אילת השחר/בבא בתרא/צג/א

אילת השחר בבא בתרא צג א

דף צ"ג ע"א

מאי טעמא לאו משום דרובא הכי איתנהו לא כולהו הכי איתנהו. הנה בודאי לא יתכן דאין אף פעם עבד כשר, אלא דכיון דאין לנו מיעוט מסוים אין זה נידון ברוב ומיעוט, וכן בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו אין לנו רוב מסוים של אנשים שפורעין, ולכך הו"ל כאילו על כ"א יש לנו חזקה שאינו פורע, וכן כאן בהו"א דחשבנו דרובא הכי איתנהו אין יכול לטעון שמדקדקין לקנות עבד שידוע שלא גנב.

וכן בהמוכר פשתן ולא צמחו אין יכול לומר המוכר דנהי דאזלינן בתר רובא והוי מק"ט, הא מ"מ כדי שיהי' חייב באחריות צ"ל דהו"ל כאילו אמר לי' לך וזרע אותם כדכתב הרשב"ם במשנה, וכן הוציא הרמב"ם מכאן דה"ה באומר לך למדינה פלונית דבל"ז הי' פטור המוכר, וא"כ לר"ת דיכול לומר קים לי שאני מן המיעוט, מ"מ לא יוכל לטעון שאני לא חשבתי שאתה קונה לזריעה ולא אמרתי לך וזרע, וא"כ כ"ז שלא תחזיר לי הזרעים לא תקבל המעות בחזרה, כיון דלא שייך מיעוט ידוע במוכרים שמוכרים לא לזריעה.

רשב"ם ד"ה לאו משום דרובא. מבואר דאי לא אזלינן בתר רובא לא יהי' מקח קיים דהוי כמו שלא ידע שהוא גנב אבל אי אזלינן בתר רובא הו"ל כידע שהוא גנב. ובסברא קשה מה מהני לגבי דעת הלוקח אם הדין דאזלינן בתר רוב, דהא הלוקח מתחשב עם המציאות ולגבי דידי' מה נפק"מ אם הדין הוא דהולכין בתר רוב או לא.

יש לעיין דהמקשן ס"ד דרק רוב הם גנבים, ואז למ"ד לא אזלינן בתר רוב הלוקח אינו יודע, ומתרץ דכולהו הכי איתנהו וכ"א יודע דכל עבד הוא בודאי גנב, וכיון דהמקשן ס"ד דרק רוב הם גנבים וממילא לא הוי מקח טעות, איך אפשר לתרץ דיודעים דכולם גנבים, והא חזינן דהמקשן חשב בפשיטות דלא כולם גנבים, ואיך יכול לתרץ דיודעים כל העולם דכל עבד הוא גנב.

גמל האוחר בין הגמלים וכו' בתר חזקה דהוא גופי' מוחזק. מבואר בסוגיין דס"ד דלר' אחא מוציאין ממון ע"י חזקה וה"נ ע"י הרוב, וצ"ע דבסנהדרין (דף ל"ז ע"ב) דייקינן מר' אחא דמחייב ממון עפ"י אומדנא, ומה ראי' דאזיל בתר אומדנא דהא לרב דס"ל דמוציאין ממון ע"י רוב, וכי נימא דס"ל דמוציא ממון ע"י אומדנא, הא בודאי אין זה מדין אומדנא אלא דזהו דין דרוב מוציא ממון, וה"נ לר' אחא ע"י דמוחזק להרוג ואיזה שייכות הוא לדין אומדנא. וברשב"ם כאן (ד"ה ור' אחא) ג"כ כתב דטעם ר' אחא הוא מטעם אומדנא, וצ"ע דין חזקה לתלות למה קוראים לזה אומדנא.

סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו. באילה"ש (ב"ק דף מ"ו) הקשינו על מה שכתבו התוס' שם, וכ"ה לעיל (צ"ב א' בד"ה וליחזי) דהדמים מסייעים לרוב או למוחזקים, דאיך שייך ראי' עם דין, וממ"נ אם הראי' דהדמים מודיעין סגי הא לא צריך לרוב, ואם צריך איך הוא יועיל, וכן יש לתמוה כאן דחזקה דאיירינן כאן הא זה סברא שמי שנוגח זה בודאי גם נגח עתה, והרוב אינו בירור לפי מש"כ התוס' הרא"ש בב"מ (דף ו' ע"ב) דלכן זה מקרי עשירי ספק אלא דהתורה אמרה דין לילך אחריו, ואיך שייך שיהי' שקול סברא כעין בירור שזה נגח ואין ע"ז שום גזה"כ נגד רוב שזה דין לילך אחריו בלי בירור כלל. ואולי אפשר לומר דכונת הרא"ש דהתורה לא חידשה דהרוב מברר אלא דעפ"י דין יש להתנהג כאילו זה בירור, אבל כיון דאינו ודאי מציאותי רק דין להחזיקו כמו בירור, לכן לגבי עשירי ודאי אין זה נחשב ודאי, משום שזה רק אם הי' בירור אמיתי, ולגבי להשוות אפשר דשוה רוב מצד הדין שחידשה תורה שיהא כבירור לחזקה שהוא הנוגח, דמסברא יש לומר שזה המברר לנו שהוא נגח, וצע"ק.

אבל בתר רובא לא אזלינן. לכאורה דמה דאמרינן ביבמות (דף פ') דרובא וחזקה רובא עדיף, הא מיירי בהא דהעמד עיסה בחזקת טהרה, וע"ז אמרינן דרובא עדיף, אבל לא מיירי בחזקה של סברא דמסתמא זה השור נגח, וצ"ע מה דבהגהת הב"ח מדמה זה לשם.

רשב"ם ד"ה אין אומרים. דרבנן לא אזלי בתר אומדנא ואפי' ממון המוטל בספק לא הוי לשלומי פלגא דמאן לימא לן שזה נגחו הואיל ואיכא שוורים אחרים ולא דמי לשור שנגח את הפרה וכו' והעמד פרה על חזקתה והשתא הוא דילדה. הנה בשור הרוג בצדו כיון דלא אזלי בתר אומדנא הרי השור הזה לא שאני מכל שור דעלמא, וכמו דלא יכולים לקחת כלום מכל שור ה"נ משור הזה, אלא דקשה דגם בשור שנגח את הפרה כיון דיש ספק אם מהנגיחה או שהפילה, אז לגבי העובר נימא דהוי כלא ידוע כלל אם יש שייכות בנגיחה להעובר, ע"ז כתב משום דיש חזקת מעיקרא דמסתמא עד הנגיחה הפרה היתה עדיין מעוברת, ועדיין צ"ב דאם חזקה דהיתה מעוברת מהני להכריע הספק למה אינה מועילה לחייבו הכל.

ולולא דבריו הי' אפשר לחלק דכאן הא עשה השור מעשה שבודאי בכחו להמית העובר, ולכן הוי כבר ספק אם העובר כבר מת קודם או לא, משא"כ בהא דנמצא שור הרוג בצדו דאם לא אזלינן בתר אומדנא הא אין להסתפק בשור הזה יותר מכל שוורים דעלמא.

בא"ד. מבואר ברשב"ם דכמו דכאן דבעד ספק כזה לא אמרינן חולקין משום דאין לנו כלל ראי' שהוא מזיק, ה"נ בשור שנגח את הפרה אין לנו לומר שהי' ניזק בנגיחתו זאת דהיינו כשהיתה מעוברת אלא דחזקת הגוף הוא דגורם חלוקה, והא דמבואר בב"ק (מ"ו ע"ב תוד"ה מידע) דמחמת חזקת הגוף לא מוציאין הממון, היינו יותר מפלגא, אבל לגבי פלגא שפיר מהני חזקת הגוף לעשותו ספק, ובשור שרדף אחר שור בב"ק דף ל"ה דמבואר במשנה דהממע"ה, ובגמ' אמרינן דלסומכוס חולקין, צריך לומר דברדף שאני דזה מהני לעשות ספק גם שהוא מזיק וגם שהשור ניזק על ידו, אמנם לכאורה הי' מקום לומר גם בהא דשור שנגח את הפרה דג"כ יש ספק מצד המציאות בלי הדין חזקה.

רשב"ם ד"ה בתר רובא אזלינן. ואיכא למימר דרוב שוורים שבעולם נגחוהו. והנה בלי הרשב"ם היינו יכולין לומר דחזקה לא מהני להוציא ממון משא"כ רוב, אבל מדברי הרשב"ם משמע דגם למסקנא רב אומר דגם חזקה יכולה להוציא כמו רוב אלא דכאן הא יש רוב נגדו ואזלינן גם כאן בתר חזקה, והקשה המהרש"א דאיך המקשה רוצה לומר דשוין, ולמה ר' אחא אזיל בתר חזקה הא רוב שוורים סותרין להחזקה, ותירץ דרוב וחזקה שוין היינו דגם בחזקה מוצאין ממון, אלא דהוי ס"ל דכאן חזקה עדיפא כיון דמוחזק הוא גופי' כדמתרצינן.

וצריך ביאור דכיון דחזקה דכאן עדיפא א"כ מה הוי ס"ד דשמואל אינו יכול לסבור כר' אחא, וכונתו נראה דהנה לענין עצם היסוד אם בבירורין מוציאין ממון בזה הוי ס"ד דהם שוים, אלא דבבירורים עצמם יש חילוקים מה עדיף, אבל אם ברוב לא אזלינן ע"כ היינו משום דבירורים לא מהני אלא עדים, ה"נ חזקה, אבל בין הבירורים עצמן חזקה דגופי' מוחזק עדיף, ולפי"ד המהרש"א נשאר במסקנא דרוב וחזקה שוים אליבא דרב דבשניהם מוציאין ממון, אלא דכאן דהרוב מתנגד אזלינן בתר רוב, ומה דקאמר סברוה היינו לשמואל הדרינן מזה.

והנה להמבואר לעיל דף כ"ג ע"ב בשם האחרונים שחידשו דבכה"ג לא שייך מיעוט כיון דגם המיעוט יש לו אותו הדין כברוב, וה"נ כאן הא אם שור דעלמא נגחו הלא גם ההוא מחויב, ואפילו שור של עכו"ם ג"כ הא מחויב, א"כ אין כאן רוב המתנגד למיעוט, ולכאורה מרשב"ם משמע נגד סברתם.

ובשיטה בשם הראב"ד הקשה אם רוב וחזקה כי הדדי נינהו למה מוציאין ממנו, פירוש דברוב ניחא לי' למה דמוציאין ממוחזק, אבל בחזקה דהיא כרוב קשה לי' מאי אולמא האי מהאי, וצ"ל דג"כ ידענו דרוב עדיף מחזקה, ולכן רוב עדיף מחזקת ממון לבד דאין לה עדיפות מכל חזקה דרוב עדיף, אבל בחזקה איך מוציאין, נהי דלענין הכלל דשייך להוציא ממון ע"י בירורים כאלה שייך גם בחזקה, מ"מ מאי אולמי' האי חזקה מחזקת ממון, וע"ז תירץ בשיטה משום דהוי נמי קרוב.

והנה מבואר מדבריו דשייך דין חזקה על חזקת ממון, ולכאורה מה שייך חזקה לענין זה, ואפשר דס"ל דכאן הא יש לו גם חזקת מר"ק, ובמר"ק ס"ל דהוי חזקה, אבל לפי"ז יש לו גם חזקת מר"ק וגם מוחזק, וצ"ל דמר"ק אינו נקרא כאן כיון שלא דנין על כסף מיוחד שרוצין להוציאו, אלא דיסבור גם במוחזק כשדנין להוציאו מרשותו נקרא שרוצים להוציא דבר מחזקתו.

