אור זרוע/נדה/שמה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה שליא בבית הבית טמא. לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד. ופי' רשב"ם שליא תיק של עור שגדל עם הולד ובאותו תיק השפיר הולד מונח ובשעת לידה יוצא לחוץ עם הולד ובשליא לאחר ארבעים של עיבורה שנתעברה מטפת דם ונוצר מאותה טיפה הולד והשליא ואמר דאין שליא בלא ולד ובארבעים יום נוצר ומתרקם הולד ובבציר מארבעים יום אינו מרוקם כל צרכו ואינו ולד אבל לאחר ארבעים יום אפי' הפילה שליא תשב לזכר ולנקבה ואע"ג דכי חתכי לה לא חזינן בה שום ולד. אין שליא לאחר ארבעים בלא ולד ואיכא למימר נימוח לאחר ארבעים יום משנגמרה ריקום צורתו עכ"ל. ומפרש בגמרא היכי תהי' השליא גדולה דחיישינן לולד. דתנו רבנן שליא תחלתה דומה בחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות ואין שליא פחותה מטפח. רשב"ג אומר שליא דומה לקורקבן של תרנגולין שהדקין יוצאין ממנה. פי' רשב"ם אין שליא חשובה לישב עליה לזכר ולנקבה כ"ז שהיא פחותה מטפח היינו לאחר ארבעים שנוצר בה הולד. וכן פי' רשב"ג נמי כת"ק אלא שמפרש טפי והא ליכא למימר דשמא שליא של בהמה חי' ועוף הוא. כדבעי לקמן ר' יוסי בן שאול מרבי המפלת עורב ושליא מהו. א"ל אין תולין את השליא אלא בדבר שיש במינו שליא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |