אילת השחר/בבא בתרא/יט/ב

אילת השחר בבא בתרא יט ב

דף י"ט ע"ב

אימא בטולי מבטיל לי' קמ"ל. ברשב"א מבואר דכל הטעם דאינו מבטל לי' ויכול להיות שיבוא גם באותו יום לקחתו משם לכן אינו בטיל, אבל אי באותו יום אינו יכול לסלקו שפיר חוצץ, ולכן כתב בהא דפריך דחזיא לטינא דהו"מ לתרוצי דמיירי בשבת, דכיון דביומי' א"א לעשות טינא לכן חוצץ בשבת. אבל מתוס' לקמן (כ' ע"א ד"ה אתיא אימי') משמע דבעי ביטול לעולם, ולכן כתבו דימות קודם שיצא השבת ושם תהא קבורתו, דלהרשב"א הא ל"צ כיון דבשבת הוי מוקצה ומבטל ליה מיהא לאותו יום, וזה סגי וכמש"כ הרשב"א שם להדיא כן.

ויכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן. יש לעיין הא דמהני אם ינטלו ויעמוד בפנ"ע, אם זה רק באופן דלא יפול כלל בנטילת הקופה, או דאפי' אם יפול ע"י נטילת הקופה אלא דיוכל להעמידו בחזרה סגי, והנה כשינטל החבית ע"כ יעמדו הגרוגרות במקום שמקודם היו שולי החבית, הרי דאע"פ שנשתנה מקום עמידתם של הגרוגרות מ"מ חוצצין, א"כ מסתבר גם דאפי' אם ע"י הוצאת החבית יפלו מ"מ כיון שיוכל להעמידם בחזרה סגי בהכי למעט, וכן משמע מהא דכתבו התוס' (דף כ' ד"ה בחבית) להוכיח דמיירי במדובקות, משמע דלולי זה היה אפשר להעמיד אף באינן מדובקות, וכשאינן מדובקות מסתמא כשיוציאו את החבית יפלו הפירות הרי דבכ"ז חוצצים, וקשה לומר דיכול לצמצם שלא יפלו. ויש לעיין דמסתבר דלענין שבת לא יהיה חייב כה"ג משום בונה כיון דלא ישאר ממש באותו מקום.

יש לעיין אם החור גבוה ז' אצבעות קטנות דהיינו טפח ואצבע, והכלי גבוה שתי אצבעות ומשהו, וכל דופן של הכלי עוביו חצי אצבע ובתוכה מלא גרוגרות, נמצא דחציצת הגרוגרות מתחיל מגובה חצי אצבע מהחלון עד גובה אצבע וחצי ומשהו, כי למעלה מזה שוב חצי אצבע עובי דופן הכלי, וכשיוציא הכלי יתחילו הגרוגרות מקרקע החלון עד גובה אצבע ומשהו וישאר פחות מו' אצבעות קטנות דנמצא דכבר לא נשאר טפח שלם ויחצוץ, או דילמא כיון דדופן הנוגע בקרקע החלון אין שם דבר חוצץ כעת נמצא דחוצץ רק חצי אצבע ומשהו, דהלא עוד חצי אצבע שכעת חוצץ הא כשינטל החבית לא יעמוד במקומו זה, נמצא דבאותו מקום שנמצא כעת גרוגרות שיכולים לחצוץ מפני שבין כעת הם עומדים בחלל החלון, ובין כשינטל החבית יעמדו שם, וזהו רק חצי אצבע ומשהו, ונשאר עוד בחלון יותר מפותח טפח, כיון דחלל החלון ז' אצבעות, ומה שסותם בו זה חצי אצבע ומשהו. (מהדו"ק)

רקיק אינו ממעט בחלון. מבואר בסוגיא דכיון דאינו מבטל אינו חוצץ, ובגרוגרות מתולעות דאין לו צורך בהם הוי סתמא כביטלו וממעט, וצ"ע דנהי דמצד הגרוגרות אין לו צורך לסלקן אבל למה לא נימא דמסתמא אינו רוצה לבטל חלונו שעשהו למאור או לשמור גנים ופרדסים וכן כולהו. (מהדו"ק)

תוד"ה ותיפוק לי'. כיפת שאור שייחדה לישיבה בטלה ובית שסיככו בזרעים טהורים אלמא כיון דבטלי' לא מקבל טומאה. ויש לעיין לסברתם בהקושיא דהא להלן (דף ס"ו) פליגי ר"א ורבנן בדף של נחתומין שקבעו בכותל, ומבואר דאי לאו דינו כמחובר מקבל טומאה, אע"ג דודאי ביטלו לכותל, ומי גרע מזרעים שיחדן לסכך, ובפרט צ"ע להרשב"א דגם במסקנא נשאר דאפשר דהיכא דביטלו במחשבתו נמי מבוטל וחוצץ או ממעט דבטל ממנו שם אוכל, ומ"ש מהא דדף שחיברו לכותל.

בא"ד. ואין עולין מטומאה אלא ע"י שינוי מעשה. יש לעיין מי דמי דהתם בלי שינוי מעשה לא קיבל הכלי שום דין אחר ממה שהיה קודם, משא"כ ע"י הביטול הא זה נעשה כותל ואם יעשה כזה דבר בשבת יתחייב ע"ז, א"כ נימא כיון דנעשה כותל בטל ממנו שם כלי דאין לך מעשה גדול ממה שנעשה כותל. (מהדו"ק)

תוד"ה רואין. עיין בט"ז (יו"ד סי' שע"א ס"ק ג') דבתוס' יש שלושה דרכים א) דכל שאינו יכול לעמוד אינו חוצץ אפי' לא ע"י כלי שמעמידו כגון אבן מ"מ אינו חוצץ ב) דאם עומד ע"י דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ ג) אם עומד ע"י כלי אפי' אינו מקבל טומאה אינו חוצץ, ולדרך הראשון של התוס' צריך לחלק בין נדבך העשוי ע"ג האבנים דחוצץ אפי' לרבנן דאל"כ לא יצויר כלל אוהל לטהר, דכל אוהל מוכרח להסמך ע"י דבר, ובשלמא להש"ך אפשר לומר דבמחובר יחד אין נקרא שנסמך ע"י דבר אחר, אבל להט"ז דגם בקבוע בו ומחובר מ"מ נקרא ע"י דבר אחר א"כ לא יצויר אוהל, וע"כ צריך לחלק דבאוהל מהני אם נסמך ע"ג אבנים ובמחיצה לא, וזהו מהלכות חציצה כמש"כ הרא"ש (בפ"ו דאהלות משנה ב') לבאר הא דבנסמך ע"י כלי אפי' שאינו מקבל טומאה לא מהני לחצוץ ואע"ג דהכלי עצמו אם אינו מקבל טומאה חוצץ, וכתב ע"ז דהוא הלכה וה"נ נצטרך לומר לענין זה. ובחזו"א (אהלות סי' ג' ס"ק י"ג) כתב לתרץ קושית הרא"ש דכיון דהכלי אינו בטל לכותל לכן לא מהני משא"כ אם הכלי בחלון בטל והו"ל כותל, וצ"ע דהא התוס' לקמן (דף כ' ע"א ד"ה היא) כתבו דכלי חרס וכלי עץ אם סותמין לגמרי חוצצין ואע"ג דלא מבטל דהוי כלי גמור, ולמה חוצץ, וע"כ צ"ל כמש"כ הרא"ש. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א