עיין בפני שלמה בשם מהרי"ק דחזקה דסברא מהני להוציא ממון, אבל נראה דחזקה דגמל האוחר אינה יותר הסברא מלתלות בהרוב והו"ל ככל חזקה, אלא דכיון דבו בעצמו החזקה ס"ל לשמואל דיותר עדיף לענין להוציא ממון, ומ"מ אין כאן ראי' לענין חזקת הגוף, דכאן החזקה אומרת על הנגיחה, משא"כ חזקת הגוף לא אומרת על הנגיחה, אלא דממילא יוצא על הנגיחה, ולזה יתכן דלא יותר עדיף מרוב.

והנה בשבועות (דף ל"ד) מבואר דטעמא דר' אחא דאזיל בתר אומדנא ומזה ילפינן לדיני נפשות, ומשמע דלרבנן לא אזלינן בתר אומדנא בדיני ממונות וכן בדיני נפשות, וכאן הא משמע דטעמא דלא אזלינן בתר חזקה בממון, ומשמע בנפשות לכו"ע אזלינן, אלא דשם סוגיית הגמ' היא דבממון וכן בנפשות צריך עדים ממש ולא באומדנא קובעין המזיק, אבל אחרי שאין זה חסרון מ"מ אינו אלא חזקה, וע"ז יש שוב שאלה אם בממון מהני חזקה אע"ג דבנפשות מהני, והגמ' דשם לא יכולה להקשות דאפי' רבנן יודו מחמת אומדנא דאזלינן אלא משום חזקה לא מהני בממון משום דאין ראי' לזה, לכן מקשה דלכה"פ מר' אחא ידעינן דאזלינן בתר אומדנא בממון, וכן בנפשות לסברת הגמ' שם דמדמה זל"ז.

רשב"ם ד"ה דהוא גופי' מוחזק. וכיון דהוא עומד בצדו אזלינן בתר אומדנא. אין הביאור דצריך חוץ מחזקה עוד בירור, אלא דס"ל לרשב"ם דלחדש שהי' במקום הזה ונגח אין לנו ע"ז חזקה, דנהי דאם ישנו יש לתלות בו אבל מי אומר שהי' כאן, ולזה צריך דוקא שעומד בצדו שיודעין שהי' במקום שהשור נהרג, ומהתוס' (ד"ה רבי) דכתבו דהא דכיצד הרגל היינו כרבי אחא, הוכיח בפני שלמה דתלינן אף בלא יודעים אם השור הי' במקום הנגיחה בג' הנגיחות הראשונות.

בא"ד. וכיון דהוא עומד בצדו אזלינן בתר אומדנא אבל בתר רובא דליתי' קמן לא אזלינן. ודייק בגליון הש"ס דמשמע דבתר רובא דאיתי' קמן אזלינן אף בממונא, ולפי"ז אם יש לא' ב' שוורים, ולהשני א' וע"כ א' משלשתם נגח, אז יתחייב בעל הב' שוורים וכמש"כ הרש"ש, והקשה דלעיל דכתב הרשב"ם דבאיסורא כגון ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה אזלינן בתר רוב, משמע דכה"ג בממון לא אזלינן בתר רוב אע"ג דהוי רובא דאיתי' קמן.

ואפשר דכונת הרשב"ם דלר' אחא דמחייב בגמל האוחר משום דהגמל גופי' מוחזק להרוג, וה"נ ברוב דאיתי' קמן דס"ל דרובא דאיתא קמן שייך לתלות בהרוב והוי כמו באיהו גופי' מוחזק, אבל לרבנן דפטרי בגמל האוחר, אע"ג דיש בו גופי' חזקה, מ"מ לא אזלינן בזה לחייבו ממון וקי"ל כוותייהו, וה"נ לא נוכל לחייבו אפי' ברובא דאיתא קמן, וזה מש"כ רשב"ם כגון ט' חנויות והיינו לרבנן דר' אחא, ונקט דוגמא דט' חנויות דזה דוגמה רגילה המצוי' בש"ס, ואה"נ דלר' אחא בכה"ג גם בממון ניזל בתר רוב.

ולפי"ז נמצא דלהלכה דקי"ל כרבנן דר' אחא, נמצא דגם רובא דאיתא קמן לא ניזל בתרי' להוציא ממון. ובגליון הש"ס הביא דהתרוה"ד הוציא מהרשב"ם דברובא דאיתא קמן ניזל בתר רוב, ומשמע דהוציא מזה דין להלכה, וע"כ דאינו מפרש כמו שכתבנו, דהא לא קיי"ל כר' אחא.

תוד"ה איכא למימר. וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט דמביעתותא הפילה ואיתרע לה רובא. והנה בודאי אין הכונה דכל מיעוט הוא רביע ושני המיעוטים מהווים בדיוק פלגא, אלא דשני מיעוטים שונים דינם כפלגא, וצ"ל דאע"ג דגם מביעתותא הא הם מפילות ואין שום חילוק לדינא בין הפלה זאת או אחרת והוי הכל מיעוט מפילות, מ"מ כיון דיש מפילות בלי סיבה שידוע לנו שגורם לזה, ומיעוט מפילות מחמת ביעתותא דזה מסיבה ידועה שגורם להפיל, אז כה"ג מקרי שתי מיעוטים. והנה כתבו התוס' בכתובות (דף ט') דהא דיש ספק אונס וספק פיתוי קטנה שהוא גם דין אונס הוי שם אונס חד, ויש לעיין אם כה"ג לענין תרי מיעוטי נחשבים לתרי מיעוטי, או דהוי כמיעוטא חדא.

והנה מש"כ התוס' דשתי מיעוטין עושים שיהי' כפלגא על פלגא, שייך ברובא דליתא קמן, כיון דאין מספר מדוייק להמיעוט ולהרוב, אבל ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' נבילה וא' מוכרת בשר בהמה טמאה וכדומה, לא נימא דהוי תרי מיעוטי ויהי' דינם כפלגא, כיון דהמיעוט הוא מיעוט במספר ידוע.

תוד"ה רבי אחא, אומר ר"י דהיינו כרבי אחא. ולפי פירוש זה תלינן הנגיחות שלפני זה בזה השור, ולכאורה למה לן לומר שהי' נגחן גם קודם, ונהי דלא קשה ממש"כ בש"ש (שמעתתא ג' פ"ד) דשם להחזיקו ברשע למפרע שאני, מ"מ כיון דאתה צריך לומר עליו שנתחדש בו ענין מה שקודם לא הי', אדרבה נעמידו בחזקתו הקודמת והשתא הוא דנהי' נגחן.

עוד יש לעיין אפילו אם כל נגיחה בפנ"ע שייך לתלות בו משום דראינו שהוא נגחן כעת, מ"מ הא לא ראינו בו מועדות ואיך נתלה בו מועדות ונוציאו מחזקת תם, דהא גם כעת לא ראינו בו שיצא מחזקת תם ואיך נתלה בו יותר ממה שהוחזק, והי' צריך להיות שישלם על כל הנגיחות הקודמות אבל דין מועד לא יהי' עליו.

בא"ד. אומר ר"י דהיינו כר' אחא. צע"ק דהא ר' אחא ס"ל רק דתלינן דהמועד הוא שנגח או בגמל אוחר דאז דרכו ליגח, אבל בתם הא לא חידש דתלינן ביה שנגח, א"כ הא איך נאמר שזהו שנגח בפעם הא' נגח גם בפעם הב' והג', דאולי באמת הרבה שוורים שונים נגחו, ואין כלל לתלות בא' מהם.

בא"ד. מודה ר' אחא שיש לתלות בתם כמו במועד כיון שגם התם רודף. ויש לעיין אם ראינו תם רודף ונמצא שור הרוג על יד שור שהוא מועד לנגוח או על יד גמל האוחר, אי מה שהתם רודף יש לתלות יותר מהמועד שלא ראינו שרדף או מהגמל שלא ראינוהו מכה או דשניהם שוין.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א