אור שמח/גזלה ואבדה/י

אור שמח ‏ גזלה ואבדה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

העו"ג המציקים לישראל וכו' ואם לא נתן הרי רביע הקרקע כגזל בידו:

בחו"מ סימן רל"ו סעיף א' בהגה"ה, היו הבעלים אומרים שהיה בידם ליקח והלוקח אומר שלא היה בידם ליקח על הבעלים להביא ראיה דקרקע בחזקת הלקוחות עכ"ל, והוא מהר"ן בשם ירושלמי, והדבר נפלא, כי מן הדין הלא לא גמר הישראל ומקנה להסקריקון, דמימר אמר למחר תבענא ליה בדינא, ורק מצד התקנה שלא יהא נחלט השדה ביד הסקריקון אמרו דהלוקח אינו מחזיר השדה, ואיך קיימא ארעא ביד הלקוחות הלא בחזקת הבעלים הוי [עיין בפרק חזקת הבתים (דף כט) גבי אנא בשכוני גואי הואי ועיין היטב בסוגיא שם], ובפרט לשיטת הירושלמי דאפילו בהרוגי מלחמה ג"כ לא גמיר ומקנה, רק מן התקנה לא היה דין סקריקון וכמו שהאריך הרשב"א בחדושיו יעו"ש, ובקרקע אזלינן בתר חזקה דבעלים דמעיקרא ולא בתר חזקה דהשתא כמו בנכסי בר שטיא דאוקים בחזקת אבהתא ועיין תוס' פרק ב' דכתובות (דף כ'), ומכש"כ הכא דמן הדין הוי שלו והוי ספק תקנה, וגדולה מזו מצאנו בחו"מ סימן קע"ה סעיף ז' דקנאה הלוקח במנה ושוה ר' אם טען הלוקח שלא היה נותנה כן לאחר והמצרן טוען שהיה נותן כן לאחר אע"ג דארעא לאפוקי קיימא אם יתן לו ר' זוז, בכ"ז כיון דמן הדין ארעא דלוקח הוי, ודמצרן לא הוי רק משום תקנה על המצרן להביא ראיה כמוש"כ הרא"ש, כש"כ כאן דארעא מן הדין של בעלים הוי אפילו בעודה ברשות הסקריקון, ודלוקח לא הוי רק משום תקנה, ואם היה בידו ליקח לא הוי יכול ליקח אפילו מן התקנה שלא תקנו כלל, כש"כ דבחזקת הבעלים קאי, וראיתי להגר"א באות כ"ה שם שכתב וז"ל, ירושלמי אצל סקריקון הביאו הר"ן הם אומרים ושם הבעלים דין מצרן יש לו כו', ומאוד תמיהני איך אזיל בתר אפכא הלא הגר"א בעצמו הביא בסימן רל"ו דמן התקנה ומפני תקון העולם הוי של לוקח יעו"ש ואיך דמי למצרן יפלא, וכן כתבו הרי"ף והר"ח גבי שומא דאגביה איהו בחובו דמוקמינן ביד בע"ח, כיון דאינו רק משום הישר והטוב הוא הוי המוחזק יעו"ש:

אולם ברשב"א ובירושלמי שלפנינו הגירסא להיפוך ז"ל, הן אומרים בידינו ליקח והלוקח אומר לאו אמר רבי יוסי לעולם השדה בחזקת בעלים שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכן הוא בחידושי רבינו נסים לגיטין, וזו גירסא ישרה ואמיתית, ואעידה לי עדים ע"ז, כי דברי ר"י אלו נאמרו ונשנו במקומות אחרים, בקדושין פ"ק הלכה ה' אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו כו' אם אמר לזכותו ד"ה זכה ואם לזכותו בכתב כו"ע מודו שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה מי מודיע כו' אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה ומוציא מחבירו עליו הראיה, וכן בב"ב פרק חזקת הבתים הלכה ד', והבא משום ירושה אינו צריך טענה קאמר וצריך חזקה, פירוש דדר ביה חד יומא [מי מודיע] כו' א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה מכאן והילך המוציא מחבירו עליו הראיה, הרי דלשון זה רגיל על לשון ר' יוסי דהשדה בחזקת בעלים הראשון קאי, וברור. ואף דמסתפינא לחלוק על הרמ"א, בכ"ז הגירסא שלפנינו ודאי היא האמיתית, וכן מצאתי בש"ק שגירסא שלנו עיקר. והנה שם בירושלמי קאמר עוד, המטלטלין אין בהם משום סקריקון, ופירוש דאם מכר הסקריקון את המטלטלין לאחר, המה של לוקח לגמרי, דמטלטלין לא שייך למחר איתבע ליה בדינא לכן גמיר ומקנה ליה, ונותן אותם לו תחת נפשו שרוצה להרגו, ואף ע"ג דבלא זה הוי יאוש וש"ר, נפק"מ אם גזלן ישראל מן הסקריקון דאין בהם ש"ר כיון דהוי בע"כ דגזלן, בכ"ז א"צ להחזירן להבעלים, ועיין בש"ך סק"ו ובנתיבות ודוק, ויעוין בחידושי רבינו נסים שפירש משום יאוש וש"ר דקנה. [אח"ז ראיתי במהרי"ט חלק א' סימן נ"ט שכתב דמן הדין הוי של סקריקון יעו"ש ודבריו תמוהים דז"א כמוש"כ, אולם עמד שם על גירסא שלנו בירושלמי יעו"ש]:

והא דבהרוגי מלחמה בגזירה קמייתא ומציעא לא היה בה דין סיקריקון והיה קנוי לגמרי להעו"ג, פירשו רשב"א וריטב"א משום דהיו מופקרין להורגם גמרי ומקני, וכמו שפירש הריב"ש בסימן ר"צ משום דהעו"ג לא נטל השדה רק הישראל היה רוצה לפדות עצמו ואמר לו שא קרקע זו בפדיון נפש. וכן דקדק רבינו לקמן פרק ח' מהלכות עבדים הלכה ב' יעו"ש, אבל אם האנס ירד לקרקע של ישראל וגזל מבלי שיאמר לו שא קרקע זו כו' אפילו בהרוגי מלחמה קרקע אינה נגזלת והוי כתלוהו ויהיב יעו"ש, ולדעתי יתכן דכיון דבגזירה קמייתא הוי כל מה דלא קטיל ליקטול וכן במציעא עיקר הגירסא כמו שמצאתי בתוס' רי"ד הנדפס מחדש בש"ס ווילנא כל דקטיל ניתיב ליה ארבעה זוזי, נמצא דמפסיד האנס בקרקע שנוטל ואינו הורגו או סכנת נפשות דמתפחד מחמת הצווי ליקטלוהו או מפסיד ד' זוזי דיהבו ליה עבור הריגתו את הישראל לכן חשבינן ליה כתלוהו וזבין כיון דמפסיד האנס עבור מה שאינו הורגו או ספק נפשות או ממון וגמיר ומקנה ליה הישראל, וזה נכון, אמנם להגירסא שלפנינו כל דקטיל ליתוב ד' זוזי צ"ל כהריב"ש שכיון שאינו כופהו בהקרקע רק שהישראל כדי להנצל פודה עצמו עם הקרקע גמיר ומקנה ודוק היטב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.