אור זרוע/שאלות ותשובות/תשנא
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואשר שאלת אדם שיתן נידוניא (אחר בתו) [להתנו] ויסיר מידו ויתן לאדם אחר להרויח וחתנו דר אצלו אם הוא חייב ליתן מס מאותו כסף וכולם דרים בעיר אחת או לאו וחתנו עדיין לא נשא בתו אלא אירס אותה אם הממון הוא עדיין ברשותו ויש לו ליתן מס אם לאו או אם יש לחתנו ליתן או לאותו שמלוה ומרויח וגם ממה יש ליתן אם משלם או מחצי עד כאן לשונך. כך הוא הדין מכיון שקידשה נתקיימו התנאים הואיל ופירש בשעת השידוכין שאותו ממון הוא שלהם או שפירש לאחר מיכן יצא מרשותו לענין מס ואינו חייב האב ליתן מהם מס כלל אלא המלוה חייב ליתן מס מהממון ואם הוא מלוה הכל לצורך החתן שיהא כל הריוח לצורך החתן חייב ליתן מס מן הכל ואם יש לו למחצית שכר אינו חייב כי אם מן החצי דהא עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ומשלם מפלגא דמלוה כדברי רבי' שלמה ור' יעקב ז"ל ואם החתן מבני העיר ודר בעיר ורוצה להשתקע שם משלם מן הכל:
ואשר שאלת יתום שבא ממקום לליפסק ואין דעתו לדור שם אך לומד ואוכל ושותה ואינו מלוה כלל בעיר אך נתן לשמור פקדונו בעיר וגם דעתו לצאת בח' שבועות או עד הסוכות כי אם רוצים לעשו' נישואין (בחל) ואם בתוך [הזמן] יבאו פרשים בעלי חובים של אב היתום ויבקשו מן היתום זמן לכסף שהיו חייבים לאביו אם היתום רשאי ליתן להם זמן בריבית אם לאו אם הוא חייב ליתן מזה מס והיתום אמר לקהל בבית הכנסת כל מי שידור כספי שרוצה לקבל ערבים שלי שידרו להם וילוו להם כסף באותו ריבית עצמו ברצון אקח כסף מן היהודים וגם אמר יותר כל מי שאומר [שיחזיר לי] כספי אני אמתין לו ג' שבועות או ד' בלא ריוח רק שיוציא כספו מיד עכו"ם ובטורח גדול ובשוחד עשה שרוצים לפרוע לו ליתום מה שהלוה אביו עכ"ל. פליאה היא בעיני מה הוצרכת זו לישאל כי בודאי אין שום בה שיחייב אותו ליתן מס אחרי שאינו מלוה כלום בעיר כי אם מקבל חובותיו ומרויח להם זמן החוב שכבר הלוה אביו כשהיה חי ודר במקום אחר ואם מפני שמוסיפין לו מעט יותר משום הרווחת זמן בהא ליכא שום חיובא עליו ותו דאנן סהדי שלא היה חפץ באותו רבית כלל ע"מ שהיו פורעים לו מיד כמו שדיבר להם בבית הכנסת כמו שכתבת אטו ניחא להו להרויח לעכו"ם שיניח לו זמן בלא ריוח כללא דמילתא אין שום חכם שיחייב אותו מס בזה הענין שכתבת:
ואשר שאלת אם יאמר אדם לחבירו טמא מטומא אם עבר על החרם אם לאו. אין בזה שום חרם כי כולנו טמאי מתים ובעלי קריין וטמאי שרץ אך מ"מ הואיל ודרך קטטה אמר ונתכוין לגנאי נכון הדבר שיתחרט ויבקש לו מחילה ודיו. ואשר שאלת אם יאמר אדם לחבירו כפרת בתחיית המתים או שאמר לו משומד לכל התורה. גם בזה לא שמעתי שום חרם כי אין חרם אלא בדבר שיש בו פסול משפחה כמו ממזר ועבד אבל כפר בתח"ה ונשתמד אין זה שום פסול לבניו אלא גנאי ובזיון הוא שבניו מגונים ומבוזים מחמת כן וע"כ יש עליו דין לפי ראות עיני דייני העיר כי הכל לפי המבייש והמתבייש ולפי הקינטור שקינטרו והכעיסו עד שאמר לו הגידופין הללו: ואשר שאלת ראובן שהלוה לשמעון כסף ל' זקוק או יותר והם שני אחים ואין לו מה לשלם לו כ"כ וראובן לא נתייאש מאותו כסף מצפה כשיהיה לו אז ישלם לו ושמעון רצה לעשות פשרה עמו בו' זקוק או בח' שיהיה מוחל לו השאר ורצה ליתן לו כסף מיד וראובן לא רצה ליקח כך מעט ממנו אם חייב ראובן ליתן מס מזה הכסף אם לאו ע"כ לשונך. גם זה דין פשוט הוא בכל ישראל כי הכל תלוי בשעת פריעת המס אם בשעת פריעת המס יכול לקבל החרם ע"ז שכבר נתייאש מאותו החוב לגמרי הרי הוא פטור ואם לא נתייאש ועדיין הוא בטוח ומצפה לו תדיר אז הוא חייב לפרוע מן הכל ואם ממקצתו נתייאש וממקצתו בטוח ומצפה שיפרע לו ממה שהוא בטוח חייב לפרוע ויש להחדרים ולהשביעו בפירוש ולפרש לו על מה משביעים אותו כדי שידע להתבונן ולהזהר: יצחק בר משה נב"ה
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |