אור זרוע/בכורות/תפא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור' מן הבכורה שנאמ' ופטר חמור ופטר חמור שני פעמים עד שיהא הוולד חמור והמוליד חמור. ומה הן באכילה בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. מה"מ דת"ר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה. יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור הנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור. ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה ה"ק דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תאכלו ת"ל גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור. ר' שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה. ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי לי'. חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו. ור' שמעון לאסור חלבו מנ"ל מאת הגמל ורבנן אתים לא דרשו א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי אלא [מעתה] טעמא דלרבנן מגמל גמל לר' שמעון מאת הגמל הא לאו הכי ה"א חלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן וכו' הרי משמע דציר דטמאים אסור מן התורה מדפריך ל"ל קרא לאסור חלב דבהמה טמאה דשרי תיפוק לי' מהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה. ועל כרחין לא פריך מרוטבו דהתם היינו עיקר האיסור דהתם היינו האיסור המחוי במים אבל לחלוחית היוצא מן האיסור כגון חלב של בהמה טמאה מנ"ל אלא פריך מצירן הדומה לו. וה"נ מוכח פ' העור והרוטב והא (דתנן) [דתניא] הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ל"ל קרא ליגמר מהני חלב מהותך ומחומץ מחוי. אלמא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא. א"כ למדנו מכאן דציר דטמאין אסור מדאורייתא. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דדוקא ציר שרצים דאורייתא כדמוכח בהעור והרוטב דמהטמאים דשרצים פריך דמסיק דאי לא כתב רחמנא בשרצים ה"א דיו לבא מן הדין להיות בנידון וה"ה ציר דבשר איסור דהוה דאורייתא כדפריך מינה בשמעתין על חלב של בהמה טמאה אבל ציר הדגים לא אסיר אלא מדרבנן דתנן בפ' בצל בתרומות דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים. ופריך עלה בפרק גיד הנשה ומי אמר ר' יהודה הכי והא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטל. שאני ציר דזיעה בעלמא היא כלו' ולא אסיר אלא מדרבנן ולהכי שני משאר איסורים (להו לא) והכי נמי מוכח ס"פ אין מעמידין גבי ספק דגים טהורים או טמאים בין לטבל בצירן אע"פ [דבתור' כהנים] דריש גבי דגים (שרץ) [שקץ] לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן צירן אסמכתא בעלמא היא. וההיא דכל הבשר דרב מרי אמלח' לי' חתיכה דנבילה בהדי שחוטה אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. מיתיבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהם מלוחים. אע"ג דציר דגים מדרבנן כדפריש' מ"מ הרי אסור מדרבנן והואיל דשניהם מלוחים מותר ש"מ הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו ה"נ גבי חתיכות בשר הואיל וטרודין לפלוט לא בלעו א"כ אמאי קאסר רבא. הלכך הכי קיי"ל דציר דשרצים ונבילה וטריפה אסור מדאורייתא וציר דגים דרבנן. הלכך בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה וטריפה ושרצים אסור מן התורה דציר דידהו דאורייתא ואם ספיקא אזלינן בה לחומרא דספיקא דאורייתא לחומרא. ואם דג טמא נמלח עם דג טהור אסור מדרבנן. דציר דגים טמאים מדרבנן ואם ספיקא לקולא. הלכך אותם דגים מלוחים שמביאים בעגלות מאונגרי"אה לאוסטרי"נא כ"ז שאין רואין באותה עגלה דג טמא. הרי הם מותרין דספק נמלחו עם דגי' טמאים ספק לא נמלחו וספיקא דרבנן לקולא. ותו קיימא לן באלו טריפות בההיא דנחמרו בני מעיה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברר וכש"כ הכא דליכא לברר. ותו אפי' היכי