אור שמח/מקוואות/ט

אור שמח ‏ מקוואות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יב

כל הימים מטהרים בזוחלים ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת.

משנה פ"ח דפרה ר"י אומר כו' מטהרין בזוחלין כו', ונראה דקרא כתיב מעין ובור מקוה מים, והנה פסולייהו למי חטאת ולזבים הוא משום דמיקרו מקוה מים, אבל מה שמטהר מקוה באשבורן הוא משום בור דבור באשבורן, וימים נהי דמקוה מים איקרו בור לא מיקרי ולכן מטהרין בזוחלין, ור' יוסי לא אמר דינא דמטהרין בכ"ש כמעין, משום דכבר פרשו הפוסקים דהא דאין מקוה מטהר בזוחלין היינו משום דבעי שיעור וקטפרס לא הוי חיבור, אבל מעין דמטהר בכ"ש לכן מועיל בזוחלין אע"ג דהוי קטפרס, יעוין ביאורי הגר"א סימן ר"א אות צ"ב לכן חדא מלתא הוי, ויעוין פירוש המשנה לרבינו דהזכיר דמטהרין בכ"ש ועין ש"ך ס"ק קכ"ג ודוק:

יג

ואם רבו [הנוטפים] על הזוחלים כו'.

הדיוקים סותרים לענין מחצה ע"מ והכסף משנה הביא דברי הראב"ד בזה. והכרעתו אינו מוכרח דנקט שרבו עליו מים שאובים משום דאשמועינן דאפילו השאובין מרובין על המעין ג"כ מטהר בכ"ש. אולם בבעל הנפש להראב"ד שלפנינו איתא וכלישנא קמא מסתברא ממתניתין דמקואות ומשמעתא דפרק הערל כדבעינן לומר קמן, הרי הכריע דמחצה על מחצה אינו מטהר. אולם צ"ע דבנוטפין סגי אם לא בטלי הזוחלין לגבי הנוטפין ושוב מטהרין בזוחלין ומאי איכפת לן בנוטפין אם יש כאן כיון שאינן נצרכין להכשר הטבילה, [ולדברי הר"ן דמצטרפים לכסות כל גופו א"ש דצריך הנוטפין לכסות גופו ובמחצה על מחצה לא מהני ובזה א"ש הדיוקים שדייק הראב"ד דר' צדוק דמיירי בכה"ג דוקא ריבויא בעי ודוק] וכן צריך לבאר דברי תוספות ביבמות דכתבו דאע"ג דמי פירות מיפסלי מן התורה מדפסיק ותני אף למחטין וצינורות עד רובן דמדאורייתא לא בעי מ' סאה, ונהי דכשמי פירות המה רוב מתבטלים המים במי פירות ופסולים מדאורייתא אף למחטין מ"מ במחצה על מחצה מדאורייתא כשר למחטין ומדרבנן בעי רבויא. וצ"ל דהא דשקיל וטרי אי בדרבנן בעי רבויא היינו שלא יאסור תרומה דרבנן את החולין ולבטל ההיתר לאיסור, וכאן במקוה סגי מחצה על מחצה היינו שלא יבטלו לא המי פירות להכשירן ולא הכשירן למי פירות וא"כ מה"ת סגי רביעית למחטין וצינורת וכיון שלא בטלו זה לזה שוב הוי כאן עשרים סאה כשירין, רק דרבנן בטלו רביעית דמקוה והצריכו מ' סאין ובעי שיבטל תו הכשירן למי פירות כמו היתר המבטל לאיסור שיתבטל המי פירות והוי כמים בעלמא, וע"ז פריך והא אמרת דבמחצה על מחצה בדרבנן מבטל את האיסור ואתה אוכל את האיסור כן הכא בטלי המי פירות וע"ז דחי שאני כו' שאני אומר ופשוט, לולא שראיתי למפרש ספר האשכול בסימן נ"ח אות י"ג שנתקשה למה בשאובין בעינן רוב כשרים ובזוחלין די במחצה, ולא דק, דכאן סגי דלא ליבטלו אחד לגבי חבריה וכאן בעינן דניבטלו הנך שאובים בתוך המי גשמים. ודברי בעל הנפש צ"ע דמאי ראיה משאובין דמצטרפי דבעינן רובא לנוטפין וזוחלין דלא בעי צירוף ועיין בש"ך ס"ק י', והא דמסיק ביבמות דבדרבנן בעי רבויא רק במקום שאני אומר דאיכא למיתלי, כן משמע בפרק הלוקח בהמה (דף כ"ג) ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה והני מהו נמי הוי פלגא ופלגא ולא בטיל כו' איב"א טומאת עם הארץ דרבנן וטומאת משקין דרבנן כו' בפלגא ופלגא לא גזרו רבנן, הרי רק משום תרי דרבנן ואין להאריך יותר כי לפירוש הרז"ה אין ראיה דאף במי שאובים ג"כ קרוב לשאני אומר. ועיין פרק כסוי הדם אם אמרו ספק טומאה לטהר כו' ובריש ביצה ודוק בכ"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.