אור שמח/מעשר/יג

אור שמח ‏ מעשר יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

נראה פירוש התוספתא דהבעלי אוצר קנו מן הבאין בספינה ובים צידון קרובה לארץ ישראל דכתיב וירכתו על צידון, והחמרים מביאין ביבשה וביבשה צור קרובה לארץ ישראל לכן הלוקח מן החמרת בצור ומן המגורות בצידן חייב (ועיין פני משה) לבד חמר יחידי פטור גם בצור שחזקתו משדה העיר:

ז

נראה פירוש התוספתא דהבעלי אוצר קנו מן הבאין בספינה ובים צידון קרובה לארץ ישראל דכתיב וירכתו על צידון, והחמרים מביאין ביבשה וביבשה צור קרובה לארץ ישראל לכן הלוקח מן החמרת בצור ומן המגורות בצידן חייב (ועיין פני משה) לבד חמר יחידי פטור גם בצור שחזקתו משדה העיר:

יד

ותוספות בכורים.

נ"ב, משנה ערוכה בכורים פ"ג וירושלמי דמאי פ"ד ה"ג יעו"ש:

יט

כל אלו הפטורים מן הדמאי כו' מה שעשה עשוי.

בירושלמי כאן ובקדושין שם א"ר יסא דלר' מאיר היא שירי מנחות היא מע"ש לר' מאיר דמקדש במע"ש אינה מקודשת משום דממון גבוה הוי הדא מע"ש ושירי מנחות מה שעשה לא כלום. והנה לענין מעשר נראה דרבינו לטעמיה אזיל דסובר דאתרוג של מע"ש ומצה של מע"ש יוצא בו כרחב"א דפליג על ר' אסי וסבר דעיקר הדבר תלוי שיהא בו היתר אכילה וכיון דבמעשר שני אית ביה היתר אכילה אע"ג דלית ביה דין ממון דממון גבוה הוי בכ"ז מקרי שלכם ועיסת מע"ש חייבת בחלה דעריסותיכם שפיר מקריא וטעמא דר"מ דפטר מע"ש מחלה משום דסבר דתרי עריסותיכם כתיבי ובהא לא קיי"ל כמותו רק כחכמים וא"כ שפיר מקרי דגנך לענין קריאת שם תרומ"ע אף שהוא לקוח בכסף מעשר וממון גבוה הוי וכן אם קרא שם מע"ש כיון דהיתר אכילה אית ליה לכן מה שעשה עשוי ור' יסא בירושלמי ידוע דהוא ר' אסי דבבלי ואזיל לטעמו דסבר דדין ממון בעינן לכן לדידיה לא מקרי דגנך לכן אם קרא שם לא קדשי דהוי כמפריש דבר שאינו שלו וז"ב. ומטעם זה פסק לקמן בפ"ה מהלכות בכורות דהלוקח בהמה ממעות מע"ש לירושלים דחייבת בבכורה משום דהיתר אכילה איכא בהן וכל בהמתך קרינא ביה אע"ג דלאו דין ממון איכא ביה ודוק:

אולם בשירי מנחות נראה כיון דליכא ביה שום זכיה רק משולחן גבוה זכי ומצי לחטוף חד מחבריה כמ"ש התוס' שם בקדושין (דף נ"ג) נראה דאף לר' חייא בר אבין ג"כ אינו יכול לקרות שם תרומה וטפי נראה מדברי רבינו דמלבד דשירי מנחות יחיד שמביא סולת והשירים הנאכלין לכהנים לא גזרו משום דמאי כי גם המותר שלקחו חטים ללחם הפנים ומנחות צבור כיון שאימת הקודש עליו לכן המותר מהחטים שנפדו שחייבים במעשר היכי שהן דמאי פטורים [ושירי מנחות כולל תרווייהו כמו מותר העומר דכייל תרי כי גם שירי הקומץ נקרא מותר העומר ב"ק (דף ק"י) עיי"ש בהגהות הב"ח. (נ"ב.ובמשנה פרק המזבח מקדש ובפרק פרת חטאת.)] שכיון שלוקחן לצורך הקדש ואינו יודע ממי יקריבו שוב אימת קדשים עליו ונאמן כמו בטהרת יין לנסכים ולכן המותר שנפדו פטורים מן הדמאי ואם תרם כשפדה מיד הגזבר מה שעשה עשוי ויעוין פרק חומר בקודש דלענין טהרת קדש נאמנים כו' ומיגו כו' מהמני' כו' ויעוין לקמן הלכות בכורים פ"ו ה"ג ודוק. ובירושלמי רבב"ח בעי עד כדון בכסף מעשר של דמאי אפילו בודאי, פירוש דקאי על ברייתא דאם עבר ותרם מה שעשה עשוי, דזה דוקא בלקוח בכסף מעשר של דמאי דאיכא תרי ספיקות להחמיר שמא הכסף מעשר אינו של מעשר ושמא הלקוח לא עישר עם הארץ לכן אם התקינן דמאי מה שעשה עשוי אבל בלקוח בכסף מעשר של ודאי גם בהתקינן דמאי מה שעשה אינו עשוי ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.