אור זרוע/תפילין/תקפט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שבת ויום טוב לאו זמן תפלין
בפ' הקומץ רבה תניא ר' עקיבה אומר יכול יניח אדם תפלין בשבתות ובימי' טובי' ת"ל והי' (לך) לאות על ידך ולטוטפו' בין עיניך מי שצריכין אות יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות. פי' רבינו אליקים זצ"ל דכתי' ביני ובין בני ישראל אות היא. ע"א שהן גופן אות שנהר סמבטיון ומעלה בזכורו מוכיחין שנחין בהם. ועוד שנוכל לפרש מפני שהם אסורים במלאכה. וחולו של מועד שמותר במלאכה מה"ת לא הוה אות ומניח תפלין אע"ג דאסור [בחמץ] בפסח וחייב לישב בסוכה בחג הסכות לא מקרי אות בהכי וכבר השבתי לחייב בתפלין בחולו של מועד וזה לשוני אשר כתבתי נתתי את לבי לתור ולדרוש אם מותר ללבוש תפילין בחולו של מועד יען כי ראיתי מסתפקים בהא דתניא בהקומץ ובהמוצא תפלין ר' עקיבה אומר יכול יניח אדם תפלין כו' ומספקא להו אי בחולו של מועד הוי בכלל אות אם לאו. ותמיה אני דהאיך נאמר דחולו ש"מ יקרא אות וכי אפשר שימים שמותרים מדאוריית' במלאכה יהיו אות כדאמ' בירושלמי א"ר אבא בר ממל אלו הי' לי מי שנמנה עמי התרתי בשר בכור לישקל בליטרא והתרתי שיהיו עושין מלאכה בחש"מ כלום אסרו בשר בכור לישקל בליטרא אלא כדי שיהיו מוכרין אותו בזול והן מערימין ומוכרין אותו ביוקר כלום [אסרו] מלאכה בחש"מ אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ועוסקין בתורה. ואינון אכלין ושתין ופוחזין. הא למדת אפי' דבר האסור בחש"מ לא מתסר אלא מדרבנן. ותדע שהרי מחלקים בין דבר האבד לדבר שאינו אבד בין צרכי רבים לצרכי יחיד. ואי דאורייתא הי' הכל אסור. ואע"ג שפירש"י פ"ק בההיא דמסיק תנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד משום טרחא ופי' דנפקא לן מקרא ע"כ אסמכתא היא ומדאורייתא שרי במלאכה. ומותבי' אסברתי דאמ' רפ"ק דמ"ק ירושלמי מה בין שביעית מה בין מועד שביעית ע"י שהיא מותרת במלאכה התירו בין דבר שהוא טורח בין דבר שאינו טורח מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד שאינו טורח. והשתא תמי' על עצמך דמסיק דמועד אסור במלאכה שביעית מותר והלא שביעית נמי אסורה דהא ושבתה הארץ כתי' אע"כ אית לן למימר כדמסיק בתלמוד' דידן שבשביעית בזמה"ז שריא דרבנן ור' היא א"נ כרבנן דאמרי אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא. והשתא יהי' כך פי' הירוש' מועד שהוא אסור במלאכה דאורייתא לא התירו רבנן אלא דבר האבד פי' דרשו והתירו אבל שביעית שהיא מותרת דאורייתא התירו שניהם והשתא שמעתי' דירושל' איפרק ואסברתך שפי' דמלאכת חוה"מ דרבנן תיקשי. מיהו לאו קושיא היא שאני אומר דה"פ מועד ע"י שאסור במלאכה. פי' שהאיסור שלו שאסרו רבנן משום טורח מלאכת ישראל חלקו בה רבנן בין אבד לשאינו אבד ובלבד שאינו טורח שא"כ עקרו' לגזירתם שביעית שאינה אסורה מטעם טורח דישראל אלא משום שבות הארץ לא חלקו בה רבנן. הלכך אחרי שפירשנו דמלאכת חוה"מ מותרת דאורייתא האיך יעלה על לב איש לומר שהוא אות ויפטר מתפלין שהם דאורייתא ואשכחן דשרו רבנן צורכי רבים אפילו שלא לצורך המועד כדאמ' בירושלמי פ"ק אבל בשל רבים אפי' שלא לצורך המועד מותר בהדה בני סבות אתפחתת במועדא ושרא לון ר' אבהו מעבדינהו וכהנה רבות אף בתלמוד דידן. וחוזרני בי ממה שפירשתי דמלאכת חוה"מ דרבנן מההיא דס"פ אין דורשין בחניגה דאיירי לענין תשלומי י"ט אסיפה בי"ט מי שרי אלא בחש"מ ופריך בחש"מ מי שרו [אלא חג הבא בזמן אסיפה ה"נ חג הבא בזמן קצירה] ופריך מכלל דתרווייהו ס"ל דחש"מ אסור במלאכה ומייתי התם ברייתות שבת"כ לאיסורא. וליכא למימר התם דאסמכתא היא דכולה שמעתא דהתם בדאורייתא איירי ובעי למימר דמלאכת חוה"מ דאוריית' ופליג אירוש' שהבאתי לעיל. והא דמחלקי' בין דבר האבד לשאינו אבד ובין צרכי רבים לצורבי יחיד היינו כדתניא באין דורשין תני' אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי וכו' (רשות) [עצור וכו'] הא לא מסרן הכתוב לידרש אלא לחכמים איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה מותרת. מעתה אין לי ראי' להתיר תפלין בחש"מ. וללשון שני דרבינו אליקים יש להבחין ע"י נהר סמבטיון ומעלה בזכורו אם נחים בחש"מ הוא אות ולא מחייבי בתפלין ואם אינם נחים מחייבי בתפלין. ויש להבין דתנן בפ' ואלו מגלחין ר' יהודה אומר כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו ואי אינו לובשן עד לאחר המועד א"כ ה"ל צרכי יחיד שלא לצורך המועד ואסור דבגמ' התם ת"ר כותב אדם תפלין ומזוזות לאחרים בטובה דברי ר"מ ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו. והשתא אא"ב שלובשם במועד היינו דמהניא הערמה דהשתא אין לו מה ללבוש והלכך כותב ולובש אבל א"ת שאסור ללבוש כי לית לי' מאי הוה ימתין עד אחר החג ויכתוב לעצמו אלא ש"מ שמותר ללבוש בחש"מ. מיהו ההיא לאו ראי' היא דאיכא למימר ר"מ ור"י לטעמייהו דאית להו ר"פ המוצא תפלין דשבת ויו"ט זמן תפלין ואנו קיי"ל כר' עקיבה דרבב"ח קאי כוותי' פ' הקומץ רבה אבל יש להביא ראי' מירושלמי פ' אלו מגלחין דאמר התם חד בר נש אובד תפלוי במועדא אתא לגבי דר' חננאל ושלחי' לגבי' ר' אבא בר נתן א"ל הב לי' תפלך וזיל כתוב לך א"ל רב איזיל כתוב ליה. מתני' פליגא על רב כותב הוא אדם תפלין ומזוזות לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח. פי' אבל ללבוש אפי' לאחרי' כותב ש"מ שמותר ללבוש תפלין בחש"מ. ולא נהירא למדחי דסברי כר' יהודה דשבת ויו"ט זמן תפלין. ותו דפ"ק דביצה משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין אע"פ שיש בהם כלאים והם לצורך המועד ואמ' בגמ' רב ששת שרי להו לרבנן לשדורי תפלין ביום טוב א"ל אביי והא אנן תנן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותו בי"ט ה"ק כל שניאותין בו בחול משלחין אותו בי"ט. והשתא א"ת דהאי חול היינו חול ממש א"כ תקשי לך מתניתין דתנן והן לצורך המועד. אע"כ האי חול היינו חש"מ כדאמ' יו"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן דהיינו כחולו של מועד. למדנו שמותר ללבוש תפלין בחש"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |