אור ישראל/ט
|
< הקודם · הבא > |
ט
אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהיא תלויה בדעת ורשות האדם לקנותה, כמאמר הכתוב ועתה ישראל כו' כ"א ליראה – היראה עוז לה בכחה לאסור עבותות התאוה, בל יפרצו פרץ לחטוא ואשם, מה נורא חיובה על בן תמותה, כי ד' יביא במשפט את כל המפעל, וסוף דבר הכל נשמע את כל מעשה האדם, אין דבר נפקד לתת דין וחשבון, ובגמול ידיו יעָשה לו בעונשים רעים ומרים, מה טוב כי יתחמם לב האדם בעודו באבו בחיים חיותו לזכור אחריתו –.
עתה מה היא היראה ומה קנייָתה – אחת היא, הרחבת הדברים הנודעים לכל, יראת העונש הנוגע לגוי' ונפש הגבה למעלה מכל יסודי תבל – אכן לא בידיעתם יוָסר האדם, במאמר רז"ל בשבת (דף ל"א) יודעין רשעים שדרכם למיתה כו' שמא תאמר שכוחה היא מהן ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה ע"ש, ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי תוָסד, להרחיב הרעיון בציורי חושי, לעורר הנפש ברגשת האברים, למשוך בקרבה דברים הנודעים, עונשי הגוי' והנפש אשר לא לזר יקומו, כ"א להאדם עצמו העושה העבירה, הוא בעצמו יענש בעונש מר באין מנחם:
בזאת – נחזיק טובה לרבותינו עיני העדה, אשר הרחיבו דבריהם בדברי המוסר, לפתח שדמת לבב האבן, ואנן מה נעני אבתריהן, ללמוד ולהגות בהן, להוסיף לקח ותבונה, בציורי הפרטי אשר לכל אחד בבית מיוחד, באין שטן ואין פגע, לתנועת רגשת האברים הנצרכים לעיון הגדול הלזה: