אור שמח/ציצית/ג

אור שמח ‏ ציצית ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

שנאמר על ארבע כנפות כסותך.

פירוש דכנף משמע המרוחק (מעדני יו"ט) וכן בסוגיא פ"ב דזבחים בבגדי כהונה מרושלין ובעי הגמ' לאמר דפליגי אם יתר כמו דאיתא דמי במרושלין שלא סילקן והנה בפרק הנחנקין אמר דהאי לחודה קאי והאי לחודיה קאי וכל הרואה יבין דזה ענין אחר דכאן בבגדי כהונה הרי ידוע ונראה מי הוא היתר דממה שלמטה ממדו הוי יתר ואם כן כי מדמה רב ירמי' מדיפתי לזה הך דבת חמש כנפות אם מקרי בת ארבע כנפות הוא גם כן שנראה וניכר מי הוא הכנף היתר ועל כרחין זה הכנף הקרוב לחבירו הוא היתר ודומה לבגדי כהונה מרושלין דאם כל הכנפות שווין ואינו ניכר מי היתר מאי זה דמיון לב"כ, טפי הוי לי' לדמינהו אי האי לחודיה קאי ואי גרוע ועומד דהוא מחובר כחדא ובגד אחד ופשוט מאוד.

ו

בדין הוא שיהא מותר שהשעטנז מותר לענין ציצית שהרי התכלת צמר הוא ומטילין אותה לפשתן.

הנה מקור הדרשה דכלאים בציצית מותר שקיל וטרי בפרק קמא דיבמות, וקאמר דדרשינן סמוכים לא תלבש שעטנז צו"פ גדילים תעשה לך, ושקיל וטרי הא לא מופנה, ואמר דלתנא דבי רי"ש מבגד ידענא דצו"פ דילפינן מנגעים, ואכתי אצטריך סד"א לבישה דנפיש הנייתה כל תרי מיני אסור, א"כ לשתוק קרא מיני' ותיתי שעטנז שעטנז מהעלאה, לרבנן מנ"ל, יחדיו למה לי, ואכתי מבע"ל לתוכף תכיפה אחת אינו חיבור, ופלא דאי לאו יחדיו הו"א דאסור ללבוש צו"פ אע"פ שאין מחוברים כלל זה עם זה, כן הקשו בתוספות. ולק"מ, דאי משום זה הוי גמרינן שעטנז שעטנז מהעלאה ותמן כלאים כתיב דמשמעו ופירושו תערובות יחדיו, ולכן פריך דסד"א דתכיפה אחת סגי קמ"ל יחדיו שיהיו שניהם יחד בעינן וע"י תכיפה אחת מיפרקי מהדדי כו' שעטנז למה לי ואכתי מבע"ל עד שיהא שוע וטוי ונוז אלא כולה משעטנז נפקא פירוש דאם לשוע טווי ונוז לכתוב רחמנא כלאים כדרך הכתוב בכמה לאוי [בהרבעה זריעה הנהגה] ואנא ילפינא כלאים כלאים מהעלאה, מה תמן דוקא שיהא שוע טווי ונוז, אף בלבישה כן, וע"כ דכתב רחמנא שעטנז לאפנוייה לסמכיה לגדילים תעשה לך, וכלאים אישתראי בציצית ותו מפשטא דלישנא ידענא שיהא שוע טווי ונוז כן הוא נכון ורש"י ותוספות נדחקו בזה ולדעתי הוא פשוט.

אולם מדוע נדחקו לפרש שרחמנא יכתוב בהדיא שוע וטווי ונוז עיי"ש שזה דוחק גדול, דרחמנא תאריך בלשון שאין צורך נראה דקשיא להו, דהא אם יכתוב כלאים אז לא הוי מיותר רק בהעלאה לחודא, דאי בלבישה, אם לא כתב כלאים, לא הוי ידענא דבעינן שתי תכיפות, ואי דלא נכתוב יחדיו א"כ הו"א דבלא חיבור יחד אסור לכן כתב יחדיו דבעי חיבור, ומוכרח למיכתב כלאים לאייתורי יחדיו שיהיה שתי תכיפות וכן מה שתרצתי קושיא קמא מתוספות דשעטנז שעטנז גמרינן ג"כ בלבישה לא מייתר, רק בהעלאה מיותר מקו"ח דלבישה, ולא הוי רק מופנה מצד אחד, ולעיל אמר הגמרא לר' ישמעאל דסבר בפרק המפלת, דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין אבל כאן דקאי לרבנן דר"י והם סברי דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ואם כן יש להשיב מה ללבישה שכן נפישא הנייתה לכן אף בלא עירוב אסור או אף בלא שוע טווי ונוז, ולכן פירשו מה שפירשו, אולם לקוצר דעתי ולמיעוט בקיאותי בש"ס נראה דהא דאמר למדין ומשיבין במופנה מצד אחד, היינו חומרא הכתובה בתורה, שחזינן שהחמירה התורה כאן מבמקום אחר אבל לא סברא בעלמא שאינה תשובה. (וכיו"ב כתבו רבנן בתוספות ב"ק כ"ה לענין להשים הפירכא בתוך הקו"ח) ובזה דנין לכו"ע מגז"ש דמופנית מצד אחד, ובכלאים אין חילוק בין העלאה ללבישה, ומזה מוכח דלא כמו שכתב הכסף משנה בפ"ט מהל' כלאים הלכה י"ח לחלק לענין אינו מתכוון דא"כ הוי למדין ומשיבין במופנית מצד אחד ודו"ק בכ"ז.

ט

ומותר להכנס כו' לבה"כ כו'.

כן מוכח דלא נזכר שיהא אסור לצאת ברשות הרבים בשבת בטלית מצוייצת דילמא מצטריך לבה"כ ואתי לאתויי וכמו בתפילין.

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית.

הקשו רבוותא בתוספות אמאי לא ליתחייבו נשים בציצית הא כיון דדרשינן סמוכים לאו דלא תלבש שעטנז וגדילים תעשה לך, נדרוש כל שיש בלאו דלא תלבש שעטנז ישנו בעשה דגדילים תעשה לך, כמו דדרשינן גבי חמץ ומצה וכמו דדרשינן בערכין דקאמר סד"א כהנים הואיל ואשתרי כלאים גבייהו ליתנייהו בעשה דגדילים תעשה לך, ובמנחות דף מ"ג כתבו דגבי חמץ ומצה שאני דכתיבי נמי בחד קרא, פירוש דגבי חמץ ומצה הואיל וכתיבי בחד קרא, דרשינן אע"ג דאיתקוש בקרא דלמען תהיה תורת ד' בפיך, דממצות עשה שהז"ג נשים פטורות, וסמוכים בחד קרא עדיפא מהקישא אבל בציצית הואיל והוי סמוכים בתרי קראי היקישא דאיתקוש לתפילין עדיפא, וכן מבואר בהגהות למסכת ערכין, ומסולק תמיהת היד מלאכי עליהם, אולם לדעתי נראה דאימת דרשינן היקישא בכה"ג דחדא הוי חיזוק לחבריה כמו שלא יאכל חמץ, ואם יאכל מצה, וכן בשמור וזכור שמצוה על שמירת שבת כן מצוה על זכירתה, וכמו כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכי"ב לאין מספר, אבל כאן הלא העשה דציצית והלא תעשה דכלאים הן סותרין זה לזה דאם יש לו בגד של פשתים וצריך לעשות בו פתיל תכלת, ע"כ נדחה ל"ת דכלאים, א"כ אדרבא סותרים זה לזה. איך נוכל לאמר שעשה דגדילים תלוי בל"ת דכלאים, אדרבא צירופן סתירה זה לזה ואחד נדחה מפני חבירו, ואיך יהיה הצווי דכלאים סיבה לעשה דגדילים, אולם בהא דאמר בערכין דסד"א דמדאישתרי כלאים לגבי כהנים הוא מובן אחר, דכמו דאמר לקמן שם סד"א יום תרועה יהי' לכם מאן דליתא בתקיעה אלא חד יומא והני כהנים הואיל ואיתנהי בתקיעה כולה שתא כו' כן הוי אמינא, דחזינא דהתורה התירה גבי ציצית כלאים משום עשה דגדילים, וחזינן דללבוש בגדי כהונה הותרה ג"כ כלאים כמו באבנט חזינן דמצות עשה דבגדי כהונה דוחה ל"ת דכלאים, הרי דמצות לבישה דבגדי כהונה עדיפא כמו ציצית, לכן אמר סד"א דוקא ישראלים דליתנהו גבייהו עשה דלבישה דיגדל כח העשה שידחה כלאים, רק עשה דציצית, אבל כהנים הואיל ואיתא גבייהו עשה דלבישה דבגדי כהונה דגדול כח הלבישה שדוחה ל"ת דכלאים בכל יומא אימא לא חייבינהו רחמנא בלבושא דציצית, קמ"ל דנהי דבעידן עבודה אשתרי כו' אם כן ההיתר אינו רק בשעת עבודה כן המצוה דלבישה הוא רק לצורך עבודה, ולא דמי לתקיעה דלקמן דבכולהו סגי בפעם אחד ביום וגבי כהנים נמי איתא עיי"ש. וזה נכון אם כי הוא רחוק מפשטיות הלשון בגמרא ודו"ק.

ונשים ועבדים שרצו להתעטף כו' מתעטפים בלא ברכה.

כן כתב בעיטור, דאע"ג דקיי"ל דנשים פטורות מן הציצית הא דרב יהודא רמי לפרזומי דאנשי ביתיה משום דסבר נשים סומכות רשות, וזה פלא דהגמרא במנחות אמר מדרמי תכילתא לפרזומי כו' סבר מצות עשה שלא הזמן גרמא כו' ואמאי מברך כל צפרא כו' ונראה דלפי מה דסבר הגמרא לאמר דציצית אינו מברך כל זמן שמתעטף בה, רק בשעתא דבא עליה חיובא דציצית אם כן אי לאו דסבר רב יהודא דציצית הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא וכסות לילה חייבת, לא הוי שדי תכילתא לפרזומי דאנשי ביתיה משום דאיכא למטעי דנשים חייבות, ואע"ג דאסרו רבנן כלאים בציצית דסדין פטור ושל צמר אין עושין בה לבן של צמר, בכ"ז אם יאמרו דנשים חייבות היינו משום דכסות לילה חייבת ונמצא דאינו חייב בברכה, רק בשעת עטיפה הראשונה להבגד, ונמצא דלא יברכו על ציצית כולי צפרא, דהוי זמן חיובא, ומתעטפין בציצית בלא ברכה. וע"כ דסבר נשים חייבות בציצית, אבל לפום מאי דמסיק, דכל זמן שמניחה מברך עליה אפשר דסבר דכסות לילה פטורה מן הציצית והוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, והא דשדי תכילתא לפרזומי כו' משום דסבר נשים סומכות רשות ולא פליג על רב רבו, דסבר בברכות פרק ב' לא יתחיל ואם התחיל גומר, עיי"ש דסבר דאין לאמר פ' ציצית בלילה משום דאינו נוהג וכסות לילה פטורה. ומוכח מזה דאף בלילה דאין זמן ציצית שרי לצאת בטלית מצוייצת בשבת כפסק רבינו פרק י"ט מהלכות שבת, דאל"ה הא איכא למיחש שמא יחייבו כסות לילה בציצית ויוציאו בשבת בלילה לרשות הרבים וזה פשוט בכוונת העיטור. אולם לא מחוור דאכתי דילמא יחייבו כסות לילה ויברכו עליה והוי ברכה שאינה צריכה, אך אפשר דמדאין נשים מברכות יראו דנשים רשות והוי מצות עשה שהזמן גרמא מה שא"כ למאי דס"ד דלא מברכין רק בעטיפה הראשונה א"כ ליכא היכרא מדלא מברכין נשים עלייהו, דאימא בעטיפה הראשונה היו מברכין אבל לפום דמסיק דכל שעה שמניחין, מברכין איכא שפיר היכרא מדלא מברכין ודו"ק היטב.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.