אור זרוע/נדה/שלט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע נדה שלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרשה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' ושלשים יום ושלשת ימים [תשב] בדמי טהרה וגו' ואם נקבה תלד וטמא' שבועים כנדתה וגו'. פרק תינוקת בההיא דאדברי' [רבא] לרב שמואל (מר) ודרש קשתה שנים ולשלישי הפילה. פסק רשב"ם זצ"ל דאנו בזמה"ז מחמרינן עלן ומחזקינן כל היולדות בין מפילות בין יולדות ולד קיימא כיולדות בזוב דילמא ראתה דם משהו בשופי קודם לידה ובו נעשי' זבה כר' זירא והלכך אין האשה טהורה לבעלה אפי' בימי נידתה עד שתפסוק שבע' נקיים חוששין שמא ילדה בזוב וטועה היא. לפיכך האשה בזמה"ז לאחר שעברו ז' ימי טומאה לזכר וי"ד ימי טומאה לנקיבה אם פסקה ז' נקיים מותרת לבעלה שאר ימים עד מלאות מ' לזכר ושמנים לנקבה ואע"פ שראתה דם קראו הכתוב דם טוהר. וכן נמי אם פסקה ז' נקיים והם הם שבעת ימי טומאה לזכר או י"ד ימי טומאה לנקבה ולא ראתה בשבעה מהן רצופין דם. טובל' בליל חמשה עשר לנקבה ובליל שמיני לזכר וטהורה היא לבעלה כל ימי טוהר של זכר שהן שלשים יום ושלשת ימים וכל ימי טוהר של נקבה שהן ששים יום וששת ימים שכך שנו חכמי' ימי לידתה שאינה רואה בהם עולין לה לספירת זיבתה. וכן אם פסקה שני ימים או שלשה מסוף שבעת ימי טומאה של נקבה מוספת עליהם שאר ימים הנקיים מימי טהרתה והיא מותרת לבעלה שאר הימים. וכן הלכה דהא רבא סבירא לי' כי ההיא מתניתא דקתני ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כדאמר פ' בנות כותים ופסק בשאילתות דרב אחאי גאון הלכתא כרבא דבכל דוכתא אביי ורבא הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם עכ"ל. הרי לך להדיא שפסק בזמה"ז אשה יולדת מותרת לבעלה לאחר שהפסיקה ז' נקיים לזכר כדינו ולנקבה כדינה הכל כמו שפי'. וכן פי' רב סעדי' גאון זצ"ל בספרו שעשה המתחיל אספנרית וז"ל וכשאמרו חכמים אשה מותרת אחר שבעה לזכר וי"ד לנקבה דברים הללו בשנים הראשונים בימי אבותינו הקדמונים והנבונים שאף נשיהם ואימותיהם היו בקיאים בבל דקדוקי התורה וחוקיה אבל בזמה"ז אין האשה טהור' לבעלה בימי טוהר עד שתשב ז' ימים. וחוששין שמא ילדה בזוב וטועה היא לפיכך האשה בזמה"ז לאחר ז' ימי טומאת' וי"ד לנקבה אם פסקה ז' נקיים מותרת לבעלה שאר הימים עד מלאות מ' לזכר ושמנים לנקבה ואע"פ שרואה דם הכתוב קוראו דם טוהר וכן נמי אם פסקה ז' נקיים והן הן ימי טומאת' ז' של זכר וי"ד של נקבה ולא ראתה בהם דם טהורה היא לבעלה כל ימי טוהר של זכר שהם ל"ג וכל ימי טוהר של נקבה שהם ס"ו שכך שנו חכמים ימי לידה שאינה רואה בהם עולין לה לספירת זיבה. וכן נמי אם פסקה מן הדם שני ימים או שלשה מסוף ז' של זכר או י"ד של נקבה מוספת עליהם שאר הימים הנקיים והיא מותרת לבעלה שאר הימים וכן הלכה למעשה בימינו שאין לסור ממנה ימין ושמאל. וכבר הי' מעשה באשת ר' אליהו שראתה אשתו בימי טוהר שלה לאחר שטבלה מלידתה. ושאל את ר' חיים זצ"ל הלכה למעשה והשיבו שהם טוהר טהור לגמרי ומותרת לבעלה ועשה מעשה כדבריו. וגם הרב ר' יצחק זצ"ל שאל את ר"ת הלכה למעשה והשיבו שדם טוהר טהור לגמרי ומותר' לבעלה עד מלאות ימי טהרתה ועשה מעשה על פיו. אבל רבינו יצחק אלפס זצ"ל פי' דהא דא"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואו' טפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה ימים נקיים דהיינו בימי דם טוהר. ונראה דהיינו טעמי' דאל"כ מאי קמ"ל (דתניא) [תנינא] דדם הנדה מטמא בכל שהוא מיהו כבר פירשתי לעיל דקמ"ל שאע"פ שא"א לחלקה לטיפה לשלש ראיות אעפ"כ מחמירות על עצמן וסופרת ז' נקיים. וזה לשון הלכות גדולות נשי דהאידנא ספק זבות נינהו ונדה דאורייתא לית לן ויולדת נמי יולדת בזוב היא קיי"ל דכל היולדות יולדות בזוב עד דפסקה שבעה נקיים אסורה אע"ג דעיילה לה בימי טהרה במה יומי א"נ שלימו לה כל ימי טהרה ולא פסקה ז' נקיים אסורה דהא זכה היא אבל ודאי פסקה לה ז' נקיים טבלה ומשתרייא ואי חזייא דם בימי טהרתה כולי' דם טוהר היא עד מ' לזכר ופ' לנקבה והיכא דלא חזייא בתוך ימי לידתה עולין לה לספירת זיבתה ע"כ ה"ג. וכה"ג אחרים דאיתי כתוב והיכא דלא חזייא בתוך ימי לידתה עולין לה לזיבתה וקיי"ל כר' יהודה דאמר דיה חדשה. הרי פירשנו שרשב"ם ורבינו סעדי' גאון זצ"ל והלכות גדולות כלהו סבירא להו דימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לימי ספירתה וס"פ בא סימן אסיקנא דימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לימי ספירתה. וס"פ בנות כותים תניא ר' מרינוס. אומר אין לידה סותרת בזיבה אבעיא להו מהו שתעלה אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותרת ועולה. וכתב רש"י זצ"ל בתשובה אבעיא להו מהו שתעלה הך בעיא לר' מרינוס הוא דקא מבעיא ליה מאי קאמר ולאו תלמודא באפי נפשיה קא בעי לה דאלו לקמן בפ' בא סימן בעיא ימי לידתה שאינה רואה בהן מהו שיעלו לספירת שבעה ואין שיטת התלמוד לשאול בעיא שתי פעמים בגמרא [אלא אליבא דר' מרינוס בעי מהו שתעלה דמדנקט אין לידה סותרת ולא קאמר נמי דעולה שמע מינה דהכי] (והכי) אית ליה או דילמא הא בהא תליא כיון דאינה סותרת ע"כ עולה דאם כן לא מניא רצופין ורחמנא אמר אחר אחר לכולן. אביי אמר אינה סותרת דוקא קאמר ואינה עולה. ימי לידתה אפילו אינה רואה בהן אין משלימין לספירתה אלא משלמת לאחר שבועיים ולית ליה לר' מרינוס הא דתני' לקמן ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה דכי הדרא ומשלמא אחר שבועים אחר אחר הוא כדמפרש אביי לקמן וה"מ דלא חזיא דם בהד' לידה אבל חזיא דם לאו אחר אחר הוא ואע"ג דלאו טומאת זיבה הוא מ"מ נקיים מדם בעינן והאי דם הוא דפסיק לה וסתרה דהא אפילו דם טוהר סותר כדאמרן לעיל לרב דאמר מעיין אחד הוא וכש"כ דם לידה דימי טומאתה וטעמ' משום דגורם טומאה מקרי שפיר. (הכא) [רבא] אמר אינה סותרת ועולה וימי לידתה שאינה רואה בהן משלמת בהן נקיים של זיבתה ואינה צריכה לספור נקיי' (יותר) [אחר] שבועים אמר רבא מנא אמינא לה דכל דאית לי' אינה מותר' אית לי' עולה דתניא ואחר תטהר כו'. ע"כ ר' מרינוס לא פליג אקרא. וכן אח"כ דמייתי ראיה מקרא דוטהרה מזובה. ע"כ ר' מרינוס לא פליג אקרא. ואביי מייתי לקמן כסמוך מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג אברייתא דבא סימן דסברה עולין וכיון דאשכחן תנא דפליג עליה איכא למימר דר' מרינוס (סתמא) [כותיה] סבר מדלא קאמר בהדיא דעולה וה"ה דהוה מצי לאייתויי ההיא דיצאה מלאה ובאת ריקנית דלעיל דאית ליה דאין עולין אלא דאי הוה מייתי לה הוה מוקי לה רבא נמי כר' אלעזר כדמשני לקמן בשמעתין על ברייתא אחריתי ע"כ לשון התשובה. והשתא לפירושו בין אביי ובין רבא תרווייהו מצו סברי כדמסקנא דס"פ בא סימן דעולין ואליביה דר' מרינוס הוא דפליגי. וקשה לפירושו היכי דייק מנא אמינא לה מזוכה ולא מלידתה דעולין דאקרא לא פליג ר' מרינוס. הא ע"כ ר' אליעזר פליג דאמר מסתר נמי סתרי דכש"כ דאינה עולה וכדמשני רבא גופא לקמן. וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך ובכמה דוכתי בתלמוד כי האי גונא. וא"ת האיך מתוקמא ההיא דיצאה מליאה דהמפלת כר' אליעזר הא מוקמי' לה התם כר"ע דבעי ספורין בפנינו ור' אליעזר פליג עליה לעיל פ"ק ולקמן פ' בתרא וי"ל דאתיא כוותיה בחדא. אמנם ר"ת פי' דהלכתא כאביי דאמר אין עולין ומדקדק מהלכה דטועה דקאמר ש"מ תלת ולא קאמר ש"מ אין עולין לאפוקי מברייתא דס"פ בא סימן. דהלכה דטועה סוברת דאין עולין אלא אינו מונה אלא דברים של חידוש ר"ע היא ר' ישמעאל היא טבילה בזמנה מצוה אבל דא פשיטא לן דאין עולין. עוד אומר ר"ת דמאן דסבר עולין היינו רב הונא בריה דרב יהושע דמסיק הכי אבל ר"פ דחי לה התם ולא קבל תשובתו של רב הונא. ותדע דלא הדר ביה אלא סובר באביי דאמר אין עולין מדפריך בסוף סוגיין דבנות כותים וכי דנין אפשר משאי אפשר ומשני ר' אליעזר היא ורב פפא אמר על כרחך הקישו הכתוב ולמה ליה לר"פ למימר הכי הא בלא"ה אומר רבא כר' אליעזר משמע דר"פ לטעמיה דסבר אין עולין. ועוד אומר ר"ת דהיינו למ"ד של יע"ל קג"ם ולא כמו שפי' ר"ש זצ"ל דהיינו ההיא דלחי העומד מאליו בעירובין והביא ראיה מהלכות נדה דרב סעדיה גאון הכתובות אחר סידור בדכות דר"ס גאון המתחיל אספנרית. שכתב יולדת צריכה ז' נקיים שאם פסק הדם לאחר שבוע של זכר ושבועים של נקבה צריכה ז' נקיים וצריכה ליבון ואסיפה מכלל דתוך שבוע או שבועים אין עולין לה ז' נקיים. ומיהו באותו ספר עצמו כדברי חיבור הטומאה והטהרה שחיבר ר"ס כתב דלא כדברי ר"ת כדפריש' לעיל ובהדיא חולק על ר"ת. ומה שמדקדק ר"ת דלא קאמר בהלכ' הטוע' ש"מ אין עולין יש לפרש דלא חשיב אלא הנהו תלת דקאמ' (ר"ש) [ר' ישמעאל] היא ר"ע היא וטבילה בזמנה מצו' לאפוקי מדר' יוסי בר' יהודה. אבל בהא דאין עולין לא הוה מצי למימר ש"מ ר"א היא דאמר אין עולין דהא לאביי אתיא אפילו למ"ד דפליג אר"א דאמר מסתר נמי סתרא כדאמר אביי סוף בנות כותים דלר' מרינוס דאמר אינה סותרת אין עולין. וקצת הי' נראה הלכ' כאביי מהני אמוראי דלקמן פ' יוצא דופן גבי פולטת ש"ז דרוא' היא וסותרת יום אחר והיינו כאביי דאמר שלא תהא מפסקת טומאת זיבה. מיהו יש לומר דרבא נמי קפיד שלא תפסיק טומאת לידה שהיא טומאתה דומיא דזיבה אבל בטומאת פליטה שאינה סותרת כ"א יום אחד לא קפיד ולפ"ז מצי סביר דאמוראי דאמרי לקמן רואה הויא וסתרה כרבא ): כתוב בספר הישר דיולדת צריכה ז' נקיים בימי טוהר שלה ונאכלת (ע"ד אכלה ומחתה פיה) ואם ראתה דם קודם טבילה (אסורה) [אינה סותרת] אותה ראיה בטילה היא ותטבול בתוך ל"ג לזכר או ס"ו לנקבה וכן הלכה ע"כ לשונו. נראה שר"ל שאם עברו עליה ז' ימי טומאה דזכר או י"ד ימי טומאה דנקבה וספרה ז' נקיים ועד שלא טבלה ראתה שאותה ראיה בטילה היא וטובלת ומשמשת לערב ואינה צריכה לחזור ולספור עוד שבעה נקיים אחרים. וכבר נשאל ר"ת הלכה למעשה על כי האי גונא והשיב דבר פשוט הוא דא"צ לחזור ולספור עוד ז' נקיים אחרים דכיון דאלו טבלה אפילו הדם שראתה אח"כ טהור דדם טוהר הוא השתא נמי לא סתר ואע"ג דהיא עצמה כדם נדה דעלמא היא. וטהורה כשתטבול דהא לאו נדה היא כדמוכח כולה שמעתא דביומי וטבילה תלי רחמנא לרב דקיי"ל כוותיה דאלו דם נדה הוה לא היתה מותרת ואף הדם לא הוה טהור לאחר טבילה וכן כתב מורי אבי העזרי להתירא כדברי ר"ת והורה הלכה למעשה. ורבינו יצחק בר שמואל הביא ראיה להתירא דאמר בבנות כותים בפלוגתא דרב ולוי ת"ש יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו ב"ש לשיטתן פי' שמטמא לח ואינו מטמא יבש וב"ה לשיטתן פי' דמטמא לח ויבש בו' עד הכא ביולדת [נקבה] בזוב עסקי' דשבוע קמא פסקה ושבוע בתרא לא וסבר ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לימי ספירתה והשתא מדברי ב"ש אליבא דלוי נשמע לב"ה אליביה דרב דהלכתא כוותיה לאו אמר לוי דב"ש סברי מעיין אחד והתורה טימאתו כל י"ד לנקיבה אפ"ה היכא שהפסיקה שבוע קמא אע"ג דחזיא כל שבוע בתרא הם טמא היא אפ"ה לא סתרה מה שמנתה בשבוע קמא א"כ לב"ה אליביה דרב דהלכתא כרב דסברי מעיין אחד ואפילו היכא שכבר ספרה לה ז' נקיים היא טמאה עד שתטבול דביומי וטבילה תלי רחמנא. אי לאחר ז' נקיים חזיא קודם טבילה אינה סותרת מה שמנתה וטובלת לערב ומשמשת דכל דין שיש לב"ש בשבוע שניה ה"ה לב"ה עד שתטבול. מיהו אינו נראה בעיני דשמא הואיל שעשאוהו בשל תורה שמטמא לח ויבש עשאוהו נמי כשל תורה לענין זה שתסתור כל שבעה וצריכה ז' נקיים אחרים. והכי משמע לכאורה לעיל דהא בהא תליא דתני' אמרו להם ב"ה לב"ש אי אתם מודים בנדה שלא טבלה כו' עד א"ל ב"ה יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה טהורה לא טבלה וראתה טמאה א"ל וה"ה והוא התשובה ומוקמינא פלוגתייהו ביולדת בזוב שספרה ולא טבלה הלכו ב"ה לשיטתן וב"ש לשיטתן. הרי משמע להדיא דהיכא שב"ה מטמאין לח ויבש סברי דטמאה מיהו י"ל דטמאה טומאת ערב וגם נוכל לפרש דחומרא דר"ז נוהגת בכי האי גונא. ופ' יוצא דופן אמר ר"ז אמר רב חייא בר אשי אמר רב יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקרה ממנה דם בירידה טמאה בעלי' טהורה ופי' רשב"ם מטומאה לטהרה אחר י"ד וקיי"ל כב"ה דאמרי בבנות כותים ביומי וטבילה תלי רחמנא דלא הוה דם טוהר אלא לאחר הטבילה ונעקר דם מן המקור ובא לבית החיצון ועמד שם יום או יומים. אם בירידה נעקר קודם שטבלה ובא לו לבית החיצון קודם הטבילה טמאה אף לאחר הטבילה כ"ז שהוא בא וכשיצא בעיא טבילה אחריתי דלא טהרתה טבילה והיינו דתניא יולדת מטמאה בבית החיצון עכ"ל. ולא טהרתו טבילה לדם שבבית החיצון וטמאה טומאת ערב כדפי' רשב"ם ורש"י להדיא שאינה טמאה אלא טומאת ערב במלתיה דר' ירמיה דא"ל ר' ירמיה לר' זירא בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא ופי' רשב"ם ורש"י ולא דמיא לכל הנשים שמטמאות בבית החיצון דהתם משום ראיה [דמאתמול] הוא וטומא' ז' ורחמנא אמרה בבשרה מכי אתא לבית החיצון הוי ראיה אבל הכא משום נגיעה הוא וטומאת ערב דאי משום דאי' הא מאתמול נעקר ומאתמול הוה ראי' וראי' דאתמול לא מהני לה האידנא דאתמול הוה לי' ימי טומאתה והשתא הוה להו ימי טוהר עכ"ל. הרי משמע להדיא דכל ראי' שהיא רואה אפילו לאחר ז' ימי זכר וי"ד לנקבה קודם הטבילה דאינה ראי' ואינה מטמאה אלא טומאת מגע א"כ ה"ה ביולדת בזוב שספרה ז' נקיים דכ"ז שלא טבלה ימי טומאה הם ולא מהני בהו ראיה אלא בתורת מגע דכך שוה ליולדת בזוב לאחר ז' נקיים כמו ליולרת גרידא לאחר ז' או לאחר י"ד. והא דתניא בבנות בכותים אמרו להן ב"ה לב"ש אי אתם מודים בנדה שלא טבלה וראתה שהיא טמאה אית לן לפרש שטמאה טומאת ערב אבל אינה שומרת יום כנגד יום. מיהו ראייתו של רבי' יצחק שכתבתי לעיל אינה נראה בעיני דע"כ ההוא לישנא אינו עיקר דשני לוי דקא סברי ב"ש דימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לימי ספירתה דא"כ קשיא דב"ש אב"ש דבהלכה דטועה ס"פ המפלת סברי דאינן עולין. אע"כ ההיא לישנא עיקר דאמר אנא דאמרי כתנא דשוין והאי לישנא בתרא כדי נקטי' וכהנה רבות בתלמוד ועת לקצר. מיהו יש לומר דראייתו של רבינו יצחק עיקר היא שא"ת שב"ש וב"ה סברי שאינן עולין איכא למימר התם ש"מ ארבע וש"מ דאין עולין אלא יש לומר כמו שפי' ה"ר מנחם מיוני זצ"ל דלהכי לא אמר ש"מ מהך משום דאיכא למימר דספוקי מספקא ליה אי עולין אי אין עולין ואזיל לחומרא לאטבולה שבוע שלישית ביממי וכדאשכחן נמי דמספיקא מחמירינן לאטבולי דילמא אינו עולין אבל בענין ספורין לפנינו פשיטא דסברי בעינן ספורין לפנינו הלכך אפשר שתירוץ של לוי אמת הוא. מיהו אפילו את"ל דב"ש וב"ה סברי אינן עולין וקשה על תירוץ של לוי מ"מ הואיל וירד לוי לאותה סברא לומר דהיכא שספרה כבר ז' נקיים וראתה אחר כך קודם טבילה דאותה ראי' אינה סותרת ש"מ דפשיט לי' ללוי דכל ראיה שאחר ספירת ז' נקיים לא סתרה אלא יום אחר. ומורי אבי העזרי אמר לי שרבינו אליעזר ממיץ זצ"ל היה אומר שצריכה לחזור ולספור ז' נקיים אחרים ומחק מספר הישר שלו שהי' כתוב שמשמע להתירה. מיהו הואיל דר"ת ורבינו יצחק בר שמואל ומורי אבי העזרי שוים בדבר להתירה הסומך עליהם לא הפסיד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף