אילת השחר/בבא בתרא/עה/ב
איתמר ספינה רב אמר וכו'. ברא"ש הביא דאיכא דס"ל דהמחלוקת היא בכל מטלטלין, והוא חולק דרק בספינה ובעלי חיים פליגי משום דאי משיך להו כל דהו אזלי, פי' ולכן לא חשיב למחשב משיכה, אבל שאר דברים קונה במשיכה כל דהו, והנה להני דס"ל דגם בכל מטלטלי פליגי, וכיון דקיי"ל הלכה כשמואל צריך למשוך כל החפץ, יש לעי' בהא דמיבעיא לן בב"מ (דף ט' ע"ב) במשוך בהמה לקנות כלים שעליה, וביארו התוס' שם דבמשוך קופה לקנות כלים שעליה בודאי קונה, וכל הספק הוא בבהמה וכלים, דבבהמה יש ענין משיכה דלא שייך בכלים אם זה מהני או לא. ויש לפרש הבעיא בב' אופנים, או דאפ"ה מהני בכלים כיון דסו"ס הם נמשכו, וכמו שנקנים בקופה ה"נ נקנים כשהם על הבהמה, אבל המשיכה היא מכח עצמם, או דנפרש את הספק משום דאפשר דמשיכת הבהמה הוי מעשה משיכה לכלים, ונפק"מ אם עקרו יד ורגל דקיי"ל דזה סגי לקנות הבהמה, דאם נפרש דצד הספק שיועיל הוא משום שהכלים נמשכו, ומשיכתם הא אינה אלא עד שימשכו את כולם, וא"כ במשיכת יד ורגל של הבהמה לא סגי, אף דלבהמה עצמה זה מועיל בכה"ג, אך אם נפרש דצד ספק הגמ' דיועיל הוא משום דמעשה המשיכה דבהמה מהני לכלים נמצא דסגי בעקירת יד ורגל.
וכל זה לשיטת שאר הראשונים, אבל גם לשיטת הרא"ש דבמטלטלים כו"ע ס"ל דמהני משיכת כ"ש מהמקום שהיה, מ"מ ג"כ תלוי אם להצד דמהני משיכת בהמה לכלים, יספיק עקירת יד ורגל של בהמה, אפי' דהכלים עדיין לא נמשכו כלל, ולרב אחא נפק"מ באם שהם כבר ניתקו ממקומם ע"י זה המשהו, או דבעי שימשוך משיכה הראויה לבהמה, דאז מהני המעשה קנין שהיה מועיל לבהמה גם לכלים, ונמצא דלרב אחא יצטרך למשוך כל הבהמה דוקא.
וכן יש לעיין דהא במשיכה הא אמרינן דמהני קורא לה והיא באה או שהכישה במקל. ויש לעיין אם אופן זה של משיכה, שהוא גורם שתימשך, מועיל בכל הדברים או רק בבע"ח. ובתוס' ב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/#|דף צ"ח) וכן בב"מ (דף ט') דנו שיועיל הגבהה מה שהוא עושה ע"י שהוא מנער האילן ונופלים הזיתים נמצא שהוגבהו מכחו, ובודאי אין חילוק בין משיכה להגבהה, ובודאי אם יזרוק חץ לגרור כלי יקנה את הכלי ע"י משיכה, וא"כ יש להעיר בהא בעיא דבב"מ דף ט' ע"ב הנ"ל, דכתבו התוס' דמשוך קופה לקנות כלים ודאי יועיל, וכל הבעיא היא משום דמשיכת הכלי הוא סוג אחר של משיכת הבהמה, וכ"ז אם אנו רוצים שתועיל מעשה משיכה דהבהמה על הכלים, אבל למה לא יועיל מטעם משיכת הכלי עצמה, דהבהמה היא כחץ שהזיז הכלי שהכלי נמשך עי"ז, ועי' בנתיה"מ (סי' קפ"ח) דכ' בפשיטות דכל קניינים מהני ע"י פועל נכרי משום דהוי כקורא לה והיא באה, ורק בשליח עכו"ם לא מהני דאדעתא דנפשי' קעביד משא"כ בהמה עי"ש, וא"כ כ"ש כאן דכשמושך הבהמה הוא עושה שהכלי יימשך, ואפילו אי בבהמה לא הי' כלל קנין משיכה מ"מ הא הוי מעשה שגורם משיכת הכלי ולמה לא יועיל, ואפי' לפי מש"כ לעיל דהאיבעיא היא אם משיכת הבהמה תועיל אפי' יהיה אופן שמשיכה כה"ג לא היה נחשב מעשה משיכה לכלים בפני עצמם, ובכ"ז יועיל מחמת דחשיב משיכה לבהמה, מ"מ אינו נראה לפרש דכל האיבעיא היא רק באופן שהכלי לא נמשכה ולא נגררה, ורק ע"י המעשה משיכה של הבהמה לבד יועיל אפי' שהכלי עדיין במקומו, דמשמע דהבעיא היא אפי' באופן שנמשך כל הכלי ע"י משיכת הבהמה, וצ"ל דאע"ג דאם יזרוק חץ על הקופה יקנה הקופה והכלים שבתוכה, כיון דהכלים והקופה נגררו כדרך משיכת מטלטלין, וכאן הכלים לא נגררו בצורת המשיכה הרגילה שלהם אלא ע"י שהבהמה הלכה, אע"ג דאיכא למחשב הבהמה כהחץ, וצע"ק.
דאע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא אבל ספינה כיון דנדה בה פורתא נדה לה כולה. הנה יש בסוגיין כמה סברות מה שנקרא יותר משיכה, וכן ברא"ש כתב לחלק דבשאר משלטלין לכו"ע קונה במשיכת משהו, וברשב"ם לקמן (דף פ"ו ע"ב) כתב איפכא דבמטלטלין לכו"ע לא קנה עד שימשוך כולה, ומזה צ"ע על אלה דמפרשי דכל ענין קנין אינו אלא לגלות גמירות דעת ובזה סגי, דא"כ כל הני חילוקים קשה לומר שהאדם יודע וחושב בזה לגמור דעת יותר משום כל הסברות האלה, וע"כ דזה דין שנאמר מה מקרי הכנסה לרשותו, וכן במה דפליגי אי משיכה קונה מה"ת או מעות, וכי יש בזה מחלוקת אי בזה גומר דעתו או בזה.
רשב"ם ד"ה איתמר ספינה. מאימתי תהא קנוי' ללוקח שלא יוכל מוכר לחזור בו. הנה צריך טעם למה רק שלא יוכל מוכר לחזור בו, ואפשר דהנה עי' רשב"ם לקמן (דף צ"ב ע"ב) ובתוס' שם דמבואר די"מ דכשאין להחייב הני זוזי יכול לשלם בכל מה שרוצה, וא"כ אין כל כך נפק"מ ללוקח רק אם הוזל הדבר, דתמיד הא יוכל להחזיר הדבר ולא לתת הדמים, לכן נקט מוכר דאצלו יש תמיד נפק"מ במה דקנה שלא יוכל לחזור.
ואע"ג דמשמע ברשב"ם שם דדעתו דכשיש לו מעות צריך ליתן דוקא מעות, מ"מ נקיט האי נפק"מ דמוכר דזה תמיד ולכו"ע.
רשב"ם ד"ה כל שהוא. טפח או חצי טפח. משמע דמסופק אי כל שהוא היינו טפח, או דהכונה משהו ממש, ומה דנקיט חצי טפח הוא לאו דוקא.
תוד"ה אחזה. מבואר דבאומר לו שיחזיק ויתפוס זהו מסירה, והנה עצם האחיזה מצד עצמה לא קונה, דלכן בנכסי הגר אינו קונה, הרי דזה לא מקרי בידו ממש, דאם הדבר בידו ממש בודאי לא יבטלו הקנין שלא יקנה בנכסי הגר, אלא דכשאומר לו המוכר שיאחזנה אז הוא דמקרי מסירה והיינו דתקנו דיועיל מדין קנין יד.
והנה בתשו' הגרעק"א (סי' רכ"ב אות כ"ג) רוצה לפרש מה דבירושלמי מסופק אם מסר לה הגט במסירה אם מתגרשת, דצדדי הספק הוא דזה פשיטא לי' דסתם קנינים לא מהני בגט, וכשיטת הר"ן בגיטין ר"פ הזורק דלכן לא מהני קנין אגב להתגרש בו, אלא דהספק הוא כיון דאוחזת בשערה או באפסר הקשור בבהמה הוי כאוחזת קצת הבהמה ממש, ובזה י"ל כיון דגליון הגט בידה וקנתה כולו מהניא, או דבעי שיהא כל הגט בידה, והיינו דמדין קנין ודאי מהני אלא דהספק הוא אם הוי יד או סתם קנין. וצע"ק דהא כיון דבנכסי הגר כה"ג לא מהני מידי, הרי ע"כ דלא הוי בידו ממש, דכי האמירה של המקנה משוי זה להיות נמצא ביד של הקונה, ובשלמא מהא דלא מהני מסירה אלא בספינה או בעלי חיים אפשר לומר כמש"כ הרא"ש דבע"ח הולך מכחו ע"י אחיזה קצת לכן זה כמו בידו משא"כ בשאר דברים לא מקרי בידו, אבל ממה דלא מהני בגר הרי בבהמה לא מקרי ממש בידו, ואע"ג דתיקנו שיקנה מדין יד, מ"מ כיון דמה"ת ע"כ אינו יד ממש ואיך יועיל התקנה שיהי' יד ממש וא"כ איך תתגרש, ואע"ג דמשמע מהתוס' גיטין (דף י"ג) דהי' שייך להתגרש בקנין מעמד ג' אף דאינו אלא מדרבנן, היינו ע"כ דס"ל שם דכיון דהפקר ב"ד הפקר הוי קנין גמור מה"ת, אבל צ"ע מה יועיל לעשותו יד ממש אם עפ"י דין תורה אינו יד.
עוד יש לעיין דמסירה כיון דאינה רק ע"י מצות הנותן או המוכר אם מהני בע"כ, דהא אז אחיזתו אינו משום מצות המוכר, ובשאר קנינים לא איכפת לן דבין כך אינו קונה שום קנין בע"כ, אבל בגט הא ס"ל לאביי בגיטין (דף כ"א) דאינה מתגרשת אא"כ הי' מהני בע"כ, וא"כ מסירה אם איתא דאינה קונה בע"כ אז גם מדעתה לא תתגרש, ולביאורו של הגרעק"א נצטרך לומר דבעל הבעיא בירושלמי לא ס"ל כן אלא דמתגרשת גם באופן שקונה רק כשהיא רוצה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |