אילת השחר/בבא בתרא/כד/א

אילת השחר בבא בתרא כד א

דף כ"ד ע"א

רוב ומצוי קאמרת. יש לעי' היכן מצינו בתורה דין דהלך אחר המצוי, דהא דין רוב ילפינן בחולין (דף י"א) ממכה אביו ואמו, וחזקה ילפינן מנגעי בתים, וקרוב מוהיתה העיר הקרובה, אבל מנ"ל מצוי, ואם משום דזה כעין סברת רוב, אלא דרוב ביחד עם סברת מצוי, דזה עוד סוג רוב, אז אזלינן בתרי' נגד קרוב, ולמסקנא דרוב לבד עדיף לא ראיתי אם יש דין על המצוי.

דם הנמצא בפרוזדור וכו'. בשמעתתא (ד' פ"א) הקשה דאיך אזלינן כאן בתר רובא כיון דאין האשה טמאה מה"ת אלא א"כ הרגישה בשעה שיצא הדם א"כ נולד הספק במקום הקביעות והוי קבוע, ואפשר לומר דאפי' שהרגישה אין הספק על כעת, דהא כ"ז שלא יצא הדם אינה טמאה, וכיון דספק הוא על כשיפרוש הדם דאז יתחדש בה דין טומאה והספק איזה דם יפרוש ושייך בזה כל דפריש מרובא פריש, ובט' חנויות אין הספק על הפרישה רק איזה בשר הי' שם, וכיון דהספק הוא ע"י שלקח אותם ממקום הקביעות יש לזה דין קבוע, משא"כ בדם כל הספק הוא על מה שיתחדש ע"י שיפרוש מאיזה מקום יפרוש ולכן שייך בזה כל דפריש. (מהדו"ק)

וש"מ רובא דאורייתא וכו'. וכתבו התוס' וש"מ רובא דאורייתא חשיב ליה רובא דליתי' קמן דברובא דאיתי' קמן לא צריך למידק ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פ"ק דחולין וכו'. ובשב שמעתתא (ד' פרק א') הקשה היכי מוכח מדר' חייא רובא דליתא קמן, כיון דדמי החדר מרובין מדמי עליה, ודאי הו"ל רובא דאיתא קמן, ופירש דברי התוס' דכיון דר' חייא ע"כ מיירי בדארגשה הוי לי' כפירש לפנינו דהו"ל כמחצה על מחצה, ואין הרוב אלא משום דמצוי יותר לזוב מן המקור, וזה הו"ל רובא דליתי' קמן, דהו"ל כמו רוב בהמות אינן טריפות וכיוצא מהנך רובא דליתי' קמן.

ובקובץ שיעורים כתב דנראה מדברי הש"ש דאיתא קמן פירושו כמשמעו, דתלוי אם הרוב לפנינו ולכן הי' קשה לו דכאן הדם לפנינו, והוצרך לתרץ דהוא משום מצוי, אך הקובץ שיעורים רוצה לפרש באופן אחר, דאיתא קמן וליתא קמן אינו תלוי באם הרוב לפנינו, אלא דאם אנו יודעים את הרוב ע"י הכלל, זה חשוב ליתא קמן, אבל אם ידיעת הרוב היא על ידי כל פרט ופרט זה רובא דאיתא קמן.

ולמשל כשיש לפניו עשרה חנויות, ואנו יודעים כי זה וזה מוכרים בשר כשר וזו מוכרת טריפה, זה רובא דאיתא קמן, דע"י הפרטים שאנו יודעים אנו קובעים את הרוב, אבל אם הרוב נבנה על פרטים שאינם ידועים לנו, כמו ברוב בהמות כשרות, הרי א"א לומר שבהמה זו היא כשרה וזו טריפה ויש רוב כשרות, אלא קובעים כלל שרוב בהמות הם כשרות מתוך ידיעת הכלל, בלי שנדע את הפרטים, וזה רובא דליתא קמן.

ולפי"ז מפרש דרוב דם מן המקור אי"ז רובא דאיתא קמן, כיון שלא מדדנו את הדם באשה זו לקבוע שיש בה רוב דמים בחדר, אלא שאנו יודעים בכללות שרוב דמים הם במקור, ולכן זה נחשב דליתא קמן.

ועל דרך זה כתב לתרץ ג"כ קושית הגר"ח זצ"ל, בהא דבחולין (דף י"א ע"א) אמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא, ופריך מנלן, דכתיב אחרי רבים להטות, ומשני הני מילי רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות לא קא מבעיא לן, כי קא מבעיא לן רובא דליתא קמן, ועל זה מביאה הגמ' מכמה מקומות שהולכין אחר הרוב גם ברובא דליתא קמן, והקשה הגר"ח למה צריך ללמוד לרובא דליתא קמן מדין מיוחד, הרי כל רובא דליתא קמן יועיל מדין רובא דאיתא קמן, דנימא כל דפריש מרובא פריש.

וכתב ר' אלחנן דנפקא מינה לגבי דין קבוע דכמחצה על מחצה דמי, דברובא דאיתא קמן נאמר כלל זה ולא ברובא דליתא קמן, ולכן השוחט בהמה מוקמינן לה בחזקת כשירה מכח דרוב כשירות הם, גם כשהיא קבועה, דהא גם בשוחט בהמה שהיתה בבית ושוחטה בבית נמי מוקמינן לה בחזקת כשירה מכח הרוב, ולא אמרי' דכל קבוע כמחצה על מחצה, משום דברובא דליתא קמן לא נאמר כלל זה, וכן לגבי רוב נשים אינן איילוניות דמייתי בחולין דס"ל לרבנן דמותר לייבם את הקטנה משום דאזלינן בתר רוב, ולא חישיינן שמא היא איילונית, בזה לא שייך להחשיבו רובא דאיתא קמן, דהא לא ידענו דאשה זו וזו אינן איילוניות, ומכח זה אנו קובעים רוב, אלא שאנו יודעים בכללות דרוב נשים אינן איילוניות, ולכן בזה אפי' כשזה קבוע כגון שבא היבם אליה, מ"מ מותרת לייבם, דברובא דליתא קמן אין חילוק בין קבוע לפריש, ולכן פריך בחולין מנא לן דאזלינן בתר רובא דליתא קמן, ולא סגי בדין רובא דאיתא קמן, משום דנ"מ לקבוע, דאם זה מצד רובא דאיתא קמן לא הי' מועיל כשזה קבוע, אבל מצד רובא דליתא קמן אזלי' בתר רוב גם בקבוע.

אלא שהקשה על זה, דא"כ מה ראיית הגמ' מכל המקומות לרובא דליתא קמן, דלמא מיירי בדפריש ומהני מדין רובא דאיתא קמן.

ולכן כתב דלפי מה שפירש החילוק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן, דרובא דאיתא קמן נבנה לפי כל פרט ופרט בפני עצמו, א"כ היכא דהוי רובא דליתא קמן לא יועיל בתור איתא קמן אפי' היכא דפירש, כיון שאין לנו ידיעה על כל פרט ופרט בפני עצמו, וע"כ צריך לדין מיוחד של רובא דליתא קמן, שיהא עוד דין רוב ע"י ידיעה כללית שאנו יודעים דרוב בהמות כשירות או רוב נשים אינן אילוניות, מה שלא הי' שייך שיועיל מדין רובא דאיתא קמן.

אמנם הקשה על המהלך הזה מהא דאמרי' ביבמות (ט"ז ב') דנכרי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא, ופריך דהא כל דפריש מרובא דפריש, ומשני בדוכתא דקביעי, ופרש"י דבמקומות שקבועין עשרת השבטים חיישינן להו אפי' שהם מיעוט דכל קבוע כמחצה על מחצה, והרי רוב זה של נכרים בעולם אינו נבנה על ידיעת כל פרט ופרט, שאנו יודעים כי זה וזה נכרי וזה יהודי, אלא זה רוב מתוך ידיעה כללית דרוב נכרים בעולם, וא"כ לפי הכלל שהניח דבכהאי גוונא חשיב רובא דליתא קמן, יקשה מה שייך בזה קבוע, הרי ברובא דליתא קמן אין מועיל קבוע לעשותו כמחצה על מחצה, ולא ניחוש לקידושיו, ובהמשך תירץ קושיא זו עי"ש.

עוד הביא מהשטמ"ק (סופ"ק דכתובות דף ט"ו ע"א) בשם התוס' שהקשו בהא דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, ליהוי ההוא רוב כמחצה על מחצה, שהרי כשמביאין הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע, וכתבו דלאו קושיא היא דההוא רוב חזקה הוא בגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי עי"ש.

וקשה מזה על דברי הקובץ שיעורים דהא לפי דבריו כל שאין לנו ידיעה על כל פרט ופרט רק שזה רוב מידיעה כללית חשיב רובא דליתא קמן, ולא נאמר בזה כללא דכל קבוע כמחצה על מחצה, א"כ רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הוי רובא דליתא קמן, ומאי קשיא להו לתוס' דליהוי קבוע כשהביאו את הבהמה לביתו של שוחט, הא ברובא דליתא קמן אין חסרון של קבוע, ועי"ש מש"כ בזה ליישב, ומשמע מכל זה לא כפי המהלך של הקובץ שיעורים, וא"כ הדרא קושית השב שמעתתא על רוב דמים מהמקור מ"ט חשיב רובא דליתא קמן.

ובכלל קשה מנלן כלל זה דכשדנים מכח הפרטים חשיב רובא דאיתא קמן, וכשדנים מתוך ידיעה כללית חשיב רובא דליתא קמן, מה ההכרח לומר כלל זה, האם קיבלו חז"ל הלכה למשה מסיני לומר כלל זה.

לכן אפשר לומר בדרך אחרת וקרוב קצת לדבריו, דהנה למשל כשאנו מסופקים אם הבהמה היא כשרה או טריפה, הרי ספק זה לא נוצר עכשיו, דבכל ימות עולם במשך כל הדורות יש כבר ספק זה ואנו יודעים שבכל הדורות רוב בהמות הם כשרות, ולכן כיון שכבר הי' ספק זה מעולם וכבר נפסק שרוב בהמות כשרות, אין אנו מסתפקין על מקרה זה בפני עצמו, וזהו רובא דליתא קמן, משא"כ כשנולד איזה מקרה ודנין עליו בפני עצמו, כשבאין לילך אחר הרוב זה רובא דאיתא קמן, דמקרה זה יכול לקרות ויכול לא לקרות, ולא שייך לומר שכבר נפסק על מקרה זה דין רוב, רק בכל פעם אנו מסתפקין לעצמו וזה רובא דאיתא קמן, אבל רוב נשים אינן איילוניות אנו יודעים שבכל הדורות רוב נשים אינן איילוניות, וכך הוא טבע הבריאה מעולם, זה רובא דליתא קמן, ולכן אפי' אם היבם בא אצלה לא שייך לומר שהיא קבוע, דהא לא דנים עלי', רק על כל נשים שבעולם וכבר פסקנו שהם לא אילוניות וממילא היא כמותם, ולא איכפת לן כלל במה שהיא קבועה, משא"כ כשדנין על המקרה, לא שייך לדון מתחילה על מקרה שיקרה אח"כ, למשל אם נתערבו איסור והיתר, לא שייך לדון מתחילה על כל התערובות שבעולם, רק כל מקרה צריך לדון לגופו אם יש רוב ומיעוט, ולכן כשהוא קבוע לא אזלינן בתר רוב.

ונמצא דברובא דליתא קמן אי"ז כלל שלא אזלינן בתר קבוע, אלא דלא שייך לילך בתר מה שעכשיו קבוע כיון שהרוב לא נקבע עכשיו רק כך הוא בטבע העולם תמיד וכבר נפסק שיש רוב.

אמנם מה שקצת קשה בנכרי שקידש אשה בזמן הזה, דהא בזה כבר נפסק שיש רוב קודם שקידש את האשה, אך גם שם זה לא רוב בטבע העולם, דכל מה שיש ספק זה משום שנתערבו באומות, אבל אם לא נתערבו לא הי' ספק ולא היו דנין על זה משום רוב, ונמצא שזה רק מקרה שנתערבו, ויכול גם להשתנות דאין מוכרח שיתערבו, וגם יכול להיות שיתברר מי נכרי ומי ישראל, ובזה צריך לדון על כל פעם אם זה נכרי או ישראל, ושפיר אמרינן דבקבוע לא אזלינן בתר רוב.

ובדברי השטמ"ק שהקשה ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, לפי"ז קשה דהא אין דנים על שעה זו אם הי' מומחה אם לאו, אלא בכללות אמרינן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, וא"כ מה אכפת לן אם השוחט קבוע.

אך אפשר דסובר השיטה דמה שאנו אומרים דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין, זה נעשה מכח המציאות שאנו רואים יום יום שכל אחד שבא לשחוט הוא מומחה והנסיון מוכיח על זה, אבל זה לא רוב טבעי שמוכרח להיות כך, ושייך שישתנה דלא יהיו רוב מומחין, ולכן כל פעם שנעשה ספק אנו צריכין לספק אם יש רוב או לא, ולכן כשהוא קבוע לא אזלינן בתר הרוב, והקשה שפיר.

ומה שתירץ שם השטמ"ק, בקובץ שיעורים למד שהוא מדין חזקה ולא משום רוב, אבל אפשר דאין כונתו שזה מדין חזקה (דא"כ אי"ז רובא אלא חזקה והלא יש חילוקי דינים בין רוב לחזקה), אלא דמפרש דהדר בי' ממה שהבין דהוא רוב הידוע מן הנסיון אלא דרוב זה הוא רוב בטבע, דהסברא אומרת דטבע של בן אדם הוא שלא ילך לשחוט אא"כ הוא בקי, וכיון שזה רוב בטבע הוי כרוב בהמות כשרות דכבר נפסק שיש רוב כשרות, ואין דנין על כל מקרה בפני עצמו, ובזה לא איכפת לן אם עכשיו זה קבוע, כיון שהרוב כבר נפסק מקודם לכן.

ולפי"ז יש לתרץ את קושית השב שמעתתא מרוב דמים מן החדר, דהא כשיוצא מהעליה אין הפשט דיש כעת גם דם לצאת מהחדר, דהא כשלא נפתח לצאת דם אין כלל דם בחדר, והוי ככל האברים של האדם דלא מקרי שיש דם, דדם הא פירושו כשנפרש מן הבשר, אלא דהרוב הוי על הצד שאם יש דם העומד לצאת מהחדר אז יש הרבה, משא"כ בעליה אפי' שיש שם דם שיוצא ממנו יוצא ממנו קצת, א"כ גם הרוב הזה בנוי על הסברא, שכן הוא המציאות תמיד דכשיוצא דם מהחדר יוצא יותר ממה שיוצא מהעליה, ושפיר הוי רובא דליתא קמן, דגם הרוב דהרבה דמים הוה רק ליתא קמן וא"ש [ואמרו לי לעיין בחת"ס], [ומש"כ הקובץ שיעורים שאין אנו יודעין באשה זו אם אצלה דם מהחדר יותר מדם העליה, קשה דבודאי אצל כל הנשים דם החדר יותר מדם העליה, ואין בזה שום ספק שנצטרך לומר דרוב נשים דם החדר יותר מדם העליה].

ולהנתבאר יצא לנו דין לכאורה, דהנה יש להסתפק אם ידוע לנו שכשיש בעיר בשר כשר, יש ט' חנויות המוכרות בשר כשר ובאותה שעה אין טריפה כלל, וכשיש טריפה יש רק חנות אחת המוכרת טריפה, ואין באותה שעה חנויות המוכרות כשר כלל, מה יהי' הדין כשמצאו בשר ברחוב ואנו מסופקין אם זה נפרש בשעה שהיו החנויות הכשירות, או בזמן שהיתה החנות הטריפה, אם נלך בתר רוב החנויות הכשירות, או דילמא כיון שבזמן שיש בשר בחנות הטריפה אין בחנויות הכשירות לא אזלינן בתר הרוב.

ולפי מה שביארנו כאן יהא הדין דנלך בתר הרוב, דהא גם רוב דמים בחדר זה רק בזמן שאין את המיעוט בעלי' ומ"מ אזלינן בתר רוב, אלא דאולי יש לחלק כיון דאין בחנויות רוב בטבע שאני, וצע"ק.

תוד"ה לימא. דהא אי לית לי' כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א"כ הויא ודאי ערלה. ברש"ש הקשה דלעיל בתוד"ה קתני, משמע דאפשר דהוי ספק מי עדיף, ואפשר לומר דכונתם לעיל דאין להוכיח מהמשנה, דאולי גם להמשנה יש ספק איזה עדיף, אבל שיהיה באמת שקול ס"ל להתוס' דלא מסתבר דיהיה שני בירורים ממש שוה, בירור דרוב ובירור דקרוב, וכאן לא משמע דרבינא נסתפק כמאן הלכתא, דא"כ גם בלי זה קשה מה הראיה דאזלינן בתר רוב, דאולי מספקא ליה אי אזלינן בתר רוב או לא היינו אם ההלכה כרב חנינא או כרב זירא, וע"כ דלא היה משמע להגמ' לומר דרבינא נסתפק כמאן הלכתא, אלא דרצו להסביר דאין לומר דבסברא רוב וקרוב שקולים דאם לא רוב עדיף ואזלינן בתר קרוב הוי ודאי כהקרוב. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א