אור שמח/חובל ומזיק/ז

אור שמח ‏ חובל ומזיק ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

הזורק כלי של חבירו וכו' וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב כו':

הסברא תמוה מאוד, דכיון דבעל הכרים גרם להיזק כלי שלו אמאי ישלם הזורק כל הנזק. ונראה טעמו, דטוען בעל הכלי שהיה חושש שלא יקרעו כריו וכסתותיו מן חבטת הכלי ולהציל כריו וכסתותיו נתכוין לכן חייב הזורק דהיה לו לחשוב שבעל הכרים יחוש על כרים שלו ויטלן מן הקרקע, וכן מש"כ אם קדם אחר וסילקן מיירי שאין המסלק בעל הכרים דהוא חש על ממונו שלא יתקרעו מחמת חבטת הכלי, והוי כמו דאמרו פרק המניח המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל המכסה חייב דהו"ל לאסוקי אדעתיה שבעל הדלי יטלנו וא"צ להודיעו כן הכא הו"ל לאסוקי אדעתיה שבעל הכרים יטול אותם ויחוש להפסד כריו וכסתותיו ואפילו אם הוא בעל הכלי ג"כ צריך לחוש על כריו וכסתותיו דאפשר שצריך יותר להם מאל הכלי ולכן חייב הזורק, ועיין שלטי הגבורים שנתן טעם לדברי רבינו קרוב למש"כ בס"ד:

י

וכן ראובן שהיה נושה בשמעון כו' משלם המוחל מן היפה שבנכסיו:

הנה רבינו כתב ריש הלכה ז' כל הגורם להזיק כו' חייב לשלם מן היפה שבנכסיו כו', ויצא לו מדאמר בגמרא למעוטי מוסר ומפגל ומוסר הוי כדינא דגרמי ואפ"ה משלם ממיטב כדאמר בפ"ק אלא מוסר מ"ט לא תני, וכן פירשו רבוותא בתוספות דע"ז (דף עד) דהך למעוטי הוא רק דלא חשיב ליה אבל ההלכה דמשלמין ממיטב ואע"ג דמוסר חמור וכמוש"כ רבותינו בתוספות שם דאף למ"ד דלא דיינינן דינא דגרמי מוסר חייב משום קנסא, בכ"ז לענין מיטב לא מסתברא לחלק, ועוד חזינן בפרק השוכר את האומנין (דף עז) ראב"א אמר אפילו תימא מעדית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי כו' והוי כניזוק ותנן הנזיקין שמין להם בעידית כו', הרי דעל גרמי לחודא משלם ממיטב, אמנם כאן לענין מוחל שטר יש לפקפק דמקודם דהזיק לו היה ממון שלו באשרתא, דבעל חוב גבי בבינונית ועכשיו כי משלם ישלם מעידית, הן דאם הזיק שדה זיבורית של חבירו משלם ממיטב דממונו הוא דהזיק, אבל כאן דנחית לגוביינא ולא הוי גבי רק בבינונית איך יגבהו עכשיו מעידית דיו דישלם מבינונית כמו הבע"ח, ועיין תוספות (דף ה') ד"ה תחת וצ"ל כו', אולם יכול לומר בטוח אני כי הלוה היה עושה כפי הדין דצריך לשלם מעות ולא הוינא מטריחנא לב"ד, והיה נותן לי זוזי דמסיקנא ביה ואפסדת לי כיס מלא דינרים והוי כאילו השליך דינרים שלו לנהר דמשלם ממיטב, אבל בשורף שטר אם הלוה רוצה לפרוע לא הפסידו כלום, רק אם אינו רוצה לפרוע או שאין לו וצריך לגבות מלקוחות כיון דלגוביינא קא בעי א"כ אינו גובה רק משל בינונית ע"י ב"ד א"כ דיו עכשיו שישלם מן הבינונית כמו שהפסידו ולא ממיטב ודוק:

יג

ואם טען כו' הואיל והוא עומד לכך [ה"ז] פטור:

בירושלמי מוכח דאפילו רוב אילנותיו עומדים לקציצה מהימן, וז"ל בפרק שבועת העדות הלכה ה', הרגת שורי קצצתה נטיעתי כו' אתה אמרת לי להרוג ולקצץ הולכין אחרי רוב נטיעות, א"ר חגיי אין הוה תוריה נגחן הוא מר ליה וכו' [דאם רוב שוורים שלו נגחנים ודאי הוא אומר להרגו], א"ר יודן אין אומר בממון מאחר [פירוש מיגו] דוא יכיל מימר ליה לא הרגתי ולא קצצתי אף ע"ג דוא א"ל אתה אמרת לי להרוג ולקוץ פטור, כצ"ל, והפירוש דאין אומרים מיגו בממון דא"כ יהיה מהימן במיגו דאי בעי מכחיש ליה שלא הרג ושלא קצץ, כי אמר אתה אמרת לי להרוג נמי יהא מהימן אפילו אם אין רוב שוורים שלו נגחנים. ולכאורה יש לומר משום דהוי מיגו במקום חזקה, דחזקה אין אדם מצוה להרוג שורו ולקוץ נטיעתו. אך שם בפרק שבועת הדיינין סוף ה"א על משנה דמנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים חייב, רב ור"י דאמרי תרווייהו והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה, פירוש דאם הלוה בעדים הוי כמילתא דלא שכיחא שיפרענו אח"כ שלא בשובר או שלא בעדים, ולכך לא אמרינן מיגו דאי אמר פרעתיך הכל, לכן כי אמר פרעתיך מחצה חייב שבועה אבל כי הלוהו שלא בעדים מיגו דיכול לומר לא הלויתה לי כלום לכן מהימן שפרעו מחצה א"ר יודן אין אומר בממון מאחר דיכול למימר ליה לא הלויתני יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים, פירוש דלא אמרינן מיגו בממון, ואולי משום דלפטורי משבועה לא אמר מיגו או משום דרבה דאין אדם מעיז, אך בפרק כל הנשבעין ה"א גבי שכיר א"ר לעזר כשתבעו בעדים, והוא ט"ס וצ"ל כששכרו בעדים, אבל שלא בעדים יכול מימר ליה נתתי לך שכרך, פירוש שאם שכרו שלא בעדים מיגו דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר נתתי לך שכרך וכן אמר בבבלי, א"ר יוחנן אין אומר בממון מאחר דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך, אע"ג דלעיל במודה במקצת אמר ר' יוחנן דאמרינן מיגו, צ"ל דהתם רק לאפטורי משבועה אמרינן מיגו אבל הכא להחזיקו בממונו לא אמרינן מיגו להפסיד לשכיר ממון וזה היפוך ממסקנת בבלי [אחרי זה ראיתי מש"כ העיטור באות מ' מחאה על לשונות ירושלמי אלו וראה שם כי תה"ל דברינו נכונים ופשוטים], ושם, ר' בא קרתיגנא בעי יום אחד עשית עמי ונתתי לך שכרך והלה אמר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי ולא כלום פשיטא יום ראשון נוטל בלא שבועה שניה תפלוגתא דר' יוחנן ור' לעזר סלע אחד פסקתי לך כו', והוא סתום מאוד, והנראה דקאי על הא דקאמר לעיל בירושלמי היה המשכון בידו נוטל בלא שבועה, ע"ז קאמר דיום ראשון נוטל שלא בשבועה משום דיש משכון בידו כיון דבלא"ה נשבע ונוטל, כאן באיכא משכון אמרינן מיגו דמצי אמר החזרתיו לך מצי טעין על שכר פעולה נמי עליו דלפוטרו משבועה סבר הירושלמי דאמרינן מיגו או סבר דע"כ לא דייק הבעלים ומשום דטרוד בפועליו סבר דפרע, דאל"כ לא הוי פרע עד דשקיל מיניה משכונו, ועיין ש"ך, אבל יום שני תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' לעזר, דלר' יוחנן דלא אמרינן מיגו א"כ הכא לא אמרינן מיגו דאי בעי אמר החזרתיו או לקוח בידי מצי טעין שני ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום, ובעה"ב נוטל משכונו מיד השכיר, ולר' לעזר מהימן במיגו דלקוח או החזרתיו למיטען עליו כדי דמיו, וזה נכון:

ונתברר לן שיטת הירושלמי דלא אמרינן מיגו בממון אף להחזיק ואינו נאמן לטעון על המשכון לר' יוחנן, וצ"ע מלעיל סוף שבועת הדיינין דא"ר יוחנן נאמן המלוה עד כדי משכונו ולמה עדיף מלוה מפועל, ואולי התם בהלוהו על המשכון הוי כמוחזק במשכון דבע"ח קונה משכון והלוה הוי המוציא לכן עליו הראיה, וכן משמע דמטעם זה אתי הירושלמי בהך דאמר מתניתא אמרה אף הלוה נאמן כו' והלה אמר סלע היה שוה פטור, הרי דזה הוי משום דהמלוה תובע והלוה מוחזק כן מה שהמלוה נאמן משום דהמשכון בחזקתו קאי, אבל כאן בלא נתן לידו בתורת משכון רק שהיה טלית שנתן לארוג ביד האומן וכיו"ב, כיון דלאו לשם משכון נתן ליה ולא קנהו כלל לכן תליא זה אם אמרינן מיגו בממון וזה דחוק. והך דשקל סבינתיה מיניה מיירי אף בלא עדים ומיגו לא אמרינן וכן פירש רבינו שמחה להירושלמי בהג"א פרק זה בורר עיי"ש. שוב ראיתי שזה דברי הרשב"א בתשובה תתקצ"ח הובא בסימן ע"ב בהגר"א אות קי"ג ובש"ך סעיף ק"ט עיי"ש, כי כן שיטתו לחלק בין מלוה דנאמן אף בלא מיגו על משכון, משא"כ אומן עיי"ש:

ולפי מה שבארנו שיטת הירושלמי דאין אומרים מיגו בממון, צריך לומר דהא דתנן פרק האשה שנתארמלה הלכה ב' מודה ר"י באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה כו' ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, היינו בלא תבעו והודה מעצמו בכה"ג אמרינן אף בממון, הא בתבעו לא אמרינן בממון מיגו ועיין תוספות שם (דף טו) ד"ה ומודה ר"י, והארכתי קצת בזה להוציא ממה שהוכיח הרמב"ן בחדושיו פרק חזקת דמיגו כי האי במקום דליכא עדים שקצץ אף ע"ג דמצי אמר לא קצצתי בכ"ז כי אמר אתה אמרת לי לקוץ לא מהימן מהך דר' יודן, ולפי מה שפרשתי שיטת הירושלמי הוא ענין אחר מתנגד לתלמודין ואין למדין ממנו לדינא. ובהא דאמר דאזלינן בתר רוב נטיעותיו פשוט אף ע"ג דבירושלמי פרק ב' דכתובות אמר לא הלכו למדת הדין [היינו לממון] אחר הרוב הכא דאיכא חזקה דממונא בצירוף רוב הולכין גם בממון ועיין תוספות ריש המניח ודוק:

ובזה שבארנו יפורש דברי הירושלמי פרק האומר הלכה ד' חד בר נש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קתונא דאית לי גבך א"ל הב לי דינרא דאית לי גבך א"ל הב לי קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קומי ר"מ א"ל את אודית ליה בדינרא והוא לא הודי לך בקיתונא, ואמאי יהא נאמן דמגיע ממנו הקיתון במיגו דלא הודה לו הדינרין ויהא נאמן שמגיע לו ממנו הקיתון וינכה לו עבור הדינר, ולפ"ז מבואר דלטעמו אזיל דאין אומרין מיגו בממון ועיין בהג"א הנ"ל והנלענ"ד כתבתי ודוק:

טו

כדרך שבארנו בשורו שהזיק שדין אחד הוא (כו') דרך ענבים של חבירו שמין לו (הזיקו) [היזקו]:

פירוש דמזיק בידו שמין נפקא ליה תמן מקרא מכה נפש בהמה ישלמנה ישלימנה, דבעלים מטפלין בנבילה וכמו נזקי ממון דאמר שם בצריכותא משום דבידים כו' ואין זה ענין לשואל שהביא ההמ"ג, ומש"כ רבינו דרך ענבים של חבירו הוא לרמז דברי הגמרא פרק יש נוחלין (דף קכו) לשלם לו דמי היזק ענביו, ונתבאר שם מפירוש רבו האבן מיגש שכיון שהוא תובע דמי היזק ענביו ואומר שלו היה עדיף כשהיו ענבים שהיה רוצה לאוכלן צמוקים, לכן השינוי ליין אינו שבח אצלו נעשית הדריכה כאילו אינם וכאילו עדיין המה ענבים, ולפיכך תועיל המחאה שאמר כשהיו ענבים שאינו מוותר בשאר חלק בכורה אף שחלק עמהן בשוה כשהן יין לכן אינו צריך לחדש מחאה אחרת ורבה פליג וסובר רבינו כרבה לכן לא הביאו בהלכות נחלות, אבל דא מוכח דעדיין ענביו המה והמה ברשותו כמו שהיו וצריך לשלם לו היזק ענביו אף שעומדין לדריכה מצי אמר לצמוקין הייתי רוצה כמש"כ האבן מיגש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.