איכה רבה/א/ב

איכה רבה א ב

העיר רבתי עם. תני רבי שמואל עשרים וארבעה פלטיות היו בירושלים, וכל פלטיה ופלטיה עשרים וארבע מבואות, וכל מבוי ומבוי עשרים וארבע שווקים, ועל כל שוק ושוק עשרים וארבע שקקים, ועל כל שקק ושקק עשרים וארבע חצרות, ועל כל חצר וחצר עשרים וארבע בתים, וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים.

תדע לך שכך הוא, אמר ר' אלעזר עובדא הוה בחד שיירא דהוה סליק לירושלים וטען מאוון גמלי טעונין פלפלין, עבר להדי צור, אשכח חד חייט דיתיב על פילי דמדינתא, א"ל מה את טעון, אמר ליה פלפלין, א"ל לא יהבת לי לוקטא לוקטא, אמר ליה לא, אמר ליה לית לך מזבן אלא במדינתה אוחרי, כיון דמטא בירושלים אשכח חד חייט דיתיב על תרע פילי, א"ל מה את טעין, אמר ליה קטע קטעך, אשכחיה חייט אוחרן אמר ליה מה את טעין, אמר ליה תפיר תפירך, אמר ליה אימא לי אין יכילנא מזבין להון מוטב, ואי לא אנא מייתינא לך בר נש דזבין כלהון, א"ל ומה את טעין, אמר ליה פלפלין, נסביה ויהביה בחדא דרא ואחמין ליה כוריתא דדינרין, א"ל חמי הדא מוניטא אי נפיק בארעך וסב מנהון, לצפרא נפק לטיילא בשוקא, אשכחיה חד מן רחמוי דיליה, א"ל מה את טעין, א"ל פילפלין, א"ל לית לך דיהבית לי במאה דינרין דאית לי ארסטוון יומא דין, אמר כבר זבנית ליה לגבי פלן, אזל איהו לגביה, אמר ליה אית לך פלפלין דזבנת תיהב לי קליל דאית לי אריסטוון, אמר ליה מאי אימא לך כבר זבנית יתהון לחד חייט, אלא אימא אנא ליה והוא יהיב לך, אזיל ואשכחינון לההיא דיראתא דאיטם קמייתא נסבון מן אונקא, דאיטם תנייתא נסבון מן פלג אונקא, דאיטם תליתאי לא ארגשון כלל, לקיים מה שנאמר העיר רבתי עם.

מבקש את לידע כמה אוכלסין היו בירושלים, מן כהניא את ידע, רבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי לכרי שהיה עומד בסדקי והיו הכל באין לשערו ולא יכלו, היה שם פקח אחד אמר להם אתם מבקשין לשערו, מתרומתו אתם עומדים עליו, כך מבקש אתה לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים מכהניא את ידע, הה"ד (מלכים א, ח סג) ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף. ותנינן פר קרב בעשרים וארבעה ואיל באחד עשר, הדא דאת אמר בבנין הראשון, אבל בבנין השני פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מניין אוכלוסין שבירושלים, אמר להם לכהנים הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח, הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות כפלים כיוצאי מצרים, ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו מנויין יותר מעשרה, תני רבי חייא אפילו ארבעים ואפילו חמשים. בר קפרא אמר אפילו מאה, חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה.

פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן והיה שם זקן אחד, רמסוהו, ואותו הפסח היו קורין פסח מעוכין על שם שמעכו את הזקן.

כיצד היו ישראל פרין ורבין, היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה שנה, לא היה מגיע לעשרים ושש שנים עד שהוא רואה בנים לבניו, לקיים מה שנאמר (תהילים קכח ו) וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף