אילת השחר/בבא בתרא/צג/ב
מר אזיל בתר רובא דאינשי ומר אזיל בתר רובא דזריעה. והנה מדלא שיילינן וניחזי אי גברא דזבין לזריעה או לאכילה, הרי דאין סוג אנשים מיוחדים שקונים רק לזריעה או רק לאכילה, אלא דכל א' קונה לפעמים לזריעה ולפעמים לאכילה, אלא דרוב קניות קונים לאכילה ורוב הנקנה הוא לזרעים.
ועי"ז יתורץ מה דלכאורה קשה מ"ד דבתר רוב זרעים אזלינן, ולמה הא בודאי הספק הוא על האיש למה הוא קונה ויש לתלות דהוא מרובא דאינשי, אבל להנ"ל ניחא דאין כאן שאלה ברוב אינשי שקונים רק לזריעה, דרובא אינשי היינו גם אלה הקונים לזריעה רוב פעמים קונים גם לאכילה, והספק הוא רק בקני' הזאת מה היתה התכלית, ולזה ס"ל לחד דאמרינן דתכליתה לזריעה דרוב הזרעים הולכין לזה, והשני ס"ל דרוב קניות קונים לאכילה, ולפי"ז אין לזה שייכות למה שהביא הרש"ש לדמות למה שנסתפקו האחרונים בט' חנויות ויש בכולם פחות בשר מהחנות המוכרת נבילה כמובן.
והנה בפני שלמה הביא קושיא דניחזי אם קנה הרבה או קצת, וזה יקשה גם לפירושינו כיון דכשקנה לאכילה קונה רק קצת ולזריעה הרבה, אלא דאינו מוכרח דכשקונה הרבה ג"כ קונה קצת מזה לאכילה, ומי לא עסקינן דבאמת אכל קצת מהן וצריך דין כללי על כל הזרעים דסתמן לזריעה וע"ז אין לנו הכרח.
ומלבד זה נראה דהא כאן לא איכפת לן אם מחשבתו בשעת קני' היתה לאכילה, דאם אזלינן בתר רובא הא יכול להיות שהוא בעצמו אח"ז יזרע מזה, נמצא שהרוב צריך לומר דזה יהי' לזריעה משום שהזרעים ברובן נזרעים, או כיון שרוב האנשים לא משתמשים בזרעים לזריעה ואוכלים מהם, א"כ אין נפק"מ מה שהוא כעת, דסוף סוף צריך לחשוב מה יהי' הסוף מהזרעים.