אור שמח/כלים/כה

אור שמח ‏ כלים כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

המטה והכר והכסת של מת וכסא של כלה ומשבר של חיה כו', כל אלו מ[ת]טמאים במדרס.

במשנה פליג ר' יוסי דאין בהן משום מושב יעו"ש. ופלא דהא על כסא של כלה נחלקו לעיל פרק כ"ב ב"ש וב"ה בניטל חפויו יעו"ש ואטו פליג ר"י על ב"ש וב"ה. ונראה דר' יוסי אמר על כסא של כלה ומשבר של חיה של מתים שכן היו עושין להם להרבות האבל כמו דאיתא כיו"ב במסכת שמחות פ"ח, לכן אמר ר' יוסי דטהור, ודוקא במטה שהנשים המבכות אותה יושבות עליה לא פליג ר"י ודוק:

ח

וכן הדין בכסא שקבעו בעריבה שהוא טהור.

נראה מדברי רבינו כאן ובפירוש המשנה דהנך דפרק כ' במקל שקבעו בכלונס וכן באבוס שקבעה בכותל וכן בקערה שקבעה בשידה [שלפירוש רבינו מיירי בשהשידה מחזקת ארבעים סאה והיא בעצמה עשויה לנחת] וכן בכופת ובמפץ שקבען בנדבך ובקורות שכל הנך שנקבעו במידי דאינו מקבל טומאה כלל לכן נשארו בטומאתן, אבל כאן שהכסא שעשוי למושב נקבע בעריבה שמקבל טומאה מדין כלי ורק ליטהר מדין מושב אתי עלה בזה מועיל בקביעות לחודא. והוא ע"ד שאמרו ריש זבחים מינו מחריב בה יעו"ש גם לענין טומאה, לכן כיון שהעריבה מקבלת טומאה מטהרת מה שנקבע בה מדין מושב ולכן בשפופרת שאחרי שנתן בה המזוזה קבעה בכותל ה"ז מקבלת טומאה לפי שהכותל הוי דבר שאינו מקבל טומאה כמוש"פ בחבורו פי"ב ה"ה יעו"ש ודוק:

יא

וכן כל כיו"ב מדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה שאין לך מחשבה מועלת אלא מחשבת בעלים שהן בני דיעה.

כייל רבינו בקבא רבא דרק מחשבת בעלים מהני ודמי לענין הכשר פרק י"ב מטו"א שכתב והוא שינתן מרצון הבעלים ויעוין תוס' ב"מ גבי ניחותא דמלאכת פרה דניחותא דעושה מלאכה סגי וזה כהרשב"א דמי שידיו טמאות ונטלן אפילו אחר בניחותא דיליה תליא יעו"ש. ונראה לפ"ז דזה ודאי דאם מכרו לאחר לא פקע מחשבה דבעלים ואולי גם בהפקיר וזכה אחר ויעוין עירובין (דף ע') בגר שמת כו' אבל אם הופקעה הדבר ממנו פקע מחשבה דיליה. אמנם היכי דכבר נחית עליה תורת טומאה כמו כאן ראשי כלונסות שמצאן חקוקין וחשב עליהן כו' וכיו"ב לא מסתברא דיפקע אח"כ מאותן החשיבות לקבל טומאה כיון דכבר היו ראוין לקבל טומאה, אבל לפי מה דהוי סברי אמוראי בפרק בא סימן לאמר דמחשבת חיים הוי מחשבה ופירושו דחושב לאוכלה לכשישחט או תמות כשיהיה עליה תורת טומאה, זה בודאי אם הופקרה בע"כ מאתו שנפקע רשות הבעלים ממנה טרם שירדה לתורת טומאה בעודה בחיים ודאי דפקע מחשבה דיליה, ולכן א"ש מה דמשני תמן בתרנגולת שמרדה דכיון דמרדה פקע רשות הבעלים ואינה שלו כמוש"כ בתוס' בר"פ שילוח הקן ופקע מחשבה דבעלים כיון דשלא ברצונו הופקעה מרשותו וטהורה, ודלא כדוחק רש"י שם ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.