אילת השחר/בבא בתרא/צו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רשב"ם
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png צו TriangleArrow-Left.png א

דף צ"ו ע"א

תוד"ה הבודק. דלא משמע לי' דטעמו בריח. הנה לכאורה ע"כ דבדק גם הריח, דאל"כ איך מהני בדיקתו להיות ג' הראשונים ודאי יין דאולי כבר הי' ריחי' חמרא, וכמו אם אמרינן מתתאי עקר דלא יהי' ג' הראשונים ודאי יין דאולי עקר למטה, א"כ קשה למה באמת הגמ' אומרת דטעמי', דהא הטעימה הזאת אין בה שום תועלת רק הריח, וריח בלבד מהני בלא טעימה, וצריך לומר דטעימה בלבד מהני כיון דבהטעימה עצמה מרגישין ריח חלא, וכמש"כ לעיל על תוד"ה נותן.


תוד"ה מאי טעמא האי מעילאי עקר. דאין סברא שיהא חומץ גמור למטה ולמעלה הוה ריחי' וטעמי' חמרא. לכאורה מוכח כן להדיא מהא דע"ז (דף ס"ו) דבחמרא לגו חלא הו"ל ריחי' חלא, כיון דכבר באויר כלי נהפך היין בריחו לחומץ כמבואר ברש"י שם, וכ"ש באם הם מעורבים ממש בחבית.


תוד"ה מ"ט האי חמרא מתתאי עקר. מבואר בתוס' דהש"ס סובר דבאמת כן, דהא מריב"ל אין לו ראי' שסובר כן, אלא משום דס"ל להש"ס כן, אבל ר' יוחנן לא הי' יכול לפרש כן דא"כ דמתתאי עקר למה כל ג' הראשונים ודאי יין, דאולי עקר מתתאי ואחרי יום נהי' חומץ, אלא דא"כ קשה באמת הברייתא לדידן דס"ל דריחי' חלא וטעמי' חמרא חמרא כדפסקו כל הראשונים, וגם אם הש"ס ס"ל לאמת דתתאי עקר, א"כ למה ג' הראשונים יין, וצ"ל דמיירי דעירבב הכל, א"כ למה הוצרכו להעמיד בר' יוחנן דמעלאי עקר.


רשב"ם ד"ה אמר רב. והא דנקט חבית של יין. פירוש דאפילו ביין סתם, ואפילו למ"ד דמקבל עשר קוססות ביין סתם (לעיל צ"ה ע"ב), מ"מ כולו קוססות לא מקבל לכו"ע, וא"כ הי' יכול להשמיענו ביין סתם ונתקלקל הכל.

אבל אינו מובן למה האריך הרשב"ם לפרש דכמו שמכר לו חמץ דמי וכל האריכות, הא בפשוטו מבואר לעיל (צ"ה ע"א) דבמוכר חבית נותן לו יין שכולו טוב משום דכולי חד חמרא הוא, וכן ביין סתם אינו יכול לתת לו כולו קוססות, וכיון דכאן החמיץ תוך ג' וע"כ דהי' קוסס בשעת מכירה הוי מק"ט.


תוד"ה כל. וצ"ל דמיירי הכא דידעינן שהקנקן דהמוכר הוא טוב דאי לאו אמאי חייב באחריותו לימא לי' המוכר היין הי' טוב. והא דהוצרכו לחדש דוקא לפירשב"ם, דאילו לסברתם שכתבו בסוף דבריהם דרק לאחר ג' מתקלקל ע"י הקנקן, אלא דמיירי למקפה משום זה בקנקנים דמוכר אינו יכול לומר קנקנים שלי גרמו והי' לך להריקם לכלי אחר, כיון דהי' עומדין למקפה הו"ל כאילו אמר לי' שיכול להחזירם כמות שהם, משא"כ בתוך ג' כיון דאינו עומד למקפה יש לי לומר דאינו אחראי כלום גם על הכלים אע"ג דהם של מוכר.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א