אור זרוע/גיטין/תשה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' כל השטרות העולין [כערכאות של] עכו"ם כשירין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רש"א אף אלו כשרין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט פי' רבי' שלמה שנעשו השטרות ע"י ב"ד האומות ופרכי' והא לאו בני כריתות נינהו א"ר זירא ר"ש ירד לשיטתי' דר' אלעזר דאמר עידי מסירת הגט הוא דכרתי כדאמרינן בפ' בתרא אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים ור"ש נמי בהכי מכשר שימסרנו בעידי ישראל והא"ר אבא מורה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שפסול דאע"ג דאר"א גט שאין עליו עדים כשר דוקא שאין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולין פסול מדרבנן וה"ט דפסולין דילמא אתי למימסריה באנפייהו ומסמך עלייהו. הב"ע בשמות מובהקין דעכו"ם דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתא דתו לא אתא למיסמך עלייהו דמידע ידיעי דעכו"ם הם. פר"ח יש מי שאומר מדמוקמי' לי' לר"ש כר"א דהלכת' כותיה בגיטין אי מזדמן ליה כרבי שמעון לא פסלינן ליה עכ"ל:
שאלני ה"ר אביגדור הכהן והשבתי לו. זו התשובה והשאילה
ואשר כתבת כי באותם מדינות פעמים הורגלו לעשות שטרות של עכו"ם בין יהודי לחבירו והנה בא דין לפנינו בעסק בית אחר שהלוקח טוען מכרת לי והנה הוא דר בו עכשיו על [פי] ערכאות של עכו"ם אבל לא דר בו שני חזקה בלא ערעור והלה אומר לא מכרתי לך מעולם והלוקח הוציא לפנינו שטרות של עכו"ם על המכירה ועל זה אנו שואלים מלפני רבותי' מה אדון בהון שהרי שנינו פ"ק דגיטין כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשידין ואמרי' בגמ' קא פסיק ותני ל"ש מכר ל"ש מתנה בשלמא מכר כו' אלמא משמע דלא מכשרינן אלא הנהו דעבידי ע"פ דיינין נאמנין דלא מרעי נפשייהו אבל הנהו דעבידי בכינופיא דארמאי כגון סופר עכו"ם המאסף עידי עכו"ם וכותב שטרות על מה שעושה לפניו מספקא לן מה דינם משום דשכיחי בדני ספרי דאיכא דמרעא נפשייהו ואע"ג דסלקי בערכאות של עכו"ם לפני הדיינין הקבועין שלהן ודייני בהו ע"כ לשונך. והבנתי מתוך לשונך כי זה השטר לא נעשה על פי ערכאות אלא ככינופיא דארמאי אלא שלאחר כך הובא זה השטר כערכאות לפני הדיינין הקבועין שלהן (ותו) [ודנו] על פי זה השטר (והחזיקו) [והחזיקוהו] בבית על פי זה השטר וא"כ הוא נראה כעיני דההיא שטרא חספא בעלמא הוא ולית ביה מששא מדאמר פ"ק דגיטין רבינא סבר (לה) לאכשורי בכינופיא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן ופי' רבינו שלמה זצ"ל סבר לאכשורי [שאר] שטרות בכינופיא דארמאי שאינם ערכאות ואהדריה רפרם ולא עבד עובדא. הא למדת דשטר שנעשה בכינופיא שלא על ידי ערכאות דלאו כלום הוא. והכי נמי אמרי' בירושלמי דפרקין שטר יצא בבית שאן והיו עדיו עכו"ם ר' אסי אמר איתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר כשר וח"א פסול ר' אבהו מפרש ר' יוחנן אמר פסול רשב"ל אמר כשר וקיי"ל ר"י ורשב"ל הלכה כר"י בר מהני תלת דהחולץ. ואי משום דהובא זה השטר לפני הדיינין הקבועין שלהן והחזיקוהו בבית על פי השטר בהא לית ליה שום זכותא ואע"ג דיש לבעל דין להשיב ולומר מדפרכי' אלא מתנה במאי קני בהאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אלמא אע"ג דהאי שטרא חספא בעלמא הוא מ"מ הואיל ונעשה על פי ערכאות גבי ביה הכא נמי אע"ג דהאי שטרא לאו כלום הוא הואיל והובא לפני הדיינין הקבועין שלהן והחזיקוהו בבית ע"פ זה השטר גבי ביה. לא היא דשאני התם שהשטר מתנה זה נכתב בערכאותם ע"פ ערכאות ומלכא אמר דכל שטר שיכתב ע"פ ערכאות על הקרקע אפי' כי האי גבי ביה דדינא דמלכותא דינא דהואיל וגזירתא דמלכותא היא הכי קיבלו עלייהו כדפי' רבי' שמואל זצ"ל בפרק חזקת הבתים דינא דמלכותא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם. דינא שכל בני מלכות מקבלים עליהם ברצונם חוקי המלך ומשפטיו הלכך דין גמור הוא. הלכך הכא נמי הואיל ומצות המלך [היא] כדפסיק ותני כל השטרות ואפי' שטר מתנה ואוקמה שמואל [משום] דינא דמלכותא ה"נ הוי דינא. אבל שטר שנכתב בכינופיא ולא בערכאות אע"ג דדנו ערכאות על פיו לא אשכחן דמלכא אמר דגבי ביה דלא שייך הכא למימר דלא מרעי אנפשייהו הואיל ואינם מעידים כ"א דנים לפי מה שרואים כתוב בשטר ואין לנו שום כח להוציא הבית מחזקת בעלים הראשונים וכ"ש לפי לשון שני דאיבעית אימא תני חוץ מבגיטי נשים דהואיל והשט' חספא בעלמא הוא לא זכה במתנה ולא אמרינן דינא דמלכותא דינא. מעתה הכא נמי אע"ג דדנו הערכאות והחזיקוהו בבית הואיל והשטר לאו כלום הוא לא אמרי' דד"ד וכי האי לישנא קיי"ל. דפר"ח זצ"ל אוקימנא למתני' חוץ (מגיטי) [מכגיטי] נשים ושחרורי עבדים ודייקי' מינה דמתנה כמותם. וכן פסק הרמב"ם זצ"ל דשטרי מתנה שחותמין עכו"ם שהן כחרם ולית בהן מששא: ועוד אומר אני דאפי' נכתב זה השטר ע"פ הדיינין הקבועין שלהן אפ"ה פסול דאין אלו ערכאות ששנינו במשנתנו שכ"כ פר"ח זצ"ל ערכאות מושב קבוע לדון לשרים ולשופטים. ולקמן כי שנינן אליבא דר"ש בשמות מובהקין פר"ח זצ"ל שמתרחקין מדבר שקר ומקבלת שוחד כגון פ' ופ' שהיו באותו זמן במרה הזאת ודווקא בערכאות דמושב השופט דהוא כמו שאמרנו ואם לאו (בגיטי נשים) פסולין כ"ש בגיטי נשים עכ"ל וכן כתב רבי' יצחק אלפס בההיא דא"ל רפרם ערכאות תנן דוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא אבל דיינים הקבועים שלהם אין אלו ערכאות ששנינו דלא קים לן בגוייהו דלא מקבלי שוחדא וזה לשון ה"ר משה בר מימון זצ"ל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי החוב והוא שיתן המעות בפניהם ויכתוב השטר בפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או דמי החוב והוא שיהו עשרין בערכאות שלהן אבל במקום קיבוץ פלילים בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום וכן עידי ישראל שיעידו על אלו עכו"ם שהן עידי השטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן (יודעין) [ידועין] בקבלנות שוחד ואם חסרו (שוטרי) [שטרי] העכו"ם דבר מכל אלו הרי הוא כחרס וכן שטרי הודאות ומפשרות ומחילות שהן בעדים שלהן אע"פ שיש בהן כל [הדברים] שמנינו הרי הן כחרס עד כאן לשונו. הרי פסק דבעינן שנדע בהם שאינן מקבלין שוחד וגם פסק כלישנא אחרינא דשנינן חוץ מכגיטי נשים ולא הוי משנתינו מטעם דינא דמלכותא דינא [הרי תלתא קראי דסמיכי פר"ח ורבינו אלפס ורבי' משה בר מיימון דכולהו פסקי דערכאות דמתניתי' דקים להו בגווייהו דלא מקבלי שוחדא הא לא קים לן בגווייהו הא שטרא דאיתעביד אפומייהו חספא בעלמא הוא ופסקי נמי פר"ח וה"ר משה בר מיימון כלישנא אחרינא דשנינן תני חוץ מבגיטי נשים ולא הויא טעמא דמתניתין כדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא] ואע"ג דקיי"ל בשמואל דאמר דד"ד כדפר"ח זצ"ל דרבא קאי כותיה בהגוזל בתרא מ"מ שמואל לא אמר זה (ממתני') [אמתני'] דשטרות העולין כערכאות של עכו"ם אלא תלמודא שני הכי ולישנא אחרינא שני חוץ מכגיטי נשים ופסק רברבתא כלישנא אחרינא כדפרי' והשתא דאיתבריר לן דטעמא דמתני' לא מטעמא דדינא דמלכותא דינא אלא משום אי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעין נפשייהו וכותבין לו שטרא הלכך מה"ט משוינן להו כישראלים ומפקינן ומוקמי' אפומייהו מיהו טפי מישראלים לא הוו ובעינן שיהא השטר כתוב כהלכתו כדפרכי' והא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא ומשני בדמהדר וכההיא דר"פ גט פשוט דא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה מ"ט א"ר עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה ופי' רבי' שמואל זצ"ל דזהו שאנו כותבין בסוף השטר וקנינא מן פב"פ ככל מה דכתוב ומפורש לעיל כו' ופי' טעמא משום זיופא דאי לא כתב הכי מצי מזייף. מעתה הואיל ובשטר שכתבו ישראלים חיישינן לזיופא אי לא הדר וכתב וקנינא כ"ש היכא שנכתב בערכאות של עכו"ם דאיכא למיחש לזיופא דגריעי מישראלים ולא עדיפי מישראלים. ושבח והלולים לאין כמוהו באלים. הלכך נראה בעיני דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ולית ביה מששא ולא מידי דחששא. יצחק בר משה נב"ה המחבר:
(תשה)
מתני' האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם רצה שלא לזון את עבדו [רשאי ושלא לזון את אשתו] אינו רשאי אמר להן הרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שפוסל את אשתו מן התרומה א"ל מפני שהוא קנינו. אר"י התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כגון אדם מן השוק שתפס מטלטלי בנכסי ראובן לצורך נכסי שמעון שהוא בעל חובו והב בתפיסתו ללוי דהוא נמי בעל חוב דראובן לא קנה שמעון. וא"ת משנתנו דשמעי' מינה דקנה דשליח זה תופס לעבד וחב לבעלים. כל האומר תנו כאומר זכו דמי. ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו. אבל בעלמא אע"ג דעשאו שליח לא קנה כדמוכח פרק הכותב כדפרי' פ"ק דב"מ וכתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל בשמעתי' שמעינן מינה שהתופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים קנה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |