אור שמח/חובל ומזיק/ב

אור שמח ‏ חובל ומזיק ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

הכהו במטפחת שבידו כו':

בהשגות, א"א במקום רואין, ושיטת רבינו נראה דלטעמו אזיל דפירש לקמן פרק ה' דהד' דברים קנסא הוי ואפילו כן משלם בושת עפ"י עצמו שהבושת לא הגיע לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו, ואין הפרש בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני עדים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו, ואפילו כן על בושת בלא מעשה כמו רק בבגדו וכיו"ב פטור כיון דלא עשה בו מעשה, אבל בעשה בו מעשה כגון שרקק בגופו או הכהו במטפחת שבידו אחרי זה שסיפר בפני אדם הרי ביישו בפני אחרים והוי כמו שהכהו במטפחת בפני אחרים רואין או אם החבל נראה בפני אדם אחרי זה ומתבייש בפני אדם. ומה שכתב רבינו דהיכא דהכהו במקום שאינו נראה משלם צער ורפוי ולא בושת אעפ"י שיש לו בושת אחרי זה שנודע לבני אדם ומודה בפני אחרים שהכהו, נראה משום דלא נתכוין לבייש, אעפ"י דנתכוין להזיק אף שלא נתכוין לבייש חייב בבושת, זהו בבושת המתבייש תיכף, אבל בבושת שאינו מתבייש תיכף אם נתכוין להזיק ולא נתכוין לבייש פטור דהוי אחר כך הביוש שמגיע לו כשנודע לו בפני אחרים כמו בושת המגיע מרק ע"ג בגדיו שמספר אח"כ, אבל אם נתכוין לבזותו אמדינן דעתו דרצונו להודיע אח"ז שביזהו וביישו בכה"ג חייב ודוק:

ה

הא למדת שכל המחסר חבירו אבר כו' אפילו חסרו כשערה וכו' חייב בה' דברים שהעור אינו חוזר אלא צלקת:

כן מפורש בפרק דם הנדה (דף נה) עיי"ש, והא ודאי הקונה עבד נותן דמים אם הוא מנוקה מכל מום, וכל מידי אם נישום כעבד הנמכר בשוק בכל מידי דלא הדר נפחת דמיו ולכן משלם לעצמו דהנהו זוזי שוה לעצמו בודאי מקפיד איהו על נפשו יותר מהקונה עבד על עבדו, אבל בת לאביה, הגם שיש בידו למוכרה הלא עיקר המכר הוא באופן שתתייעד, דזה כוונת התורה וכמו דאינו מוכרה לקרובים ואם מוכרה ע"מ שלא לייעד הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והקונה אשה באופן שמצפה שתהיה אשתו אינו מקפיד רק על יפיה והוא במקום הפנים, ולכן אמרו שפיר כגון שפצעה בפניה דזה ודאי הוי פחות במכירה אצל האב, לכן כתב רבינו לקמן פרק ד' הלכה י"ד אם נזק הפוחת אותה מכספה הוא הרי של אב כו' וכן נזק שאינו פוחתה מכספה, פירוש אצל זבינא דאב, אבל למכור בשוק ודאי דפוחת וזה דמי שויה אצל עצמה וזה שייך אצלה ומסולק תלונת ההמ"ג, ורבינו דייק המחסר לכוון לשון ירושלמי ריש הנחנקין עד שיחסר לענין נזקין יעו"ש ודוק:

ו

הא למדת שכל המחסר חבירו אבר כו' אפילו חסרו כשערה וכו' חייב בה' דברים שהעור אינו חוזר אלא צלקת:

כן מפורש בפרק דם הנדה (דף נה) עיי"ש, והא ודאי הקונה עבד נותן דמים אם הוא מנוקה מכל מום, וכל מידי אם נישום כעבד הנמכר בשוק בכל מידי דלא הדר נפחת דמיו ולכן משלם לעצמו דהנהו זוזי שוה לעצמו בודאי מקפיד איהו על נפשו יותר מהקונה עבד על עבדו, אבל בת לאביה, הגם שיש בידו למוכרה הלא עיקר המכר הוא באופן שתתייעד, דזה כוונת התורה וכמו דאינו מוכרה לקרובים ואם מוכרה ע"מ שלא לייעד הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והקונה אשה באופן שמצפה שתהיה אשתו אינו מקפיד רק על יפיה והוא במקום הפנים, ולכן אמרו שפיר כגון שפצעה בפניה דזה ודאי הוי פחות במכירה אצל האב, לכן כתב רבינו לקמן פרק ד' הלכה י"ד אם נזק הפוחת אותה מכספה הוא הרי של אב כו' וכן נזק שאינו פוחתה מכספה, פירוש אצל זבינא דאב, אבל למכור בשוק ודאי דפוחת וזה דמי שויה אצל עצמה וזה שייך אצלה ומסולק תלונת ההמ"ג, ורבינו דייק המחסר לכוון לשון ירושלמי ריש הנחנקין עד שיחסר לענין נזקין יעו"ש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.