אורים/חושן משפט/פה

אורים ‏ חושן משפט פה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) הוציא שטר. דוקא שמברר בעדים או בשטר שמכר אבל אם אין כאן בירור רק שהמלוה מודה שמכר נאמן דחייב לו מ"מ על השטר במגו דהיה אומר דלא מכרו לו כלל ש"ך ונכון ולא הוי מגו להוציא דמסייע לו שטר:

(ב) אחר שהגיע זמן. פי' זמן פרעון ואם מכר לו ביום דמשלם זמנו של שט"ח ג"כ לא הפסיד כמש"ל ס"ג:

(ג) אלו הייתי חייב לך. כתב הש"ך בשם רשב"א דראובן תובע חוב משמעון ושמעון משיב פרוע הוא וראיה שמסרת מזכרת מכל נכסך כשבועה לגובי המס ולא היה חוב זה בתוכו ופסק רשב"א דאין ראיה לבטל השטר דאולי שכחו עכ"ל וכתב הש"ך דאע"ג דלעיל סימן פ"א סעיף כ"ח מבואר בנשבע כו' אין יכול לטעון שכחתי יש לחלק בנשבע על דבר פרטי לא שייך שכחתי אבל שם בנשבע בכלל על כל נכסיו י"ל שכח ונכון:

(ד) ואפילו יש בו נאמנות. דחזקה זו הוי כמו עדים ואפילו הימנוה כבי תרי מ"מ לא מהני נאמנות סמ"ע וש"ך:

(ה) שהוא נאמן. עיין תומים שהעליתי היינו בקוים ע"י דמיון אבל בקיום שהעדים מעידים בבירור שהוא כת"י לכ"ע א"נ ע"ש:

(ו) אחר כך נותנים מעות. ואם הוא באתרא דקנו בכסף לבד בלי שטר גם כן לא הפסיד שטרו דטוען תיכף כשלקחתי ממך כסף השדה נתנה לך השדה ולא היה אפשר לחזור מהמכירה כלל אבל באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי לא נגמר המקח רק בשטר א"כ היה בידו לחזור כשהגיע הכסף לידו טרם גמר השטר ולהחזיק המעות על חובו ועיין הגהת הרא"ש ומרדכי מ"ש בשם ר"ה גאון ותראה כדברי:

(ז) כדי שיהיה וכו'. והא דלא מסר מודעה משום דחושש אולי חברא חברא אית ליה והוא סומך אשט"ח מה שא"כ באונס במכירה בשביל חבר' חבר' אית ליה אין לו להשקיע שדהו דל"ל דסמיך אעדים דהיה אונס דמה בכך עדים הא י"ל אגב אונסא גמר ומקני סמ"ע ועיין ט"ז והגהת הגאון חכם צבי ז"ל:

(ח) ממה לגבות. ולא קאמר הטעם דהיה נצרך למעות דה"ל למכור שדהו לאחר דעל קרקעות שכיחי קונים ומה לו לפתחון פה של זה הלוה סמ"ע:

(ט) לגבות חובי. ואפי' יש ללוה בלא"ה קרקעות אולי רבו מנושיו או חביב עליו שדה זו ואולי יתן לו שדהו זו לפרעון וא"ל בדלא כתב ליה דאקני מה אהני שמכר לו אולי ימכרו לאחר ופקע שעבודו די"ל קלא אית ליה ויעכב המכירה ועיין מ"ש בתומים דלא כט"ז:

(י) יראתי שלא תמכור כו'. ובקרקע אף דג"כ יש לומר יראתי שלא ימכרם לי מ"מ הואיל וע"י מחליש לשעבודו שיש לו על קרקע זו כי אלו קרקע ביד הלוה או ביד שאר לוקחים שעבודו עליו אין מאבד בשביל נתינת עין בקרקע זו ועיין תומים. עוד כתבתי בשם גי"ת דאם יש ללוה בלא"ה נכסים שיכול לגבות חובו בשופי מודה הטור וש"ע דלא איבד שטרו כמו במטלטלין:

(יא) אבל אם יש טענה וכו'. והש"ך פקפק ע"ז דלא אמרו הרא"ש אלא לסניף בעלמא אבל לא החליט הדין ונראה דמיירי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי דאי יהבי זוזי בתחלה איך שייך הוצרכתי ללות כי לא היה לי פנאי לדון הלא המעות בידו וחבירו יצטרך לנגוש אותו אם ירצה לבטל השטר וע"כ דמיירי בכתבי שטרא תחלה והוא לפי דעת הרמ"ה דסבירא ליה בכל גווני לאחר ז"פ הפסיד שטרו. וע"ז כתב הרמ"א דבכי האי גוונא לא הפסיד ואם כן אף זהו רק סניף בעלמא דהא לדעת רוב מחברים בלא"ה לא הפסיד שטרו ואם כן בצירוף סברא זו ודאי דהלכה כוותיה והן הן ממש דברי הרא"ש ולכן אין מקום להשגתו וצ"ע שלו:

(יב) דלא שנא וכו'. היינו לאחר זמנו כמ"ש הש"ע לבסוף ועיין תומים מ"ש ליישב דברי רמ"ה:

(יג) דכתבי שטרא וכו'. דה"ל לתובעו ולא להיות עבד לוה לאי' מלוה משא"כ במוכר שדהו דאין נעשה עבד וכו':

(יד) דה"מ באתרא דיהבי זוזי וכו'. והש"ך השיג על זה ועיין תומים מ"ש באריכות בזה:

(טו) ממך העידית. פי' עכשיו בהגיע ז"פ שלי. ואם אתה תבוא אח"כ בשטרך אין לך לגבות מעידית רק מזיבור' והש"ך הגיה בינונית במקום עידית פי' לאחר כך אם יבאו לגבות שניהם כאחד דזה גובה בינונית וזה גובה זיבורית ועיין תומים שכתבתי שאין צריך להגיה ע"ש:

(טז) עומד כל אחד בשלו. דאפוכי מטרתה ל"ל דלא מבעיא כשנכסים שוים פשיטא אלא אפילו לזה בינונית ולזה זיבירית וה"א דיגבה זה בינונית תחלה ונעשים אצלו עידית דבשלו שמין וכשיבא שני לגבות לא יגבה מהן רק מזיבורית קמ"ל דלא דמה חזית הוא יגבה תחלה דילמא אידך יגבה תחלה זיבורית ואם כן נעשים בינונית שלו עידית וכשיבוא השני לגבות אין לו גם כן רק זיבורית. אבל אם לזה עידית ובינונית ולזה זבורית יגבה איזה שירצה תחלה מכל מקום אחד נשכר דאם יגבה בעל הבינונית תחלה לא יכול לגבות רק זיבורית משכנגדו והרי לו אחר כך עידית ובינונית וזיבורית וכשיבא השני לגבות אחר כך יגבה בינונית ולהיפוך גם כן אם יגבה בעל זיבורית תחלה יגבה בינונית ואחר כך כשיבא ב"ח לגבות הימנו יגבה זיבורית דבשלו שמין ונעשו בינונית עידית:

(יז) אזי בכל ענין יעמוד וכו'. ר"ל דאין ראשון מפסיד שטרו וגובה בו גם כן אבל מכל מקום אם לזה בינונית ועידית ולזה זיבורית זה גובה וזה גובה כנ"ל ש"ך ופשוט:

(יח) אפילו ביום אחרון. אע"ג דעביד אינש דפרע ביום דמשלם זימנא מכל מקום א"י לכופו לפרעון סמ"ע ועיין תומים שכתבתי דנראה ביום אחרון פירושו יום שקודם היום דעביד אינש דפרע דהיום ההוא בסופו מחויב הלוה לפרוע ע"ש גם כתבתי דאפשר דוקא בקובע זמן אבל אם לא נזכר בשטר שום זמן פרעון רק סתם הלואה ל' יום אפילו דיזיף בתוך ל' יום אי יהיב זוזי ברישא י"ל דהפסיד שטרו ע"ש וצ"ע:

(יט) לעשר שנים וכו'. נקט זמן ארוך כזה דה"א מהכ"ת יהיה משעבד עצמו בשביל הקפת יום אחד דלמחר יכפו לפרוע. זמן ארוך כזה ויהיה עבד לוה וכו' קמ"ל דהמלוה לא ביקש להלוהו באופן אחר והוא מוכרח למעות ולכך לא הפסיד סמ"ע ועיין תומים דצ"ל דבפי' התנה דא"י לפורעו תוך זמן דאל"כ הא זמן לטובת הלוה ויכול הלוה לפורעו ת"ז ע"ש:

(כ) ראובן שתובע וכו'. היינו בשטר אבל בע"פ אע"פ שהוא באופן דלא מצי לומר פרעתיך כגון שהלוהו בעדים ואמר אל תפרעני אלא בעדים לא מהני מגו דהוי מגו להוציא רק בשטר אמרינן מגו להוציא:

(כא) לא הגיע זמני וכו'. פי' דרך משל פרעון שטר הוא ר"ח ניסן והוא מודה שפרעו ח' ניסן יש לו מגו דאמר דפרע כ"ח באדר ש"ך וגי"ת:

(כב) אחר תקנת הגאונים. דלדינא דגמ' היה הפרש אם יש לו קרקע להגבות ליתומים הרי הוא מגבי ליתומים בחוב מה שחייב למוריש ליתומים קרקע וחוזר וגובה מאתם בחובו דיתומים שגבו קרקע ב"ח חוזר וגובה אבל אם אין לו קרקע ויתומים גובי' ממנו מעות תו לא מצי הוא לגבות חובו מיתומים דאמרו מטלטלין שביק אבינו ולא משתעבדי אבל עכשיו לתקנת גאונים דמטלטלי משתעבדי אפילו גבו מעות הרי זה חוזר וגובה:

(כג) כיון שתפס. דכל הטעם דאין נזקקין הוא משום צררי וזהו להוציא מיד יתומים אבל זה שתפס מחיים לא שייך אין נזקקין סמ"ע ופשוט:

(כד) שיעמוד כל אחד בשלו. כגון שלשניהם נכסים בשוה או לזה בינונית ולזה זיבורית לבד כהנ"ל ורבותא קאמר אפילו שהדין נותן שכל אחד יעמוד בשלו אם כן ה"א הך שטרא דחברא נדון כשובר דהא לא מחסר רק חזרת שטר זה לזה. ואם כן הלוקח שטרא פרוע קזבין וקמ"ל כיון דאלו אתרמי בשעת גבייה דלזה עידית ובינונית ולזה זיבורית היה הדין שכל אחד גובה אין זה שובר ולכך הלוקח גובה שטרו טור:

(כה) אם גבה הלוקח קרקע וכו'. דעת הסמ"ע דאם ראובן הלוה בניסן לשמעון ושמעון הלוה לראובן באייר אם שמעון מכר שטרו וראובן ביקש להוציא מיד לוקח כי שמעון חייב לו ונמצא השדה שגבה לוקח של שמעון מראובן משועבד לו צריך ראובן להיות בשטרו דאקני ואי לא לא מצי לגבות ותלי אי דאקני ט"ס או לא. אבל אם ראובן מכר שטרו וגבה משמעון שדה אזי שמעון גובה בשטרו הנעשה באייר אותו שדה אף שלא נכתב בשטרו דאקני. והש"ך השיב וכתב בכל גווני אין צריך דאקני דמשתעבד מדר' נתן ועיין תומים שהארכתי כי זה ודאי אם שמעון מכר שטרו וראובן ביקש לטרוף פשיטא דצ"ל בשטרו דאקני כמ"ש הסמ"ע אלא אפילו אם ראובן מכר שטרו ספיקא דרבוותא היא אי בעינן דאקני או לא ע"ש. ולכ"ע אם שדה שגבה הלוקח משמעון היה שדה שקנה אחרי הלואת שניהם לכ"ע אין שמעון יכול לטרוף מלוקח אם לא שיש לשמעון בשטרו דאקני ע"ש:

(כו) אם שיעבד לו מא"ק וכו'. הש"ך מפרש אם ראובן מכר שטרו ושמעון בא לטרוף אם יש בשטר הנמכר מא"ק גובה וטורף שמעון אף שאין בשטרו של שמעון מא"ק אבל אם אין בשטר הנמכר מא"ק רק בשטר הטורף אזי אם שמעון שהיה הלואתו באייר הטורף גובה דשטר משתעבד באגב ואין צריך דאקני אבל להיפוך צריך דאקני ולשיטתו אם אין השטר בעין כגון רק הלואה בקנין כתיבת מא"ק לבעל הטורף לא מהני. ובתומים העליתי כסמ"ע דמא"ק בשטר של הנמכר לא מעלה ומוריד כי אם בשטרו של טורף ואפילו ליכא שטר בעולם רק הלואה בקנין מכל מקום אם יש בשטר של טורף או בקנינו מא"ק הרי זה טורף מלוקח אלא דבזה יש הבדל אם יש כאן שטר ומכר ראובן שטרו אין צריך לשמעון הטורף דאקני דשטר משתעבד באגב ובשעת הלואתו היה שטרו של ראובן בעולם אבל אם מכר שמעון שטרו ובא ראובן לטרוף כיון דבעת שטרו לא היה שטר של שמעון בעולם צריך דאקני אבל אם אין כאן שטר רק קנין ובאו לטרוף מכח דר' נתן בזו סבירא ליה לסמ"ע דהן מכר ראובן הן מכר שמעון שטרו והשני בא לטרוף צריך להיות בשטרו מטלטלי אגב קרקעי דאקני. וצריך טעם כשראובן מכר ושמעון בא לטרוף למה צריך דאקני הא בקרקע סבירא ליה דהואיל דשטרו של שמעון מאוחר אין צריך דאקני דשעבודו היה אז עליו וכמ"ש בתומים ולמה לא נימא גם כן במטלטלין וכתב בפרישה דיאמר הלוקח מי יימר דהיו מטלטלין אלו ברשותך כששיעבד ראובן נכסיו לך ואם כן ה"ל דאקני ולפ"ז הני מילי כשכבר גבה לוקח אבל אם בא לגבות והלוקח מעכב אין צריך דאקני כי הממע"ה ופשוט:

(כז) חוזר וגובה. היינו כשמתחלה לא היה נודע שיצא נקי אצל המוכר ואם כן הב"ד מגבים ללוקח והוא יחזור אחר מוכר ואם לא ימצא יטרוף מלוקח אבל אם ידוע דהמוכר אין לו אפוכי מטרתי ל"ל אין הב"ד מגבין כלל ללוקח ואחר כך יחזור שמעון לטורפו סמ"ע ובזה אופן איירי תשובת הרא"ש כלל ע' בראובן שמכר שטרו שיש לו על שמעון והלוקח בא לגבות ושמעון הוציא למולו שטר שלקח מיהודה על ראובן ופסק הרא"ש כל א' יעמוד בשלו והן דברי סמ"ע דשטרו של יהודה על ראובן היה קודם מכירת ראובן שטרו ללוקח כמבואר שם דיורשי ראובן מכרו ואם כן טורף מלוקח דהרי שמעון יכול להגבות קרקע רק הואיל וידוע לב"ד שאם יגבה לוקח שיחזור שמעון לטורפו פסק הרא"ש אפוכי מטרתי כדברי הסמ"ע והכנה"ג כתב דתשובת הרא"ש הנ"ל סותרים למ"ש הטור כאן בשם רמב"ן דהיינו מה שכתב בסעיף זה בש"ע וליתא:

(כח) הדין עמו. דלא יתכן שהוא ישלם ואחר כך יחזור עליו ובכה"ג נזקקין לנתבע תחלה רשב"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.