אור זרוע/גיד הנשה/תנג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה: אמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל בה והרוטב מעלה טעם בכל הבשר. אבל נצלה בה. טעמו נצמת לתוכו ואינו מפעפע ויוצא בבשר וקולף ואוכל עד שמגיע לגיד כלו' חותך עליון ואוכל. ואומר רבינו יצחק בר שמואל לאו דוקא עד שמגיע לגיד אלא סמוך לו קאמר דודאי שיעור קליפה לכל הפחות מיהו אסור כדאמ' לעיל פ"ק גבי בית השחיטה רותח משום רתיתחו קליפה מיהא בעי. מיהו גבי הא דאמ' לקמן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ולא מצריכינן קליפה לפי שהדם אינו מתלחלח אלא מתייבש ולכך אם נצלה הגיד בחוטין אם הסירן מותרין וא"צ קליפה שהדם מתייבש ואינו נותן טעם בבשר כלל. מיהו ה"נ נראה שא"צ קליפה כלל כדמוכח לשון רבינו שלמה ומיהו המחמיר לקלוף תבוא עליו ברכה. ופרכי' אדשמואל איני והא א"ר הונא גדי שצלאו בחלבו שלא ניטל חלב הכליו' אסור לאכול אפי' מראש אזנו שאין שם חלב אלמא פשטה איסור בכולה שאני חלב דמפעפע. מבצבץ והולך מתפשט בכל הבשר אבל גיד לא מפעפע. ובחלב מי אסור. והא אמר רבב"ח עובדא הוה קמי' דר' יוחנן בכנישתא דמעון בגדי שצלאו בחלבו ושיילוהו לר' יוחנן ואמר להם קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו. ההוא כחוש הוה רב הונא בר יהודה אמר כוליא בחלבא הואי ושרייה משום דפסקי' קרמא. רבין בר רב אדא אמר כלכית באילפס הואי. שקץ דגים קטנים באילפס של בשר. ואתו ושאילו לר' יוחנן ואמר להו לטעמיה קפילא ארמאי נחתום עכו"ם ואשמעינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו ולא יודיעוהו שצריכין לדבר איסור והיתר. ההיא אטמתא דבשרא פי' ירכיים דאמלחו בי ריש גלותא בגידא דנשיא רבינא אסר רב אחא בר רב שרי אתון שאלו למר בר רב [אשי] אמר להו אבא שרי. א"ל רב אחא בר (רבא) [רב] לרבינא מאי דעתך דאסרת לה דאמ' שמואל מליח הרי הוא כרותח והאמר שמואל לא שנו אלא ירך שנתבשל בה גיד הנשה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וכ"ת מאי כרותח דקאמ' כרותח דמבושל האמ' שמואל כבוש ה"ה כמבושל מכלל דרותח רותח דצלי קשיא וקיי"ל כרב אחא בר (רבא) [רב] וכמר בר רב אשי. וכתב בפר"ת ובדברי גאון אחד והלכתא כוותי' דרב הונא וכדשנינן שאני חלב דמפעפע ונבלע בכל האברים מדפריך רב הונא אדשמואל. ותו מדאמר גבי חוטי דתרבא דלית להו תקנתא עד דשליף להו ש"מ דהלכתא כוותיה. והא דאמר ר' יוחנן גדי שצלאו בחלבו קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו נדחו דבריו. חדא דאמר לי' כחוש הוה. ועוד דרב הונא בר יהודה אמר כוליא בחלבה הוה ורבין בר רב אדא אמר כילכית באלפס הוה ולדבריה' לא נדחית דרב הונא וסוגי' כוותי' עכ"ל. וקיי"ל שהמליחה בששים שאם נמלח בשר וחלב יחדיו ויש בבשר ששים כחלב שמותר וכ"כ בה"ג גידא דנשיא קיי"ל דאין בגידין בנותן טעם ל"ש נתבשל ל"ש נצלה או נמלח. אבל שמנונית דידי' כי נתבשל או נמלח אסור כל דמבשל בהדיה אלא כשיעורא דששים וכן כתב רבי' שמואל בר נטרונאי זצ"ל הא דאמ' רב הונא בחלב דמפעפע כגון שלא הי' ששים וכן במליחה. אבל ששים שרי וכן ראה מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל רבותיו שבשפירא שהיו מודים מליחה בששים. וכן העידו על רבינו שמריה זצ"ל שהי' מורה מליחה בששים וגם תשובת הרב רבי' יצחק הלבן זצ"ל שחשיב מליחה בששים מהנהו אטמהתא דבי ריש גלותא ולא פירש דבריו הטיב. ונראה שזהו טעמא שסובר כדברי הגאונים שפסקו הלכה כרב הונא וא"כ הנהו אטמהתא אמאי שריין על כרחך דהוה שם ששים ודרב הונא בדליכ' ששים. ומורי רבינו יהודה ב"ר יצחק הנקרא שירליאון כתב בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל שנסתפק בדבר וגילגל הרבה בדבר. ובסוף דבריו כתב שכך נראה לרבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דכל פיעפוע בטל בששים אם יש שם שיעור ששים הלכך הכי קיימא לן שבשר וחלב שנמלחו יחדיו דמשערינן בששים ואי ליכא ששים אסור ולא שרינן ביטול את מקומו. מעשה בא לידי בחתיכה שהי' דבוק בה חלב ולא היה בחתיכה ששים כחלב ונמלח עם שאר חתיכות. ולא היה בהם ששים כאותה חתיכה. וראיתי שהתירו וגם הראו לי תשובת הרב רבי' שמואל זצ"ל הנקרא מורי"ל והי' כתוב בה להתירא ואני אסרתי ושלחתי הדברים אל הרב רבי' שמואל זצ"ל וזה לשוני נראה בעיני הלכה למעשה חתיכה שדבוק בה חלב ואין בה ששים כנגד החלב ונמלחה עם שאר חתיכות כדרך שמולחין לקדירה ואין בחתיכות ששים כחתיכה זאת שדבוק בה חלב נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות וראיה לדבר מההיא זיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלע דיקולא ופי' רבינו שלמה דיקולא קלחת ונפל לתוך הרוטב. ופי' מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל וכן פי' הרב רבינו ברוך זצ"ל בספר התרומה דהטעם שלא פי' דיקולא סל כמו שמשמע בכ"מ שבתלמוד משום שאם הי' מפרש דיקולא סל אז הי' מיירי בסל שנמלח בו בשר ונפל הזית על חתיכה אחת ונאסרה כולה שאין בה ששים לבטל הכזית והי' צריך ששים בחתיכות לבטל אותה לכך הוצרך לפרש שנפל לתוך יורה של רוטב שא"צ ששים רק לבטל הכזית ואתה מורי הרב יודע שמפי רבינו יצחק פירשו. הא למדת דרבינו שלמה ורבינו יצחק ומורי רבינו יהודה וה"ר ברוך זכרונם לברכה כלהו ס"ל דחתיכה שמחובר בה חלב ואין בה ששים כחלב ונמלחה עם שאר חתיכות שצריך ששים חתיכות לבטל אותה חתיכה. וכן סובר רבינו אפרים זצ"ל דאיהו מוקי לה בסל מלא בשר שנמלח ויליף מינה דבשאר איסורי לא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא דוקא בבשר בחלב אבל אי הוה בשר בחלב הוה צריך ששים לבטל אותה חתיכה שבלעה טיפת חלב דאע"ג דאין כאן בישול כי אם מליחה. וכן סובר רשב"ם זצ"ל שההיא דכל הבשר דאמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחו זה עם זה אסירי. ופי' רבינו שלמה שהדגים לבדן הן אסורין. וכתב מורי רבי' יהודה וקשי' לי' לרשב"ם א"כ הל"ל דגים שמלחן עם עופות אסורין והי' רשב"ם זצ"ל מפרש שגם העופות אסורין לפי שהדגים שנאסרו נעשי' נבילה וחוזרין ואוסרין את העופות בצירן שאסור שנאסר מחמת דם והוא נותן טעם בעופות. וכתב דלפי' רבינו אפרים שלא הי' אומר בשום מקום חתיכה עצמה נעשי' נבילה ואוסרת כל החתיכות אלא בבשר בחלב לא אתא שפיר. א"כ לדידן דלית לן דרבינו אפרים זצ"ל כמש"כ מורי רבינו יהודה בפרק ג"ה שלא רצה רבינו יצחק לסמוך על דבריו ולחלוק על הקדמונים א"כ לדידן אית לן לדרשב"ם. ומש"כ נמי גם לפירוש רבי דמפרש דלא אמרי' חתיכה עצמה נ"נ אלא [כשהדבר] האוסר חתיכה יכול מקצת טעמא הבלוע בחתיכה לפלוט ולילך ולאסור עם הטעם החתיכה ודם זה שנבלע בדגים הללו אין לו כח לעשות כן וכו' עד שלבסוף אמר מסתברא כדפי' רש"י היינו הכל מקושיא דדם. אבל דבר המפעפע כגון ציר וחלב בהך מודה בדברי רשב"ם ותוספותיו אצלך דוק ותשכח. ועובדא דה"ר יעקב ישראל שהתיר גיגית מליאה בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה מפני שהי' מפרש דמלוח ה"ה ברותח היינו כשמלח כדרך שמולחין [בההיא דכלל גדול אי ס"ל כר"ת הוה אסור א"כ] לדידן דאית לן דר"ת אסור. וכ"כ רבי' ברוך ב"ר יצחק בס' התרומה וז"ל שכתב בקצרות חתיכות הרבה בשר שנמלחו בגיגית עצים ואבנים ונמצא מקצת החתיכה בתוך הציר אותו מקצת אסור אפי' לית בי' פילי ולא סגי לי' בקליפה כיון ששורה בציר דומה לכבוש הרי הוא במבושל. אבל חצי חתיכה של מעלה אינו אסור כלל דדם אינו מפעפע אפי' יש שמנונית באותו מקצת שבתוך הציר ואע"פ שטעם השמנונית הנאסר מפעפע למעלה וחתיכה עצמה נעשית נבילה ואפילו הוא ממש נבילה או חזיר היתה אוסרת למעלה מחמת פעפוע אפילו [הכי] שלמעלה מותר כיון שאין הדם הולך ואין לו לאסור יותר מאילו הי' כולו דם שזהו דבר האוסרו ע"כ לשונו שכתב בקצרות. הא למדת דדוקא שהשמנונית נאסר מחמת דם אבל אם הי' נאסר מחמת חלב שהוא מפעפע היה אוסר כל החתיכות א"כ הא דאתינן עלה שהי' חלב דבוק בחתיכה שהוא מפעפע ונאסרה חתיכה שלא הי' בה ששים הרי היא אוסרת לכל החתיכות שהרי הוא בא לאסור מכח דבר המפעפע. ובארוכות ובמקום הראיות כתב מ"מ יש לחוש כי פעמים באותו בשר שבציר יש שמנונית והוא בולע מדם ונהי דהדם אינו הולך למעלה שמנונית מיהא שנאסר נעשה נבילה ומפעפע למעלה כמו חלב כדאמרי' גבי גדי שצלאו בחלבו דאסור למיכל הימנו אפי' מראש אוניה משום דחלבו מפעפע ומסתמא ה"ה שמנונית. ולמה לא נאסור כל החתיכה אפי' מה שאינו בתוך הציר ואותה חתיכה תאסור אחרות אלא [כיון] שהדם הבלוע בשמנונית אינו מפעפע אין השמנונית אוסר ואע"פ שמפעפע למעלה כיון שהדם האוסרן אינו הולך שם עכ"ל. אבל אם הי' חלב אוסרו הי' הכל אסור. הא למדת דחתיכה שחלב דבוק בה ואין ששים בחלב ונמלחה עם שאר חתיכות ואין בהם ששים בחתיכה הכל אסור. ומה שמדקדק רבי' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל מההיא דטיפת חלב שנפלה דאיסור הנבלע בחתיכ' אינו הולך חוץ לחתיכ' אלא ע"י רוטב ולמעוטי יבש שאינה פולטת ומבלעת מה שבלעה מעלמא. היינו יבישה ממש כגון שעירה רוטב חוץ לקדירה והקדרה אצל האש ונתייבשו החתיכות דאע"ג דהחתיכות הן חמות אינן מפליטות ומבליעות זה בזה מה שבלעו מעלמא (א"נ) [אבל] סל מלא בשר צלי ועדיין רותחין או כל מלוחות אין זה יבש דהא פולטין דם וציר. וכ"כ רבינו ברוך ב"ר יצחק בפירוש אבל אם חמין הן ע"י שנתבשלו או נצלו כ"א לבדו ואן חמין ע"י מליחה אין להם דין טהור מליח וטמא תפל אלא יש להם דין אחר עכ"ל. ושוב אמרו לי מורי הרב שכתב שמותר ממה נפשך שאם החלב מפעפע בכל החתיכות מהתיבה לחתיכה הרי כולם מצטרפות ומבטלין את החלב אע"פ שאין בחתיכה דדבוק בה ששים ואם אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה הרי לא נאסרה כ"א איתה חתיכה. ואני אמרתי ה"ו שמורי אמר כן שהרי כל רבותי אינם סוברים כך כדפי'. ועוד דאין שייך כאן לומר ממ"נ כלל שהרי חתיכה שהחלב דבוק בה הוא תופסה בידו ומולחה ולאחר שמלחה כל צרכה מניחה אצל שאר החתיכות הלכך הואיל וחלב דבוק בה מיד כשמתחיל למלוח מתפשט בכל דחתיכה ונאסרה זו החתיכה ושוב פולטת ומבלעת בחברתה לאחר שנאסרה ואוסרת כל החתיכות. וסננון זה כתב מורי רבינו יהודה זצ"ל בפ' ג"ה לדחות ראיית רבינו אפרים זצ"ל שמביא ראי' לדבריו מדיקולא ומוקי לה בסל מלא בשר שנמלח. ודוקא התם שייך לומר ממ"נ מפני שהחתיכות מלוחות כולם מונחות בסל זה אצל זה וזו על גב זו ורותחות מכח המלח ונפל עליהם כזית תרבא כשכבר הם רותחות שייך לומר מתפשט שכבר הם פולטות בשעת נפילת החלב. אבל הכא שהחלב דבוק והכל חתיכה אחת והוא תופס אותה ביד ומולח הכא נמי ודאי נאסרה תחלה וחוזרת ואוסרת כל החתיכות. ותו אפילו בההוא דיקולא שאין החלב דבוק בה לא ס"ל לרבינו שלמה לומר ממ"נ מדפי' דיקולא קלחת כדפירשו רבותי' לטעמי' כדפרי' לעיל. הלכך מכל פנים נראה בעיני שחתיכ' שחלב דבוק בה ואין בה ששים כחלב ונמלח' עם שאר החתיכו' ואין בהם ששים כאותה חתיכה שכולן אסורין יצחק בר משה נב"ה. ושלחתי לה"ר שמואל ב"ר שלמה זצ"ל והשיבני מה שכתבתי בראשונה למשא ומתן בעלמא כתבתי אבל לענין הלכה למעשה כשבא לידי אני מורה בו לאיסורא כדבריך כך השיבני:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |