אור שמח/שגגות/טו

אור שמח ‏ שגגות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

בין בע"ז בין בשאר מצות כו'.

נ"ב כרבנן (בדף ז'). והנה בירושלמי פ"ב ה"ד רבי אומר מה עליה שנאמר להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת כו' ולמה לא דריש רבי מעיני מעיני אר"ז כו', פירוש דרבי סבר בע"ז משיח בשגגת מעשה אר"י אין ידרוש כו' אף כאן מיתת ב"ד דבע"ז חייבין על זדונה מיתת ב"ד, ולית סופיה דרבי למידרש מעיני מעיני כו' מנן ליה היחיד והנשיא והמשיח שאינן חייבין רק על דבר שיש בזדונה כרת ולא מעיני מעיני אר"ח דלא כן מנן ליה עד שיורו לבטל מקצת כו' דלא כן מנ"ל הוריית ב"ד גדול כו' אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ולית סיפא דרבי מידרש מעיני מעיני [וא"כ גז"ש דעליה למה לי] א"ל מה את בעית מרבי דרבי כדעתיה דר' אמר משיח בשגגת מעשה הוא ואין כתוב (זדון שגגה) ליחיד אלא בב"ד בלבד. וט"ס נפל וצ"ל ואין כתוב [גזירה שוה] ליחיד אלא בב"ד בלבד דסבר דמגז"ש דמעיני מעיני לא ילפינן רק בב"ד ששם כתוב מעיני ותו לא מצית למילף מזה דדבר שחייבין עליה כרת כיון דעו"ז אית בה מיתה ולא מצית לתרץ כמו שתירץ לעיל (ובירושלמי כאן נשמט ועיקרו ביבמות) ריב"ח מקום שיצאת ע"ז ללמד על מחוייבין כרת לא יצא עמם אלא כרת בלבד אבל מיתה ממקום אחר באת וא"כ בציבור לא כתיבא תמן כרת ואיך נילוף בגז"ש לזדונו כרת וכמו דסבר דמשיח בשגגת מעשה דעליה לא קאי גז"ש דמעיני מעיני וזה ברור בס"ד:

ד

הורה הכהן המשיח עם ב"ד כו'.

ירושלמי פ"א ה"ז ר"י ב"ר בון אמר שאילתא דכהן משיח מן הדא הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן. הפירוש פשוט מאוד, דבהלכה ב' אמר על משנתינו דהורה כהן משיח בפ"ע ועשה בפ"ע מתכפר לו בפ"ע הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור הורו ב"ד והורה אחריהן והחליף פשיטא נעשית אצלו כעקירת הגוף. פירוש דהורו ב"ד לקיים מקצת ולבטל מקצת והורה אחריהן והחליף ואמר שמה שב"ד קיימו מקצת אותו המקצת הוא בטל ומה שב"ד בטלו קיים, פשיטא נעשה אצלו כעקירת כל הגוף שמה שב"ד מתירין נחשב כהיתר גם אצלו וכגון שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים (ועיין הלכה א') וכיון שנשאו ונתנו והתירו זה אזיל אחריהן והוי כעקירת כל הגוף אצלו כן נ"ל. אלא הורה הוא תחלה והורו ב"ד אחריו והחליפו אפילו כן נעשה אצלו כעקירת כל הגוף כו', ודא מבעי שאם הורה הוא תחלה וב"ד הורו אחריו להיפך אם נחשב הוראתו עכשיו בתר דהורו ב"ד כעקירת כל הגוף ומיפטר פטור אם עשה עפ"י הוראתו עיי"ש. הורו ב"ד והורה אחריהן פשיטא אכל בהוראת ב"ד פטור אכל משחזרו בהן ב"ד חייב, פירוש אם הורה עם ב"ד כאחד רק חטאו שעשה הוא בפני עצמו שכבר חזרו בהן ב"ד דבכה"ג ביחיד חייב כשבה ושעירה גבי משיח מי חייב עיי"ש דמייתי דיוקי דמשנה רישא וסיפא סתרי אהדדי הילכך ליכא למשמע מיניה, לכן אמר דכן לר"י דשבט שעשה ע"פ הוריית ב"ד של אותו שבט מביאין פר העלם דבר א"כ נמי איכא למישאל הנך שאלות שהב"ד קטן של שבט הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ואחרי זה הורו ב"ד הגדול והחליפו מה שקיימו בטלו ומה שביטלו קיימו מי נחשב לאותו שבט לעקירת כל הגוף שעל חד מקצת בטלו ועל אותו מקצת בטלו הב"ד הגדול ונשאו ונתנו הב"ד הגדול והתירו ותו פטורין אותו ב"ד אם עשה השבט שלהן על פיהן באותו מקצת שביטלו. וכן יש לשאול אם הורו ב"ד והורו ב"ד הגדול ג"כ כמוהם וחזרו ב"ד הגדול ואותו ב"ד של שבט עדיין לא חזרו ואכל השבט עפ"י הוראתן מי חייבין אותו שבט פר, וזה שאמר ששאילתא דכהן משיח יש לשאול כאן בהוריית ב"ד גדול בהוריית ב"ד קטן, ויותר נראה להגיה דצ"ל שאילתא דכהן משיח כן הדא הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן. כנ"ל ברור בס"ד פירוש הירושלמי:

ה

הורה עם ב"ד והוא בחלב כו' מביא פר לעצמו.

נ"ב אע"ג דבגמרא מבעי להו כיון דשוים בקרבנות מכל מקום לרבא דאמר אטו מקומות כו' כיון דקא מורי בתרי איסורי חטא בפני עצמו פשיטא ליה דאם האיסור הוא אחר מביא פר לעצמו ואזיל לטעמו בשגגת מעשה בהדיוט דאמר דמומר לאכול חלב ואכל דם לא הוי מומר לדם וכן קיי"ל כלישנא דמתני בשם רבא דחטאת חלב ששחטה על חטאת דם פסולה אלמא דבתרי איסורי תליא ואינן מצטרפין ואינו מתכפר עם הצבור והוי הוראה אחריתי ודוק:

בלח"מ. ונ"ל לתרץ וכו':

נ"ב תמוה מאוד יעו"ש:

ו

מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו.

נ"ב (דף ח') עיי"ש:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.