אילת השחר/בבא בתרא/נד/א

אילת השחר בבא בתרא נד א

דף נ"ד ע"א

רשב"ם ד"ה אדעתא דחיותא. מבואר דמלבד דבעי שירצה לקנות בעינן נמי שיתכוין לשם תיקון, ומהתוס' משמע קצת דהעיקר צריך רק שיכוין לקנות, דאם יסברו כהרשב"ם דכשאינו עושה לשם תיקון אין כאן מעשה בעלות, נמצא דאין החסרון מחמת דחסר בכונה ואין ראי' דבעי כונה לקנין, דלהרשב"ם אין כאן הוראת בעלות על הקרקע [וצ"ע בהגהות מימוני פ"ב מהל' זכי' דלהתוס' אם יכוין יקנה], ואע"ג דבע"כ יש כאן תיקון, מ"מ הא אינו עושה מעשה בעלות שזה כל ענין החזקה, אבל אפשר דיכולים לקנות בלי כונת קנין דזה כונה אחרת.

וראי' לזה דהא הרשב"ם (בד"ה אדעתא דבי דרי) כתב דכל החזקות האלו בין בנכסי הגר בין במתנה ומכר ואחין שחלקו, הרי דגם התם לא יועיל אם אין דעתו לתיקון, ואע"ג דהוכיחו הראשונים (עי' נימוק"י לעיל דף מ"א) דהיכא דיש דעת אחרת מקנה לא בעי כונה לקנות, ואם כל החסרון מחמת דבעי כונה לקנות, למה לא מהני במכירה ומתנה כיון דהתם לא בעי כונה לקנות, משמע דכאן לא הוי כלל כל ענין החזקה כשאינו עושה לשם תיקון, ומ"מ אינו ברור דאפשר דכונת הרשב"ם דס"ל דגם זה דבעי שיכוין לשם תיקון הוא מחמת דבעי שיכוין לשם קנין, ולכן צריך שיכוין שיקנה ע"י מה שעושה תיקון, וכשאינו מכוין לתיקון חסר בכונה לקנות, דכונה לקנות הוא ע"י חזקה של מעשה תיקון, ולפי"ז מש"כ הרשב"ם דגם במתנה ומכירה איתא להני דינא דשמעתין, יהי' מזה ראי' דהרשב"ם ס"ל דגם היכא דדעת אחרת מקנה ג"כ בעי שיכוין לקנות.

וכן משמע קצת ממש"כ בד"ה בהאי גיסא, דהיכא דיש לומר דכונתו לתיקון או לא, אמרינן דכונתו לקנות, ולכאורה הא כונה לקנות לא סגי אם אין דעתו לתיקון והי' לו לומר דתלינן דדעתו לתיקון וגם לקנות, משמע קצת דגם מה דבעי כונה לתיקון משום דזה חלק מהכונה לקנות, ולכן מש"כ דדעתו לקנות כלול בזה לקנות כמו שצריך דהיינו עם כונת תיקון.

אלא דאם נימא כן נמצא דבמכוין לקנות אבל אינו מכוין לתיקון דלא מהני, וכתב הרשב"ם דהוי כמו שהולך בשוק ואומר רוצה אני להחזיק בשדה פלוני, נמצא דבשעה שמחזיק אומר שרוצה לקנות לא ע"י מה שעושה חזקה, ותלוי בספיקת הגר"ש איגר (בתשו' רע"א סי' רכ"ב), דיש שם סברא כיון דסוף סוף מכוין לקנות באותו רגע ממש לא איכפת לן מה שרוצה לקנות ע"י דבר אחר, כיון דבאותו רגע חושב לקנות ויש מה שיכול לקנות על ידה, ה"נ כאן הא באמת יש תיקון שזה מעשה קנין שאפשר לקנות בזה, ונהי דאינו חושב לקנות בהמעשה קנין הזה, מ"מ הא חושב אז לקנות והו"ל כמו אם הי' חושב אז לקנות לא ע"י הפעולת קנין דהי' צריך להועיל כיון דבאמת יש כעת מעשה קנין, ויהי' ראי' מזה דלא מהני, אבל אם נפרש דכשאינו עושה לשם תיקון אין החסרון בכונה אלא דאז אין בכלל מעשה קנין של חזקה, אין לזה שייכות לספיקת הג"ר שלמה איגר ז"ל.

