אור שמח/סנהדרין/יג

אור שמח ‏ סנהדרין יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אמר בשלישית יש לי ללמד על עצמי זכות אם יש ממש כו':

בתוספתא שלפנינו, הגירסא פעם ראשונה ושניה ושלישית בין שיש ממש כו' בין שאין ממש כו' מחזירין אותו. וכפי הנראה דפליגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג אם חזקה בתרי או חזקה בתלתא יעוין יבמות (דף סד) דחשיב הנך דקיי"ל כוותיה דרבי או כרשב"ג, ולגבי מכניסין אותו לכיפה סתם תנא כרבי דמי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה לכן מפרש רב פפא אליבא דמשנתנו מפעם שניה ואילך ויעוין לקמן פרק י"ח בלח"מ דפירש שיטת רבינו משום דעבירות מחזיקות ולעולם כרשב"ג, וא"כ הכא היה לו לפסוק כהתוספתא דגם בפעם ג' אף ע"פ שאין ממש בדבריו מחזירין אותו ודוק:

ז

אבל שאר חייבי מיתות עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם והוא שיעידו בב"ד של כ"ג:

הכס"מ כתב פשוט דאין הורגין אלא בב"ד של כ"ג. ולענ"ד יתכן דרבינו כוון דבר גדול בזה, וזה דרבינו אזיל בשיטת רב סעדיה גאון, דאע"פ דאין הנידון נהרג אלא בב"ד של כ"ג דבעי ושפטו העדה והצילו העדה בכ"ז אם קבלו עדותן ב"ד של ג' ואח"כ מוסרים מה ששמעו מפי העדים לחבריהם ב"ד של כ"ג, בזה לא הוי עד מפי עד, ודבריו הובאו בפירוש הרמב"ן לתורה בפסוק עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יומת כו', וכן מראין דברי רש"י בסוף פ"ק דסנהדרין דפירש על סנהדרין יודעין בע' לשון שלא תהא שומעת מפי המתורגמן, כשבאין עדים לועזים בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצין בפניהן דהו"ל עד מפי עד, ואפ"ה פירש כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין דעל שבעים לשון קאי, הרי דבשלשה סגי לקבל עדות של דיני נפשות, לזה חידש רבינו דדוקא בכל מקום דהעדות אינו גמר דין, ולכן אמרו בריש פ' ראוהו ב"ד דחקירת עדים כתחלת דין, ורק דתהיה קבלת עדות סגי בשלשה, אבל כאן דהעדים מעידין דגברא נגמר דינו לקטלא ומחויב מיתה הוא ואין לב"ד לעיין בהדין עצמו מאומה רק בענין העדות, וזה הדין של הב"ד לקבל העדות, בזה גם קבלת העדות בעי שתהא בפני ב"ד של כ"ג דהוי הקבלת עדות כגמר דין, וזה דייק רבינו והוא שיעידו בב"ד של כ"ג על העדות. וזה חידוש דין גדול לא פשוט:

אולם בעיקר דינו של רב סעדיה פליגי עליה הרמב"ן שם, גם רבותינו בתוספות מנחות (דף סה) כתבו א"נ התם לדיני ממונות והכא לד"נ ולא סגי בכ"ג דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה, הרי דסברי דבעינן שהמקבלים יהיו ראוים לדון ואי לאו הכי הוי עד מפי עד, בכ"ז בשיטת רבינו אפשר לפרש כן. ונעיין עוד בזה, בירושלמי פרק נערה שנתפתתה ה"ד הביא האב שני כתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר, פשיטא אותן שאמרו עמנו הייתם במקום פלוני נסקלין [פירוש אם הוזמו אחר כך מעידים אחרים] ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר לוקין ונותנין מאה סלע, אר"י ב"ב ולא ע"י אלו וע"י אלו לוקה ונותן מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר, והפירוש הפשוט, דאם באו העדים והזימו לאותן שאמרו לעדות שקר שכרן איך לוקין ומשלמין, הא הם לא יכלו לחייב את הבעל מלקות ותשלומין אם לא בצירוף העדים שהזימו את העדים שהביא הבעל, ונמצא דהן עדות אחת להזמה, והוי כג' מעידין על ג' שני חזקה שאין נענשין עד שיזומו כולן, כן הכא אין נענשין עד שיענשו כולם, וא"כ העדים המזימין עדי הבעל, הם אינן לוקין ומשלמין מפני שנהרגין ומיתה לזה ותשלומין לזה סבר דפטור, ודלא כרב יוסף בפ"ק דסנהדרין דף ט', ותו אין העדים שהעידו שהבעל שכרן להעיד שקר ג"כ אין לוקין ומשלמין כמו דקיי"ל בתוספתא דסנהדרין דאין העדים נענשין עד שיענשו שניהן ואין לוקין עד שילקו שניהן, והוא פשוט:

איברא צע"ק, דהרמב"ן בחידושי מכות הקשה איך אמר בתלמודין פ"ק דסנהדרין, הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום, עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון, וא"כ איך מקיימין בהם כשאר זמם במקצת, ותירץ דהתם כיון דרחמנא אמר קם ליה בדר"מ כמאן דמקיים כולא מלתא ורחמנא הוא דפטריה כדפטריה נמי כולהו מזיקין, יעו"ש, הרי דמה דמענישין אותו בחמורה הוי כמאן דאתקיים ביה כולא מלתא, כן הכא מה שעדים אלו שהעידו שזינתה נהרגין הוי כמאן דאתקיים בהו כולא מלתא דעונש, וא"כ חברייהו שהעידו שהבעל שכר עדיו לשקר ילקו וישלמו דהא מתקיים הזמה בכולהו. אך עיין ברמב"ן שם שגם הוא לא תקע בזה מסמרות. ולהקשות בלא זה דאמאי מפסדת כתובתה הא ע"ז אין העדות עדות שאתה יכול להזימה, דהא לא ישלמו ממון משום קם ליה בדר"מ זה לאו מידי, דהא ההפסד כתובה הוא רק תולדה מסיבת מה שנאסרת מלהיות לו אשה ע"י גרמא דילה ובאופן זה לא נתחייב לה למיתב לה כתובה, ואף באשת כהן שנאנסה בעי בשילהי נדרים מי אית לה כתובה ומסיק דמצי אמרה אנא הוא דחזינא וגברא הוא דלא חזי, הא כל מקום שהוא בגרמא דילה שנאסרה מלהיות אשתו, בזה לא נתחייב לה למיתב לה כתובה, וכן בקטנה לשיטת רבינו דנאסרה בזנות מפסדת כתובה כמפורש פ"ב מסוטה. וכן מורין דברי רבנן בתוס' סטוה (דף כה) שנדחקו במתו בעליהן עד שלא שתו דאמאי לא נוטלת כתובה לבית הלל הא לרב הונא ורב יהודה ברי ושמא ברי עדיף, ולכאורה תמיה דהא הוי כמו איני יודע אם פרעתיך ור"נ ור"י ג"כ מודו בזה דחייב והוי להו להקשות לכולי עלמא, אם לא דסברי דעל דעת שתזנה תחתיו ברצון לא נתחייב מעיקרא, שלא נתחייב מעיקרא רק באופן שתהיה ראויה לו לאישות ותמסור לו לבדו כל אישותה מצדה ולא תזנה אחרי זרים ותאסר אליו, ולכן סברו דהוי איני יודע אם נתחייבתי, וזה ברור, ואם כן להפסיד כתובה אין זה בגדר עדות דנבעי ע"ז עדות שאתה יכול להזימה, רק כיון דנאסרה אליו תו מפסדת כתובה ממילא, והרמב"ן לא הוצרך לזה רק לפי מש"כ קודם בטעמא דאינן משלמין מה שהפסידוהו במתנות יעו"ש והבן:

עוד שם בירושלמי ר' בון ב"ח בעי קומי ר"ז, הביא האב עדים להזים עדי הבעל הוזמו עדי האב לוקין ונותנין מאה סלע בשלשה והן נסקלין בכ"ג, א"ל אילו לא הוזמו עדי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בעשרים ושלשה, [פירוש ולכן גם אם הוזמו עדי האב ג"כ שני דיניהם הן ולוקין ונותנין מאה סלע בשלשה ונסקלין בכ"ג] סבר ר' זעירא שני דינים הן, ר' ירמיה בשם ר"א כולו דין אחד הוא, ואח"כ מייתי משנה דסנהדרין והמוציא ש"ר בשלשה דברי ר"מ וחכ"א בכ"ג, דחד מפרש בנערה מאורסה אבל מוציא ש"ר כו"ע סברי דשני דינים הן, וחד אמר דאם הביא האב להזים עדי הבעל בזה פליגי אם דין הבעל בכ"ג או בשלשה, ונתבונן דאיך נאמר דאם הוזמו עדי האב לוקין ונותנין מאה סלע בשלשה ואח"כ נסקלין בכ"ג, הא כיון שאם יוזמו אח"כ הרי אשתכח דעדותן שהעידו בב"ד של שלשה היה שקר והיו עדים פסולים שחייבו הם ממון ומלקות בשקר, ותו פסולים אח"ז לכל עדיות שבתורה אף לדיני נפשות, ואשתכח דבשעתא דאסהידו על העדים בב"ד של כ"ג הן עדים פסולים וא"כ לית בהו דין הזמה, ותו איך נסקלים אח"ז בב"ד של כ"ג הא המזימין לעדי האב אם יוזמו הלא לא יהרגו, דבשעה שהזימו לעדי האב בב"ד של כ"ג הוי פסולים דהעידו בשקר בב"ד של ג' [וכמו דאמר בסוגיא דמיפך והזמה ולא שייך כאן לפלוגתא דלמפרע נפסל או להבא, דלאותו דבר נפסל ודאי למפרע], זזה ראיה דאף ע"ג דדיני נפשות צריך ב"ד של כ"ג מ"מ קבלת עדות סגי בשלשה, וא"כ תו אין צריך שיעידו שנית בב"ד של כ"ג ואשתכח דנסקלין על מה שהעידו בב"ד של שלשה מעיקרא, דלקבל את העדות סגי בשלשה:

אך מזה ראיה איפכא, דהא פרשנו לעיל דהעדים שהוזמו ונסקלין אין לוקין ומשלמין ממון דפטורים מטעם קם ליה בדר"מ אף ע"ג דהוי ממון לזה ונפשות לזה, וא"כ איך אמר בירושלמי הוזמו עדי האב לוקין ונותנין מאה סלע בשלשה והן נסקלין בעשרים ושלשה, הא המיתה פוטרתן מטעם קה ליה בדר"מ, וע"כ צ"ל כיון דהעידו להזים עדי האב בשלשה, תו לא יתקבל עדותן אחר זה בב"ד של כ"ג להזימן כמש"ב ולכן לוקין ומשלמין. אך אכתי לא מתיישבא אמאי לוקין ונותנין מאה סלע בשלשה הלא יכול לבוא להו חיוב מיתה באופן שיוזמו אח"ז בב"ד של כ"ג ע"י עדים אחרים והוי כחייבי מיתות שוגגין דפטורין מתשלומין ויש לחלק בזה. אך דא דחוק טובא לומר, דהא דאמר דמוציא ש"ר בשלשה לוקה ונותן מאה סלע והעדים נסלקין בב"ד של כ"ג מיירי בשתי כתי עדים שהזימו מעיקרא לעדי הבעל בב"ד של ג' ואח"כ הזימו אותן בב"ד של כ"ג כת עדות אחרת, דאל"ה הא העדים המזימין לעדי הבעל ליתנהו בני הזמה דבעידנא דאסהידו בב"ד של כ"ג כבר נפסלו ממה שהעידו שקר בב"ד של ג', ועל כרחין דבשתי כתי עדים מיירי. אמנם לפי מה שפרשנו לעיל דקבלת עדות דדיני נפשות סגי בשלשה א"ש כמש"ב למעלה, אם לא דנימא דהעדים העידו בב"ד של כ"ג ואיבדור, וג' גמרו הדין למלקות וממון, ואח"כ הכ"ג גמרו הדין של סקילה להעדים, וזה דחוק, בכ"ז אין ראיה זו מכרחת, וגם מסוגיא דבבלי בסנהדרין בחוששין ללעז לא מצאתי ראיה מוכרחת, רק לנו לכוף ראש לדברי רבותינו הקדושים:

ונבאר עוד מה דאמר בירושלמי עדים שאמרו ששכר עדים להעיד בשקר לוקין ומשלמין וכן לוקין ומשלמין בשלשה, וזה פלא לומר דקאי הכל לר"מ דאמר לוקה ומשלם, ולכן לענ"ד דסבר הירושלמי דכיון דמוציא ש"ר גילתה ביה רחמנא דלוקה מקרא דויסרו ומשלם מאה כסף, כן העדים שרצו לחייבו זה ונתזמו לוקין ומשלמין, דע"ז כתיב כאשר זמם, וגדולה מזו אמרו פרק אלו נערות דעדים זוממין לא בעי התראה דמי איכא מידי דאינהו בעי למקטליה בלא התראה כו', ואימת פליגי ר"מ ורבנן במעידין שחייב לאיש פלוני מאתים זוז דנמצא דהמלקות משום לא תענה ע"ז אמר משום כדי רשעתו כו' אבל כאן דהמלקיות עם הממון הוא מצד שרצו לחייב הבעל מלקיות וממון, כמו דבבעל לא פטר המלקות את הממון כן בעדים המעידין עליו אם נתזמו לא פטרה מלקיות דילהו את הממון וכאשר זמם ממש דאינהו בעי למיעבד ליה שתי רשעיות כן אנן עבדינן להו. ויתכן שלזה כוונו התוספות בכתובות (דף לב) ד"ה שכן יש בהן צד חמור, דיש לפרש הך דמכות כפירוש ר"ת דבהעידו ששכר עדים ואח"כ הוזמו לוקין ומשלמין משום כאשר זמם, שע"פ עדותן נתחייב המוציא ש"ר מלקות וממון, ויש צד חומר אחד בשניהן היכי דמתחייבי משום כאשר זמם אז לוקין ומשלמין כמו מוציא ש"ר, וכפירוש ר"ת דאם העידו על אחד שחבל בחבירו דחייבים בד' דברים מתורת כאשר זמם מקרי צד חומר ולכן לא ילפינן ממוציא ש"ר ועדים זוממין במה הצד ללקות לאו שאין בו מעשה שכן יש בהן צד חמור. אולם זה דוקא בהנך עדים המעידים שעל פיהם חייביה רחמנא לבעל מלקות וממון, אבל עדים המעידים שזה הוציא ש"ר וחייבוהו ב"ד ממון ומלקות דמעידים על חיובו מכבר, אפשר דאין לוקין ומשלמין ועיין תוספות כתובות (דף לב) ד"ה שלא מן השם ואכמ"ל ודוק בכ"ז:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.