אילת השחר/בבא בתרא/קמו/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש אילת השחר |
הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה. לפי התוס' היינו דרוצה לבודקה דאם היא לא תותרנית ישאנה, ומהרא"ש משמע דדעתו להכניסה לשם נישואין אם יימצא שהיא לא תותרנית, ולפי"ז כיון שבאמת לא היתה תותרנית אמאי לא נעשית נשואה עי"ז, והיה אפשר לומר דשאני כניסה לביתו מכל קניינים כגון משיכה וכדו' דעצם המשיכה הוה מעשה קנין אלא כדי שיקנה צריך לכוין לקנות, אבל בהכנסה לרשותו כל המעשה קנין הוא הכנסה לשם נישואין, דבסתם כניסת בן אדם לבית אין כאן שום מעשה קנין, ולכך כשמכניסה ועדיין הוא מסופק אין כאן מעשה קנין כלל, דהכנסה שאינה לנישואין אינה כלום, אמנם מדברי המהרש"א בביאור התוס' משמע שאם היה חושב על הצד שהיא לא תותרנית כונסה לשם נישואין הויא נשואה עי"ז.
תוד"ה נכנס. ומה שפי' רבינו שמואל וכו'. אפשר דגם הרשב"ם מודה דסתם קטטה לא מקרי עדיין נתן בה עיניו לגרשה, דלענין פירות מפסיד רק משעת כתיבה אבל סתם קטטה לא, ורק כאן מחמת שנמצא בה מום שמפסידה כתובתה מחמת כן מקרי שפיר נתן עיניו לגרשה, אמנם התוס' לפי מה שביארו בגיטין (דף י"ז) דמה שמפסיד פירות משעת כתיבה לר"ש משום דאפשר כבר לגרש בגט זה דס"ל עדי מסירה כרתי, ולרבנן אליבא דר"ל צריך שיהיה גם קול, ולפי"ז לא שייך זה כאן, אבל להרשב"ם הכל תלוי במה שיש יותר הוכחה שגומר בדעתו לגרש, ולכך לר"ש סגי בכתיבה ולרבנן בעי חתימה משום דדרך לגרש עם עדי חתימה, וכאן דבודאי יגרשנה מחמת מום הו"ל כחתימה.
וברא"ש הקשה דבשלמא פירות שזה מתקנ"ח שייך שיפסיד אחרי שנתן עיניו לגרשה אבל ירושה שהיא מהתורה לא שייך זה, ובפלפולא חריפתא הק' דהא הרא"ש עצמו פוסק דירושת הבעל היא מדרבנן, ותירץ דהוי כעין דאורייתא, וצ"ע דמנ"ל להרא"ש להקשות מחמת הסברא דהוי כעין דאורייתא לענין זה, ואפשר דהנה פירות תיכף בשעת נישואין תיקנו לבעל הפירות עד שעה שיתן עיניו לגרשה, דנמצא דלא הופקע מה שכבר זכה, דפירות של אחרי שנתן עינו לגרשה לא זכה בכלל, אבל בירושה לא שייך לומר כן דירושה חדא הוא דאיכא, ולא שייך לומר שזכה בהנכסים שעד זמן זה, וע"כ צ"ל דמפקיעים דין יורש שהיה לו, וא"כ אף אם זה מדרבנן לא מסתבר שיפקיעו דין שיש לו באשתו כל זמן שהיא אשתו, אלא דמלשון הרא"ש לא משמע מה שכתבנו.