אור זרוע/שאלות ותשובות/תשעד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png שאלות ותשובות TriangleArrow-Left.png תשעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובת מורי ה"ר יצחק לאורך ימים

אשר שאלתני על דבר היין שבאו עליכם עכו"ם גנבים דרך מרתף ולקחו לכם כל מה שהיה ושאלת עבור היין אם הוא כשר כך נראה בעיני שהוא כשר ומותר בשתייה דתנן בלשת שנכנסת לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך דטרידי במלחמה ה"נ בגניבה אינם פנוים לנסך ואע"פ דיש לי לחלק ולומר דשאני טרידת מלחמ' שבאין להרוג או ליהרג וטרידי בטרד' נפשו' הלכך לא יהבי דעתייהו אבל גנבים שאין (בהן) [באין] להרוג ה"נ דמנסכי אפ"ה לא נהירא לי למימר הכי אלא כיון שבאו על עסקי ממון ודאי לא מנסכי כההוא דלעיל דאמר הנהו [גנבי] דסליקו לפומבדיתא פתוח חבייתא טובא אמר רבא חמרא שרי משום דרוב גנבי ישראל נינהו הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל חמרא שרי כמאן כר' אליעזר דאמר ספק ביאה טהור דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומא' בשדה פלוני ואמר (אחר) הלכתי במקום הלז וא"י אם נכנסתי לשדה זו אם לאו ר"א מטהר וחכמים מטמאין שהיה ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא ושנינן כיון דמיפתחי טובי לשם ממונא הוי ספק ספיקא ופירש"י כיון דאיכא דפתיחי חביות לשם ממונא וכיון דמרחי דחמר' הוא פרשי דבגניבתייהו הן טרודין ולא מנסכי. הוי ספק ספיקא ספק ישראל מפק עכו"ם ואת"ל עכו"ם ספק נגע ספק לא נגע ובהא אפי' רבנן מודו דשרי. ואומר אני דוקא התם בעינן ספק ספיקא משום דריעותא קמן דפתוח חבית ונתעסקו בחבית. אבל בהאי עובדא דלקמן דליכא ריעותא ולא ידעינן אי נגעו ביין אם לאו ה"נ אפי' בחד ספיקא שרי דסתם יינן דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא. ותו אומר אני דק"ו היא ומה התם שברור פתחו את החביות ואפ"ה כיון שהריחו שהוא יין אמרי פרשי ולא מנסבי דטרידי בגנבתייהו כדפירש"י. כ"ש בעובדא דידכו דלא ידעינן אם נתעסקו אם לאו שיש לומד דודאי טרידי בנניבתייהו ולא מנסכי וה"נ אמרינן התם גבי ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא פתוח חבייתא כי אתא רב דימי אמר עובדא הוי קמיה דר' אלעזר ושרא ואסיקנא כיון דמיפתחי טובי אדעת' דממונא פתחו ובספק ביאה דמו פרש"י זצ"ל דכיון דמיפתחי טובי הרבה מכדי שתייתן מוכחא מילתא דאדעתא [דממונא] פתוח ובגניבתייהו טרידי ודמי לבולש' הלכך ביון דמוכחא מילתא אע"ג דספק מגע [הוא] בספק ביאה דמי. כ"ש הכא דודאי ידעינן דאדעתא דממונא אתו ולאו אדעתא דניסוך ולאו אדעתא דשתייה ואיכא נמי ספק מגע דהא לא ידעיתו אי נגעו ביין אי לאו כ"ש וכ"ש דהאי חמרא כשר ואפי' לנסכו ע"ג המזבח. וכ"כ מודי אב"י העזרי הורה רבי' יעקב זצ"ל הלכה למעשה על היין שהיה במרתף ובאו גנבים ופרצו בה פרצות ונטלו מן הממון והיה שם יין בחביות ובקופות שלפניהם והורה ר"ת שאין להם לחוש שמא נסכו העכו"ם שהרי לא באו אלא לגנוב ולא היה להם פנאי לנסך ואמרי' בהשוכר ההוא פולמוס דאתו לנהרדעא פתוח חבייתא טובא ואמרי' אדעתא דממונא פתחו עכ"ל הלכך אתבריר לן דחמרא דידכו שרי ואע"פ שיש לדחוק ולומר כל מה שכתבתי היינו כשנכנסו הגנבים התחילו לעסוק בגניבה משעה שנכנסו ועד שעה שיצאו הלכך לא היה להם פנאי לנסך אבל בעובדא דידכו שמעתי שנכנסו ממרתף לחדרך א"כ קודם שהלכת לישן שלא נתעסקו בגניב' הי' להם שהות לשתו' ולנסך אע"פ (שהיין) [כן היין] שלך מותר דהא בנתפס עליו כגנב דלי' לי' לעכו"ם סכנת נפשות שרי כדתנן אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר כ"ש בעובדא דידכו דאית להאי גנב סבנת נפשות דאי תפסינן ליה תלינן ליה ואתם מסתפקין ממרתף שלכם יין ושכר וכל שעה אתם ושמשים שלכם נכנסים ויוצאים כדקיי"ל בפ"ק דפסחים דאין קבע לשתייה כ"ש דהאי גנב מירתת להתעסק בחביות של יין (שלא) [שלכם] דהא לא אתא אדעתא דיין אלא אדעתא דממון ותו דלא עדיף האי גנב מאם היה מלוה על יין שלכם הוי שרי הואיל ולא מצאתם אותו סמוך ליין בתוך פישוט ידים ורגלים