אילת השחר/בבא בתרא/ו/א

אילת השחר בבא בתרא ו א

דף ו' ע"א

סמך לפלגא סמך לכולה. הנה בעיקר הדין דחייב כשסמך לו כותל אחר הקשו בתוס' לעיל (דף ה' ע"א ד"ה אע"פ) דהא זה נהנה וזה לא חסר, ובעליות דר' יונה וברשב"א כתבו דכיון דזה עומד על מקום חצירו אז בזמן שניחא לי' קונה האבנים שנמצאים שם בדין קנין חצר ולכן צריך לשלם כיון שקנה האבנים. והנה כאן ע"כ מיירי דזה שסמך טוען דאין דעתו להמשיך ולגמור כל האורך או כל הגובה עד כדי כותלו של חבירו, דאם מודה דדעתו להמשיך איך ר"נ פליג וס"ל דלמאי דלא סמך לא סמך, וכיון דטוען דאין דעתו להמשיך ולא קנה האבנים שלמעלה או שבצד רק אלה שכנגד הכותל שסמך, הרי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ובאמת לא יזכה בהם בדין, וזה שבנה הכותל יוכל לתובעם והם יהיו שלו, וכיון שכן למה צריך לשלם עבור יתר הכותל כיון דכנגד המקום ההוא לא זכה באבנים ונמצא דהרי החזירו לזה שבנה הכותל ולמה חייב לשלם עבורם [ולכאורה גם בלי זה צ"ע דהא יכול לומר שקול חצי כותלך, דאפי' אם התכוונתי לזכות וזכיתי בחצי הכותל אני משלם לך בזה עצמו שאני מחזיר לך כותלך, לאלה דסברי דאע"ג דאית לי' זוזי יכול לומר כן כמבואר בתוס' ר"פ המניח, ואיך נוכל לחייבו לשלם, אלא דבזה יש לומר או דהוזל או דלא מהני בתור חזרה, דבמה יקנה הא לא שייך שום קנין שיזכה כיון דעומד בחצירו של זה שסמך כותל אחר, נמצא דבזה אינו מוחזר לזה שבנה למעלה מד' אמות].

אמינא לכי פייסת לי לא ליתרע אשיתאי. צע"ק דאם לא בנו ביחד הכותל מנא ידע באיזה גובה להשאיר מקום בשביל להניח ראשי קורות, דאולי יעשה הקורות בגובה אחר.

אחזיק להורדי אחזיק לכשורי. וכתב הרא"ש דמיירי בכותל שהי' ידוע ששייך לא' והחזיק השני ג' שנים ע"י תשמיש הורדי, והוסיף דזה יהי' ראי' גם על האבנים שקנאם השני להיות חצי שלו אבל על המקום לא מהני בזה. וצ"ל דאע"ג דבכל אכילת פירות אמרינן דזה מוכיח שקנה כל הקרקע, אע"ג דיתכן דקנה רק לגבי פירות, מ"מ כיון דגם כשקונה כל הקרקע אין אפשרות להתנהג בבעלות אחרת רק ע"י אכילת פירות אמרינן דזה ראי' שהקרקע היא שלו ואל"כ איבעי לי' למחויי כדאמרינן לקמן דף ל"ו ע"ב, א"כ גם כאן כיון שהחזיק ג' שנים זה יהי' ראי' שמקום הכותל הוא קנה, וכן הוא באמת שיטת הרמב"ן הובא בדרישה (סוף סי' קנ"ג), ובבהגר"א (שם ס"ק נ"ב) דימה זה להא דב"מ (דף קי"ז ע"ב) דאין לבעל העליה רק כמה שמכחיש את הקרקע, ולכאורה הא התם אינו טוען החזקתי וקניתי את הקרקע אלא דשניהם קנו ביחד ואז אמרינן דבעל העליה לא קנה את הקרקע, ועי' לקמן דף ל"ז. ומ"מ צע"ק דכיון דאחזיק כדאחזקי אינשי למה זה לא יועיל.

והנה ע"כ לא מיירי בכותל שבין ב' חצירות ועד ד' אמות תלינן דשניהם בנאוה דאז הא ע"כ המקום של שניהם. ויש לעיין קצת למה זה הוי ראי' רק שחצי האבנים שייכים לו ולא כל האבנים, דאי דמה דהשתמש במה שהשעין זה ראי' שהאבנים הם שלו משום דמסתמא מכר לו גם אבנים, א"כ למה רק חלק באבנים ולא כל האבנים, ואפשר משום דהשתמש במה שהשעין קורותיו על חצי הכותל וצע"ק.

ולכאורה צ"ב דלמה תלינן שקנה אפי' חצי מהאבנים, דכמו דלא תלינן דקנה חצי המקום נימא נמי דלא יהי' נאמן לטעון שקנה האבנים, ואפשר דביאור דברי הרא"ש הוא דכשהקנה להשתמש סתמא אמרינן דדעתו להקנות האבנים אבל לא אמרינן דמסתמא הקנה לו המקום ג"כ, וממילא גם באבנים אם במה שהסכים להשתמש בכותל לא הי' משמע הקנאת האבנים לא הי' נאמן גם לטעון שקנה האבנים אלא משום דסתמא משמע בזה הקנאת האבנים, אבל בהסכמתו להשתמש בכותל אין משתמע מזה הקנאת המקום, דאין זה מובן מאליו שרוצה להקנות המקום בלי שיקנה בפירוש לכן אפילו אם יטעון שקנה בפירוש אינו מועיל כיון דהשתמשות כותל אינו מוכרח עם קניית המקום [ועי' בריטב"א דלר' יוסף דס"ל דאחזיק גם לכשורי מהני חזקתו גם על המקום, וכהרמב"ן שהבאנו לעיל], וצ"ע בטור סוף סי' קנ"ג.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א