אור שמח/עדות/טו

אור שמח ‏ עדות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

שמעון שלוה והיה ראובן ערב כו' אם יש לשמעון שדה כו', יש לו להעיד על אותו קרקע כו':

נפלאתי מדוע השמיט רבינו דינא דברייתא מלוה מעיד ללוה והוא דאית ליה שדה אחרת, דהוי רבותא טפי דאף ע"ג דלהמלוה ניחא טפי אם אית ליה שדות הרבה בהרוחה טפי, ולא חייש לשמא יש בע"ח אחר המוקדם על שדה זו, ואם אינו ט"ס והשמטה מדפוס לא ידענא מה לדון בזה. ובדרך רחוקה יתכן כן, דהר"י בן מיגש הקשה אמאי המוכר שדה שלא באחריות אין מעיד ללוקח משום דחייש להעמידה בפני בע"ח דלא להוי לוה רשע ולא ישלם, הלא השתא הוא מעיד שקר, ותירץ משום דכיון דבלא עדותו ניחא ליה טפי דלהוי שדה זו ביד לוקח דלא להוי לוה רשע, דאם אינו מעיד, רק שאחר יעיד שקר להחזיק שדה בידו הלא ניחא ליה דלא להוי לוה רשע, א"כ תו קודם עדותו הוי קרוב, ופסול להעיד והוא כבעל דבר, חזינן דמשום נגיעה רחוקה אף דעיקר העדות הוא על לוקח להחזיק השדה שהיא שלו, בכ"ז כיון דיש לו נגיעה מיחשב כמו בע"ד וקרוב אצל עצמו ופסול להעיד. הגם כי מדברי רבינו מוכח דלא סבר זה רק טעמו דנגיעה זו דלא ליהוי באנפי כולי עלמא כלוה רשע ומוטב לו שיהיה רשע לפני המקום כתירוץ ב' של הריב"ם, זהו דוקא דבממון לא נפקא ליה מידי, אבל היכי דהנגיעה בממון ודאי דסבר דהוי כקרוב ופסול אף אם עיקר העדות רק להעיד לאיש אחר, הא חדא, עוד למדנו מדברי הריטב"א בפרק הכותב גבי אבימי, דאם השליח שנתן מעות בעד השטר ולא לקח השטר חייב לשלם מצד דפשע, אף ע"ג דאיהו אינו נוגע, דהו"מ למימר אהדרינהו ללוה ונאמן גבי המלוה לומר יהבתינהו למלוה, מ"מ פסול להעיד דכיון דהשתא שאומר דיהיב למלוה אם לא נאמין אותו נגד המלוה כגון דיהיה קרוב יתחייב לשלם עבור פשיעתו דלא שקיל שטרא כד יהיב זוזי למלוה, א"כ במה שנקבל את עדותו נגד המלוה לפטור להלוה יפטר מלשלם עבור פשיעתו הוי בעל דבר והוי כמו שנעשה נוגע ובע"ד תיכף מכי מתחיל להעיד, דבאמת אין נגיעה דאם שקר הוא שלא שילם למלוה, א"כ מצי פטיר עצמו לומר אהדרינהו ללוה בכ"ז מיחשב בעל דבר, כיון שכן אם נחשוב שהלוה עשה שדה זו אפותיקי למלוה אפותיקי מפורש לא יהא לך פרעון אלא מזו, נמצא השתא שאחד בא להוציא בטענה ששדה זו גזולה ממנו, הגם דפסקו הפוסקים בסימן קי"ז, דאם האפותיקי גזולה אשתכח דבטעות הוי וגובה המלוה משאר נכסים ככל מלוה, מכל מקום השתא דמודה בעדותו שאומר שיודע שהשדה זו אינה גזולה ביד הלוה, א"כ הוא בעצמו מודה שהשדה אינה גזולה והאפותיקי נעשה כדין, ואם לא נאמין אותו כגון שהוא קרוב ולא נאמין אותו נגד הבא להוציאו בטענה שהלוה גזל ממנו השדה, הלא הוא מודה שבעדים שקרים ובחמסנות הוציא ע"י בית דין שדהו מיד הלוה, והוי כמו שטפה נהר דנתהוה אונס אחר זה ובשעה שנתהוה האפותיקי כדין נעשה, רק דאיש אחד הוציא בב"ד שלא היה ביד הלוה לברר שקרותו, וא"כ הא שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים ולא יהיה לו ממה לגבות, א"כ השתא לאחר שהעיד הוי בעל דבר דנפקא ליה טובא אם נאמין לו אז יהיה שדה זו שנעשה אפותיקי מוכנת לפניו ותו עדותו פסולה כמו בעל דבר, ולכן איך יעיד מלוה ללוה, הלא חיישינן דילמא עשה לו שדהו אפותיקי וכיון שמעיד נעשה נוגע ובע"ד, ואיך נוכל להאמין בעדותו אם לא בשידעינן בודאי שלא עשה לו שדהו אפותיקי ובזה מיירי הברייתא, או סברא דשטפה נהר גובה משאר נכסים, לכן השמיטו רבינו, אבל ערב מעיד שאף אם המלוה ג"כ אומר ששדה זו אינה גזולה ללוה ונעשה אפותיקי, בכ"ז הלא הערב מצי להפרע משדה בני חורין שיש אצל הלוה, וזה דרך נאות, אבל רחוק מכוונת רבינו ז"ל ודוק:

וכן לוקח ראשון כו':

בהשגות א"א דוקא בשעשאה אפותיקי. פירוש דכולהו ההלכות דרבינו מיירי כשטוען מערער שגזל את השדה, כן בפרק זה, כן בפרק שלאחר זה, רק על מש"כ רבינו דאפי' נטרף לוקח ראשון על המוכר הוא חוזר, ע"ז כתב דוקא בשעשאו אפותיקי, דבלא אפותיקי לא מצי גבי בעל חוב מן הלוקח הראשון שהרי יש שדה בת חורין אצל המוכר ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח אם לא שהוא כשעשאה אפותיקי, דמשום גזלן שיטרוף מן לוקח ראשון לא חייש, רק שרוצה להעמידה לבע"ח, דאילו הוי חייש לגזל איך ערב מעיד דאית ליה ארעא אחריתי יחוש שמא גזילה היא, וזה שיטת הרשב"ם דלא כהתוספות, ולכן לבע"ח בלא אפותיקי הו"מ למימר דלא יגבה הבע"ח רק מב"ח ולא חייש שמא יטרוף מידו, ועיין ש"ך בזה ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.