דתנן פרק ר' ישמעאל נכרי שנמצא בצד הבור של יין אם יש לו מלוה עליו אסור אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין וכן אוקמה רב אשי וכן המסקנא בגון שיש לו מלוה על אותו יין דאז דווקא אסור ואמרי' בידו' והוא שיש לו [מלוה] על אותו הבור בתוך פישוט ידיו ורגליו פי' שיש לו מלוה על אותו הבור שהוא עומד אצלו כך שיכול ליגע בו בתוך פישוט ידיו ורגליו [אבל אם אינו יכול ליגע בתוך פישוט ידיו ורגליו] אע"ג דאית ליה מלוה ולא מירתת דאינו נתפס עליו כגנב שרי [מ"ד והוא שיהא לו עליו מלוה בתוך לפישוט ידים] מ"ד שאין לו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידים ורגלים פי' מי שסובר דמתניתין איידי אפי' במלוה בעלמא שאינה על אותו הבור ומחמיר ואוסר איהו נמי מחמיר ואוסר אפי' נמצא חוץ לפישוט ידים ורגלים אבל מי שסובר על אותה הבור דוקא סובר נמי בתוך פישוט ידים ורגלים. ואסיקנא לא כן א"ר [בא] בשם רב ששת כשם שניתנו פישוט ידים בטהרות כך ניתנו פישוט ליי"נ אלא מ"ד והוא שיש לו מלוה על אותו הבור בתוך פישוט מ"ד אע"פ שאין לו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידים והפי' כמו שפירשתי לעיל. הלכך אנן דקיי"ל כשמואל ורב אשי דוקא שיש לו מלוה על אותו הבור קיי"ל נמי שנמצא בתוך פישוט ידים ורגלי' אע"פ שיש [לו] עליו [מלוה] דאינו נתפס כגנב ולא מירתת חמרא שרי כ"ש בעובדא דידכו דהאי גנב מירתת מחייו ולא מצאתם אותו סמוך ליין בתוך פישוט ידים ורגלים כ"ש וכ"ש דשרי. ותנן בפ' השוכר היה אוכל עמו על השלחן והניח לגין על השלחן לגין על הדולבקי ויצא שעל השלחן אסור שעל הדולבקי מותר ופירש"י שעל השלחן אסור דמימר אמר העכו"ם ישראל זה זמנני לאכול ולשתות עמו ונגע עכ"ל כלומר ואינו מירתת מליגע ואמרי' עלה בירוש' את שעל השלחן אסור בתוך פישוט ידים והא התם לא מירתת ונגע (והיינו) [דהיה] מוכן לסעודה ואפ"ה (לא) [דוקא] בתוך פישוט ידים ורגלי' וכ"ש בעובדא דידכו דמירת' דלא חזינן ליה ואי תפסינן ליה תלינן ליה ולא נמצא בתוך פישוט ידים ורגלים כ"ש דשרי ותניא במסכת טהרו' בפ' ר' ישמעאל) הגנבים שנכנסו לבית כל הבית כולו טמא דר"מ וחכ"א אינו טמא (עליו) [אלא] עד מקום שהן יכולין לפשוט ידים ורגלים ממקום הגניבה רשב"ג אומר כל הבית כולו טמא מפני שידם ממשמשת כל חפצי הבית ורואין איזה הטוב בעיניהם לגנוב ונגעי בכל הלכך כל מה שבבית טמא דר"מ וחכמים סוברים מתחילה כשבאין לגנוב אדעתא דחפץ שנתנו עיניהם בו באים והואיל ואנו רואים חפץ פלוני שהוא מונח במקום פלוני שנלקח ושאר חפצים מונחין תלינן לטהר כל שאר חפצים שבבית ואמרי' דלא אתו אלא אדעתא דחפץ פלוני ולא נגעו (בו) [בהם] הלכך אינו טמא אלא אותו מקום ועד מקום שיכול ליגע בפישוט ידים שאין מתעסקין אלא במידי דאתו אדעתיה. רשב"ג אומר כל הבית כולו טמא ע"פ הגנבים פי' כל חפצי הבית ממין הגניבה כולם טמאין דהואיל ואדעתא דההיא מין חפץ אתו כל היכא דחזו מין דהאי חפץ ממשמשי ביה עד דמשכחי ביה המוטב בעיניהם ונסבו ליה הלכך כל חפצי הבית שהן ממין הגניבה כולם טמאין ורבי מטהר דלא אתו אלא אדעתא דחפץ ולא מתעסקי בשאר חפיצים אפי' במיניה הלכך קיי"ל כחכמים וקיי"ל כרבי מחבירו הלכך הכי קיי"ל דגנבים לא מתעסקי אלא במידי דמעיקרא אתו אדעתיה. הלכך גנבים שלכם שבאו על עסקי ממון לא נתעסקו דקיי"ל בדרך שאמרו בטהרות כך ביי"נ ואמרי' השתא טהרות טהורין יין נסך מיבעיא ותנן במסכת טהרות בפרק הרוטב והגריסין תינוק שנמצא בבית הקברות ושושנים בידו ואין השושנים אלא ממקום הטומאה טהורות שאני [אומר] אחר לקחן ונתנן לו והשתא ומה התם דאיכא תרתי לריעותא שאין השושנים אלא ממקום טומאה וזהו דהתינוק בצד הקברות מוכחא מילתא דאיהו לקחן וטמא אפילו הכי תלינן באדם שבא מעלמא ולקחן ונתן לו ב"ש בעובדא [דידכו] דליכא שום הוכחה (לאו) [לאיסורא] דודאי מוקמינן האי יין בחזקת התירא הלכך נראה בעיני דיין שלך מותר גמור הוא והבי מוכח גבי מדף ומאן יהיב לן מיניה ושתינן ליה:

סליקא תשובת מורי הגדול ה"ר יצחק בר משה נ"ע

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף