עכשיו או לפני כן, וזה מקרי בידו, משא"כ אם אומר על זמן שיוכל לצאת מזה נפק"מ. אלא לכאורה איכא תמיד נפק"מ כגון אם זינתה בינתיים וכן לענין פירות איכא נפק"מ אם נתגרשה לפני שעה או לא וצ"ע [ועמש"כ בזה באילת השחר גיטין דף ב' ע"ב בתוד"ה ע"א נאמן]. (מהדו"ק)

בא"ד. אבל הכא שאומר שכבר גירשה מזמן הכתוב בגט כמו שאינו נאמן למפרע כך אינו נאמן להבא. ועי' ברעק"א דביאר דאין כונתם רק למ"ד בב"ב דף קל"ד ע"ב דבעל שאמר גירשתי את אשתי לפני זמן אינו נאמן כלל, אלא אפי' למ"ד דגם אז נאמן לכל הפחות על להבא דפלגינן דיבורי', מ"מ זה רק באומר גירשתיה לפני זמן דפלגי"ד, דמה שאמר שגירשה לפני הזמן אינו נאמן ומה שאומר גרשתיה נאמן היינו דתלינן שגירשה זה עכשיו, אבל כאן שהגט הי' ביד המוצא דא"א שגירשה כעת אז לכו"ע אינו נאמן כלל. וכ"ה בתוס' הרא"ש כפירוש הגרעק"א ז"ל.

וצריך לחלק מה דלא אמרינן גם כאן שמה שאמר שגירשה לפני שנה אינו אמת אלא שגירשה כעת למ"ד בב"ב דף קל"ד ע"ב פלג"ד בחד גופא, והיינו משום דבאומר שגירשה לפני שנה מועיל דגם כעת היא מגורשת מכח הגירושין ההוא, אבל באומר בגט זה גירשתי לא שייך לומר דגם אם גירשה בגט אחר הועילו הגירושין שתתגרש בגט הזה, דנמצא דהתם החילוק הוא בזמן וזמן ההוא כולל גם את הזמן הזה, משא"כ בגט שהגט ההוא לא כולל בתוכו את אמירתו שנתגרשה בגט הזה.

ואע"פ דנתבאר בדברינו בב"ב לדף קל"ד ע"ב דגם אם פלג"ד בחד גופא לא נימא דנתגרשה לפני זמן שמהני על עכשיו, אלא דצ"ל דנאמין לו שנתגרשה כעת, מ"מ הא גם כשנתגרשה קודם מועיל על כעת, נמצא דאין אנו זקוקים לומר דכל דבריו הם ודאי שקר אלא דאין לו נאמנות, אבל יתכן דבאמת נתגרשה גם אז וזה מהני על עכשיו, אבל בנתגרשה עם גט זה דנמצא דא"א שיועיל הגט השני על גט הזה אז לא שייך לכו"ע פלגי"ד. (מהדו"ק)

תוד"ה מעולם. דאינו חשוד לקלקלה כמו שנאמן לומר גרשתיה. הרא"ש בשטמ"ק הוסיף דגירשתיה נאמן אע"פ שאולי רוצה להרויח פשיטי דספרא מ"מ אינו חשוד לקלקלה בעד פשיטי דספרא, והיינו דמהא דב"ב חזינן דבשביל פשיטי דספרא לא יקלקל אותה, אע"ג דאינו בידו שיהי' זה הגט ראוי לגרש בו, מ"מ נאמן ולא חשדינן לי' שישקר בשביל הפשיטי דספרא. ואע"ג דכתבו התוס' בד"ה ואפי', דכאן אינו נאמן שגירשה, דאם נאמן שגירשה הא היו מחזירים בין כך הגט, וע"כ משום דאינו נאמן כיון דאומר למפרע, א"כ איך נאמינו שזה אותו גט, וע"כ דחלוק דלגבי שגירשה אינו נאמן כיון דאומר למפרע, אבל לגבי שזהו הגט נאמן משום דאינו חשוד לקלקלה משום פשיטי דספרא.

ומש"כ דאומר אע"פ שאינו מכיר, כונתם שהוא בעצמו יודע שאינו מכיר מ"מ חשוד לומר דמכיר מחמת ספק, ולכן מיושב נמי הא דלר' אשי דאמר נקב יש בו בצד אות פלונית. וכתב הרא"ש ועוד פוסקים דאם אמרו עדים סגי אף אם אמרו אחרי שראו את הגט, אבל אם אומר הבעל צריך שיאמר לפני שראה, ולמה לא יהא נאמן אחרי שראה אם אומר שהי' בו נקב בצד אות פלונית, דהא אין שייך שיטעה בזה, וכיון דאינו חשוד לקלקלה למה לא יהא נאמן. וצריך ג"כ לומר דכיון דחושב דמסתמא זהו הגט חשוד לשקר דיודע שהי' בו נקב דהא יתכן שהי' בו נקב, אבל אם העדים אומרים שחתמו רק על גט א' ואם זה לא על שלו א"כ הא ודאי אינו גט זה ולקלקל בודאות אינו חשוד.

אלא דצ"ע דבתוס' גיטין דף כ"ח מבואר דכשמצאו הבעל עצמו ומכירו נאמן, ומפורש שם בתוד"ה מצאו משום דמיגו דאי בעי אמר לא אבדתי, ולדברי התוס' כאן דבעצם נאמן דאינו חשוד לקלקלה אלא דאע"פ שאינו מכירו אומר שמכירו משום דחושב שכיון שנאבד לו הגט ודאי הוא זה, א"כ מה יועיל מיגו, וכבר הק' כן בפנ"י בגיטין שם. (מהדו"ק)

בא"ד. כמו שנאמן לומר גרשתיה. אע"ג דמסקינן בב"ב דף קל"ה דחיישינן ואין מאמינים לו, וכמו שהעיר מהרש"ל בתוס' הקודם, מ"מ הא זה רק משום דאם איתא דגירשה קלא אית ליה, אבל היכא שאין סתירה לדבריו נאמן, הרי דאינו חשוד לקלקלה בכונה כדי להרויח פשיטי דספרי.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א