אור זרוע/שאלות ותשובות/תשעה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png שאלות ותשובות TriangleArrow-Left.png תשעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לה"ר אהרן זצ"ל

ירון צדיק וישמח. יצמח צדיק ויגדל טובו ושמו בל ימח. ולב אויביו יסולה ברומח. בחור המורם מעם. הנדיב ר' אהרן.

הנה נתתי לבי להשיבך על הענין ששאלתני ששדכת בנך לבתו של בסא ולא היו קידושין כלל וגם הסבלונות נשתלחו שלא מדעת בנך ודחקת אותו הרבה שיהיה מתרצה בדבר ולא הועיל כלום ולא נתרצה ואין דעתו לכנוס כלל א"כ בדבריך נראה בעיני שאין כאן בית מיחוש ולא בעיא גיטא אף כי לא ידעתי ניהוג מקומכם אי מקדישתו והדר מסבליתו. איתמר רב הונא אמר חוששין וכן אמר (רבא) [רבה] פירש"י מי ששידך באשה ונתרצית ושילח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון ואמרי' במסקנא מאי הוה עלה באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן פירש"י כיון דאורחייהו לקדושי ברישא חיישינן דילמא שדר הני לשם קידושין. מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן. ופרכי' מקדשי והדר מסבלי חיישי' פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימ' ניחוש למיעוטא פי' ונימא דאינה מקודשת קמ"ל וכי תימא היכי הוה ס"ד דניחוש למיעוט לקולא י"ל כיון דשלח סבלונות סתם ולא פי' מסתמא לא לשם קידושין שלחם. אבל היכא דמקדשי והדר מסבלי אע"ג דשלח סתמא ולא פי' לשם קידושין הויא מקודשת דמסתמא לשם קידושין שלחם ושדיך מעיקרא ונתרצית הלכך אם יש לכם מנהג קבוע שרוב קהלכם מקדשי והדר מסבלי ויש עדים שנשתלחו סבלונו' צריכ' גט אעפ"כ הואיל וליכא עדים שבנך נתרצה בדבר וליכא עדים שבנך שלח סבלונות מעצמו ליכא חששא כלל דליכא למימר דנתרצה בנך מהנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי בבבל כו' אמר רבינא אפי' למ"ד חיישינן שמא נתרצ' האב כו' אמר להו רבה בר שימי לרבנן (בפירקא) [בפירוש] שמיע לי משמיה דמר דלא סבר להא דרב ושמואל פי' רש"י ודילמא ארצויי ארצי קמי אב וגילה דעתו שהוא חפץ בה והאב נעשה שליח וזבין לאדם שלא בפניו. בפירוש שמעתי משמיה דרבינא דלא סבר להא דרב ושמואל דאמר חוששין שמא נתרצה האב וכ"ש שמא עשאו בן שליח אלא א"כ שמענו עכ"ל. והא התם שהאב קידש אותה בפי' לבנו ובפני עדים דאי ליכא עדים לאו כלום הוא אעפ"כ לא אמרינן נתרצה הבן כ"ש הכא שלא הוזכרו הקדושין בפירוש אלא בסבלונות הוזכרו כ"ש דל"א שמא נתרצה הבן. והא ליכא למימר דשאני התם דלא ידע הבן בשעת קידושין הלכך לא חיישינן אבל הכא דידע בעת שילוח הסיבלונות איכא למימר דשמא נתרצה הואיל ושתק ולא מיחה הא ליכא למימר מדפירש"י דלא חיישינן שמא עשאו בן שליח אא"כ שמענו בפירוש שעשאו שליח אבל אלא א"כ ידע בדבר לא פירש. ש"מ ל"ש ידע [ל"ש לא ידע] לעולם לא חיישינן שמא עשאו עד שנשמע בפירוש שעשאו שליח וכ"ת הני מילי היכא דלא שדיך אבל היכא דשדיך וידע שידוכין איכא למימר דנתרצה במה ששלח אביו סבלונות. הא ליכא למימר דהא ההיא רב ושמואל גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דאמר רב ושמואל דצריכה גט שמא נתרצה האב ואמרי' עלה דרבינא לא סבר לה בפירוש ההיא בדשדיך מיידי כדאיתא בשאלתות בפרשת ואלה המשפטים כו' אילו היכא דקדישא נפשה בלא דעתא דאביה מי חיישי' שמא נתרצה האב וקידושיה קידושי אי לא. קטנה לא תבעי לך דודאי לא נתרצה כי תבעי לך היכא דשדיך מאי כיון דשדיך מעיקרא הא איתנהו או דילמא כיון דאיקדיש בלא דעתיה לא ת"ש דהנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי כו' דאמר להו רבה בר שימי לרבנן בפי' [כו'] לא סבר לה מר הא דרב ושמואל דאמרי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כי שדיך צריכה גט וצריכה מיאון אמרי כיון דשדיך הוה ליה כמאן דארצי קמיה ושתיק כיון דשתיק בשעת קידושי אמרי' מינח ניחא ליה והלכה כרבינא ע"כ לשונם. הא למדת דאפי' בשדיך ונתרצה [ליתא] לדרב ושמואל אלא קיימא לן כרבינא דאע"ג דשדיך ונתרצה האב אפילו הכי הואיל ונתקדשה שלא לדעתו אינה צריכה גט. כ"ש הא דאתינן עלה שבנך מיום עמדו על דעתו לא נתרצה באלו שידוכין וגם הסבלונות שלא מדעתו נשתלחו כ"ש וכ"ש דאין כאן בית מיחוש וקיי"ל כרבינא דאע"ג דשדיך כדמסיק בשאלתות כדפרישית. וכן כתב רבי' יצחק אלפס מדאשכחינן לרבינא דהוא בתראה לא סבר לה להא דרב ושמואל שמעינן דלית הלכתא כרב ושמואל וכולהו רבוותא קמאי הכי פסקי כגון רב אחא משבחא ובה"ג ובעל הלכות פסוקות ורב היי בתשובותיו הכי כולהו פסקי דהלכה כרבינא עכ"ל. ואם לכם מנהג קבוע שרוב קהלכם [לא] מקדשי והדר מסבלי אלא רובא מסבלי והדר מקדשי הא ודאי אפי' נתרצה לאחר שעמד על דעתו ואפי' שלח בעצמו סבלונות לאו כלום הוא ואין בית מיחוש כלל וכן אם אין לכם מנהג קבוע לא לקדש והדד לסבל לא לסבל והדר לקדש אלא כל חד עביד מה דבעי לית כאן חששא כלל עד שיהיה מנהג שרוב העיר מקדשי והדר מסבלי ונתרצה בשידוכין ואז אפילו נשתלחו סבלונות שלא מדעתו צריכה גט ומקודשת מדין עבד כנעני כדרבא דאמר רבא הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני ואף לדברי פר"ח דפסק דבאתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי חוששין לסבלונות אף לדבריו נראה בעיני שאין כאן בית מיחוש. וזה לשונו ואין שם עידי קידושין כלל אבל יש עדים מעידים ששלח סבלונות בזו אמר רב הונא חוששין שמא קידש קידושין מעליא ולפיכך שיגר אלו הסבלונות ופירשה ר"פ לא אמרינן חוששין לסבלונות אלא באתרא דמיעוט מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי מ"ד לא ניחוש למיעוטא קמ"ל דחיישינן למיעוט ואמרינן אילולי דקדיש קידושי מעליא לא הוה משדר סבלונות וכ"ש אי רובא מקדשי והדר מסבלי דחיישינן לסבלונות עכ"ל. הרי פי' דהסבלונות עצמן אינן קידושין כלל בשום מקום אלא חיישינן שמא קודם לכן קידש קידושין מעליא א"כ נאמן לומר [שלא] קידש דלא דמי לפירש"י דפי' הסבלונות עצמן הם הקידושין דהואיל דיש עדים ששלח סבלונות אינו נאמן לומר ששלחם שלא לשם קידושין עד שיפרש בפירוש ששולח לשם (קידושין) [סבלונות] דחכמים הכריעו דעתו שלשם קידושין שלחם הואיל ושדיך ונתרצית מסתמא לשם קידושין קיי"ל אבל לפר"ח שהסבלונות עצמן אינן קידושין ובסתמא אינה מתקדשת אלא דחוששין שמא קודם הסבלונות קידש קידושי' מעליא ודאי [נאמן] לומר שלא קידש כלל וחוששין לסבלונות דקאמר היינו היכא דליתיה דנשייליה. וכבר שאלתי למורי רבינו שמחה זצ"ל והשיבני דוראי לפר"ח נאמן לומר שלא קידש ואין לומר דהכא נמי הכריעו חכמים את דעתו שאם לא היה מקדש לא היה שולח סבלונות דדוקא במקום שעשה מעשה שייך לומר הכריעו חכמים את דעתו שכך היתה כוונתו באותו מעשה אבל הכריעו חכמים את דעתו שמסתמא עשה היכא דליכ' איסורא לא אמרינן הלכך מכל פנים נראה בעיני דלית כאן בית מיחוש ולא בעיא גיטא כלל: ועל דבר הדין שהזמינך למיידבורק לפני ה"ר אין בדבריו כלום כי יש בעירך ה"ר יעקב כהן שהוא מומחה לרבים ואפילו אם לא היה בעירך כבר נהגו בכל מקומות ששוכרין להם בעלי טענות ושולחים במקום ששניהם חפצים הלכך ירונו לפני ה"ר יעקב כי כן הדין או תבחרו מקבלי טענות ותשלחו במקום ששניכם חפצים וכן הנהיג רבינו שמשון זצ"ל מפני הרמאים. ותסגא שלותך. ויגדל אחריתך. על ראשיתך. לטובה ולרוחה. עם בנך הנעים ר' אליעזר. המנוזר. נזר התורה. וכתר ועטרה. בחשקי אוהבך יצחק בר משה נב"ה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף