אור שמח/שלוחין ושותפין/ד

אור שמח ‏ שלוחין ושותפין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

או ששכרו מקום בשותפות והניח זה כדו וזה חביתו כו':

צ"ב הא הלכה מפורשת דחצר השותפין אינו קונה להשותף זה מזה. וראיתי להמחנה אפרים בקנין חצר סימן ו' שכתב דס"ל דהא דאינן קונין זה מזה היינו כשהיה שם כבר החפץ וליכא הוצאה מרשות לרשות, אבל כל שהביא עכשיו חפץ והניחו בחצר השותפות כדי שיקנה חבירו קנה וה"ט דגילה דעתו שמשאיל לו מקומו עכ"ד, ובאמת דבריו מפורשין בירושלמי נדרים ריש פרק השותפין ר"י בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר כו' אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל, הרי אם מניח לכתחילה בתוך החצר שיקנה חבירו ג"כ בזה מהני, רק כשהיה מונח מקודם ומקום שהונח נעשה רשותו, דרשות לו להניח שם חפציו, תו לא נפיק אחר זה מרשותו בלא הגבהה או משיכה, ולפ"ז יכול להיות דמקום שאין להם רשות להניח רק מידי דשותפות והם שכרו לזה, דלא שייך לומר דמקום שהונח נעשה רשותו מועיל אף בהיו מונחין מקודם וכן מצאתי בנתיבות:

אמנם יש להבין, דבירושלמי פ"ק דקדושין מפרש הא דפליגי תנאי במשחרר חצי עבדו אי קנה, שבעבד שכולו שלו איך זכה בגט שחרור הא הוי כמזכה גט מימינו לשמאלו ומוקי במזכה ע"י אחר יעו"ש, ובגמרא דילן בתמורה (דף כה) אמר דמשחרר חצי עבדו יצא לחירות גיטו וידו באין כאחד, הרי דע"ז אמר ג"כ דגיטו וידו באין כאחד, ובאמת בתוס' גיטין סוף פ"ב במשחרר הולד הוא העובר זכתה לו הקשו, דהא אפילו משחרר כל עבדו חוץ מידו לא שייך גיטו וידו באין כאחד, וזה נגד הגמרא דתמורה דאמר בעובר דהוי חצי עבדו וגיטו וידו באין כאחד, ובאמת אינו מובן דברי התוס' דאטו ידו דוקא ואטו אם מניח על ראשו של עבד לא זכי בהגט, וטעמא דהא כל העבד משתמש עבור חצי החירות, וכמו שהצד עבדות קנוי לרבו כן הצד חירות משתמש עם החצי עבד לצורך העבד, ואם שחרר אותו כולו חוץ מידו הרי היד הוא כשכור ועדיפא משכירות במה שמשתמש גם לצורך העבד, ונתבונן, דא"כ כי נאמר גיטו וידו באין כאחד הלא יהיה היד כמו חצר השותפין דהוא שכור וקנוי גם לתשמישי העבד שהוא בן חורין דהחלק החירות מועיל לכחו של היד ג"כ, וכיון דסבר הירושלמי דבאומר צבור ואקנה קני שותף זה מזה, אמאי לית ליה זכיה במשחרר חצי עבד דהא אם יועיל השחרור ואז הוי כולו חצר השותפין וקני לגיטו מן רבו דנפיק מרשות רבו לחצר השותפין והשותף קנה ממנו וצ"ע:

ונראה דבאמת קודם שבא הגט לידו הרי כולו של רבו, רק כי חל הגט אז נשתחרר וקני להגט, וע"ז אמרו גיטו וידו באין כאחד. והנה בכל קנינים לא אמרו כן שאם הניח שטר בחצירו ודאי לא קני החצר כ"ז שלא הגיע השטר לידו, וטעמא משום דבגט הלא מועיל בעל כרחו וכן גט שחרור, ואיפה מצאנו קנין בעל כרחו של הקונה, רק עיקרו תלוי בנתינה וכי נותן לו מזה בא הזכיה בנייר, ולכן בזה אמרו גיטו וידו באין כאחד שכיון שנתן לידו אז בע"כ נשתחרר וקני להנייר, [דאילו באומר ע"מ שהנייר שלי לא הועיל כמו בגט], וכיון דהנתינה קדמה בעודו עבד והוא כולו לרבו, תו במשחרר חצי עבד סבר הירושלמי דהוי כמו היו צבורין דתו לא נפיק מרשות הרב במה דנעשה אח"ז ידו של עבד [או כל מקום שמניחו] יד של שותפין, דכיון דהנתינה קדמה תו אף אם תאמר דגיטו וידו באין כאחד וחל השחרור לא נפיק הנייר מרשות הקודם היינו מרשות הרב דאכתי ברשות שהוא שותף בו, אבל בעבד של שותפין ששחרר רבו האחד מועיל דהא נפיק כוליה מרשותיה, ועבד מקבל גט שחרור לעבד מיד אחר. אמנם גמרא דילן פליג וסובר דאף בעובר כיון דהאם משתמש להעובר והעובר כאחד מאיבריה נעשה כמניח בחצר השותפין לשם קנין דהשותף יקנה ושפיר קונה מחבירו, ובאמת מהך דכתבו תוס' והרא"ש בפ"ק דקדושין גבי תנם ע"ג הסלע אם היה סלע של שניהם דהוי חצר השותפין ולא קנתה מוכח אף בנתן לשם קנין בחצר של שותפות לא קנה יעו"ש, והעירני רב אחד דסברת מחנה אפרים מפורשת בתוספות פרק השואל (דף צט) ד"ה באומר הכישה כו' דבהניח ע"ג קרקע של סימטא לשם קנין קנה יעו"ש והוא דברי הירושלמי שהבאנו. והך דר' ינאי דירושלמי המה דברי ר' ינאי בתלמודין בהספינה, חצר השותפין קונין זה מזה, ודעת רבינו עוד יותר מזה בפרק ד' ממכירה דבמדד מוכר לתוך כליו של מוכר מועיל בחצר השותפין ועיין בביאור הגר"א סימן ר', ודוק בכ"ז:

ד

או עד שיכלה ממון השותפות:

נראה דאם כלה כפי זה שכעת אין לאחד כלום, כמו אם הניח זה ר' וזה ת', ונפסד ת' זהובים, דכעת אין לבעל הר' בקרן כלום, תו מצי בעל הת' לחלק השותפות, אף ע"ג דהריוח שירויחו עדיין קנוי לזה פלגא ולזה פלגא דהא יכול לומר פן נפסיד וא"כ צריך אתה לשלם מביתך מחצה מן ההפסד כמו שנתבאר דעת רבינו לקמן פרק י' [דלא כהרמ"ה שאינו משלם מביתו כלום יעו"ש במשל"מ] וא"כ תו לא יהיה נאמן בשבועה ליטול, ועל כרחין יהא צריך אני להביא תמיד עדים ע"ז לכן נחלק השותפות, ואם כי מסתברא כן, בכ"ז פשט דברי רבינו מורה דאינו יכול לחלוק דיאמר כמו שהאמנת לי מקודם אע"ג דהוי מצי להיות הפסד יותר שאהיה צריך לשלם מביתי, כן השתא ממין השותפות קנוי דאם יהא ריוח יהא חצי שלי ועד פרוטה אחרונה לא נחלוק וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.