רשב"ם ד"ה אדעתא דכוורי. וגם הדגים יהיו ניצודין שם מאליהן. לכאורה מה זה נוגע לנו, הא עיקר הטעם דאילו להשקות השדה הי' לו לעשות פתח אחד, ומה איכפת לן אם אז לא היו ניצודין הדגים, וע"כ דס"ל להרשב"ם דאם כונתו לתיקון וגם לדגים הי' שפיר מהני החזקה, וא"כ הא אם עי"ז לא היו ניצודין דגים לא הי' ראי' דאין כונתו להשקות השדה, דהא אפשר דבאמת כונתו להשקות השדה אלא משום דרצה גם לצוד הדגים בשביל זה לא רצה לעשות רק פתח א', לכן כתב הרשב"ם דגם הדגים היו ניצודין אז, וא"כ ע"כ מה שעשה שתי פתחים דלא איכפת לי' כלל בהשקאת השדה רק בשביל הדגים.

תוד"ה אדעתא. דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני. יש להסתפק אם כונתם דאינו קונה אא"כ יש רצון לקנות, אלא דתמיד אמרינן דבודאי הי' רוצה אם הי' יודע ולכן הוי כאילו הי' רצון, או דאינו צריך רצון ממש אלא דלא מהני אם אינו רוצה וכשיודע ואינו מכוין מקרי דאינו רוצה, אבל כשאינו יודע אין כאן אינו רוצה ולכן קונה.

והנה אם הקנין הוא רק ע"י דתלינן דיש רצון והקנין לא נעשה אלא ע"י הרצון, צ"ע איך מהני ולא הוי כיאוש שלא מדעת כיון דהרצון הוא הקונה וזה הא לא הי' במציאות, אבל אם נפרש דאין הרצון הקונה אלא דהיכא דאינו רוצה אינו קונה, א"ש דבלא ידע אין כאן לתלות דאינו רוצה ולכן קונה. ואולי אפשר דכמו דאמרינן בב"מ (דף כ"ב ע"ב) דהיכא דידיע דנתרי לא מקרי יאוש שלא מדעת דלכתחילה חושב ע"ז, ה"נ לכתחילה דעת האדם שכל הדברים שיהי' בחצירו רוצה לקנותם, לכן מהני אע"פ שכעת לא ידע, משא"כ על מה שיודע ואינו מכוין אז לקנות לא מהני לקנות.

והנה מש"כ התוס' אח"כ לתרץ מה דלא מהני בכותל ישן לקנות מטעם חצר דאינו רגיל להמצא ולכן אינו קונה שלא מדעת, יש להסתפק אם כונתם דחצר כזה בכלל אינו קונה, אלא דיצוייר רק שלא מדעת, דהא אם זה מדעת הא ודאי סופו להמצא, או דבאמת דכל הדין הוא דבאינו רגיל לא קונה שלא מדעתו. ולפי הנ"ל הי' אפשר כיון דלא שייך לומר דהוי כאילו חשב מראש ע"ז כיון דאינו רגיל להימצא לכן אינו קונה, אלא דזה לא א"ש רק למ"ד ישל"מ לא הוי יאוש, ועדיין יקשה למ"ד ישל"מ הוי יאוש למה אינו קונה בכותל ישן, ועי' בתוס' ב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/#|דף כ"ו) דלא מוזכר שלא מדעת.

תוד"ה מוליא במוליא וכו'. דלקמן תנן דבהעמדת בהמה לא קני. ובפני שלמה הקשה דמאי ראי' דהא גם תפשיחא וחרישה הוי חזקה אע"ג דזה בשביל שיהי' פירות ואכילת פירות גופא אינו קונה, ה"נ העמדת בהמה אינו קונה אבל להשוות קרקע בשביל זה קונה.

ונראה לחלק דגם בתפשיחא צמיחת הפירות הוא התיקון, דכשזורע ומכסה מבואר ברשב"ם (ד"ה דשדא) דהוי שפיר חזקה אלא דאכילת פירות הוא דלא מהני, אבל כל שעושה שיצמח פירות הוי חזקה משום דצמיחה הוי תיקון, וא"כ כשעושה להעמיד בהמות אם איתא דהוי חזקה צ"ל דהעמדת בהמות הוא טוב להקרקע, ע"ז הוכיחו דאינו חזקה הרי דלא הוי תיקון להקרקע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א