שנמצא דג טמא ביניהם אם הוא מונח באמצע הדגים נראה בעיני שהם מותרים כולם אפי' ליכא ששים באותו דג ומשליכו לחוץ ואוכל שאר הדגים שכבר נהגו כר"ת בכל איסורין בששים ואפי' מין במינו. הלכך מר' יהודה נשמע לרבנן דהא ר' יהודה דסבר מין במינו לא בטל קאמר בציר דגים רביעית בסאתים ובטיל. לרבנן נמי דאמרי מין במינו בששים. ציד דגים דרבנן בטיל ברוב ואם יש שם ששים והוא מונח באמצע הדגים משליכו לחוץ ואוכל השאר לדברי הכל כך נראה בעיני המחבר הלכה למעשה: בעו מיני' מרב ששת מי רגלים של חמור מהו דסוסים וגמלים לא מבעי' להו דלא עבירי ולא דמו לחלב מיא עייל ומיא נפיק ושרי כי קמבעי' להו דחמור דעבידי ודמו לחלב מאי מגופה קא ממצצי ואסיר. א"ד מיא עייל ומיא נפיק. והאי דעבידי הבלא דבשרא הוא מחמת חמימות וסרחון הבשר. א"ל רב ששת תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור מטמא לא אמר אלא מן הטמא. דמשמע מינו של הטמא. והני נמי [מינא] דטמא נינהו דדמו לחלב. א"ד דסוסים וגמלים לא קמבעי' להו דלא שתו אינשי. כי קמבעי' להו דחמור דשתו אינשי דמעלי לירוקנא מאי. א"ל רב ששת תניתוה היוצא מן הטמא טמא. ומן הטהור טהור והני נמי מטמא קאתו. שבתוך הטמא היו ואע"ג דלא מגופא ממצצי אסירי. הלכך לפי לשון ראשון מי רגלים דחמור אסירי דסוסים וגמלים שרי ולאיכא דאמרי דסוסים וגמלים נמי אסירי. ת"ש מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן. שאוכלות מפירחי אילנות ומהם נעשה הדבש (כמו שהם) [במעיהם] ואין ממצצות אותן מבשרן. קשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו ממצצי שרי. רב ששת דאמר כל שהי' בתוך הטמא טמא כר' יעקב. בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותו לגופן הוא אלא (דרחיצה) [דרחמנא] שריא בהדיא וגזירת הכתוב הוא דתניא ר' יעקב אומר אך את זה (לא) תאכלו מכל שרץ העוף זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרף עוף טמא שרץ עוף טמא כתו' בהדיא אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה זה דבש דבורים יכול אף דבש הגזין וצרעין אמרת לאו. ומה ראית לרבו' דבש דבורים ולהוציא דבש הגזין והצרעין מרבה אני דבש [דבורים] שאין לו שם לווי ומוציא אני דבש הגזין וצרעין שיש לו שם לווי. כמאן אזלא הא דתני' דבש הגזין וצרעין טהור ומותר באכילה כמאן דלא כר' יעקב. ר"ת זצ"ל פסק דלית הלכתא כר' יעקב דאסר דבש הגזין וצרעין אלא הלכה כסתם משנה דתנן בפ' בתרא דמס' מכשירין שבעה משקין הם הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים דבש צרעה טהור ומותר באכילה. והא דלא מייתי לה הכא משום דדבש הגזין אינו מוזכר בו כמו בברייתא א"כ ליתא נמי דרב ששת דאסר מי רגלים דחמור וסוסים וגמלים מפני שהוא בתוך הטמא. דלפי איכא דאמרי לא אזיל בתר מינה אלא שהי' בתוך הטמא. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל תמיה האיך נאמר דליתא לדר' יעקב. הואיל ורב ששת שהוא אמורא קאי כוותי'. מיהו לא אצטריך למימר דלא כר' יעקב אלא ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא דלא אסר בשל חמור אלא משום מינא דטמא הוא ובשל סוסים לא אסר לא קשה מידי מההיא דדבש דבורים מותר מפני שאין ממצו' אותו מגופו וכן יש לומר בדבש הגזין וצרעין. ונסמוך לענין הלכה למעשה אלישנא קמא. וכן רגיל רבינו יצחק בר אשר לומר דכל איכא דאמרי לגבי לשון ראשון כטפל לעיקר. ואע"פ שר"ת בעצמו רגיל לומר על איכא דאמרי שבכ"מ בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקיל כדאמ' בע"ז כ"מ שאתה מוצא שנים חלוקים זה על זה אם אחד גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו וא"ל הלך אחר המחמיר. שאני הכא דאיכא סתמא כלישנא קמא ודלא כר' יעקב. להכי פסיק הכא כלישנא קמא וליתא דר' יעקב. הלכך מי רגלים דחמור אסירי. דסוסים וגמלים שרו. ודבש דבורים וכן דבש הגזין וצרעין כולהו שרו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |