אורים/חושן משפט/פג

אורים ‏ חושן משפט פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) הדין עם המלוה. דעבד לוה לאיש מלוה סמ"ע:

(ב) ואפילו שתק וכו'. והטור לא הביאו ש"מ דלא סבירא ליה כן סמ"ע והש"ך כתב דאף הטור מודה לדינא וכן אמת ועיין מש"ל בסימן נ"ח מזה באריכות:

(ג) אקבלם לעצמי וכו'. אם א"ל בלשון דהוי כזכי כמש"ל סימן קכ"ה ס"ג באריכות צריך לומר דטוען תיכף כשהיה נותן לו לזכות למלוה אחר לא נתרציתי בלבי רק דעתי היה לזכות לעצמי ומה נ"מ אם אתה אמרת שאזכה לאחר כוונתי היה לזכות לעצמי ולא לזכות לאחרים. אבל אם מודה שבשעת קבלה היה דעתו כמ"ש המשלח רק אחר כך חוזר בו לא מהני דכבר זכה בו הנשלח לו. אבל אם לא אמר לו לשון דהוי זכי כגון צא ופרע לפלוני וכדומה כל כמה דלא נתנו להנשלח יכול לעכבם לעצמו בחובו ואין צריך שיהיה דעתו מתחלה לכך כ"כ הש"ך ועיין תומים ס"ק א' דהעליתי דווקא בא"ל שלא בפני עדים דאית לי' מגו דלהד"ם אבל במסרו בעדים וא"ל הולך דהוי כזכי תו אינו נאמן לומר לעצמי זכיתי כיון דל"ל מגו ע"ש:

(ד) לעצמי. ואם ראובן מסר לשמעון לשלם לב"ח הרבה וראובן קבלם על דעת כן הרי זכה שמעון להם ולכך אם טעה שמעון ונתן לב"ח אחד יותר מכפי הראוי לו או תפס בעל חוב ההוא מעצמו חייב בעל חוב ההוא להחזירו דכבר זכה שמעון בשביל בעלי חובות אחרים והרי הוא שלהם ע"ש ואין צריך לטעם של סמ"ע מדברי ריטב"א כי הטעם מבואר דהרי הוא גזל גמור בידו ופשוט וכך כתב הש"ך:

(ה) וע"מ כן. מזה מבואר דאם נתרצה המלוה לקבל בחוב זה הרי החוב תיכף נמחל וא"י אחר כך לחזור ולומר אקבלו בחוב אחר ש"ך ופשוט:

(ו) קבלתם. ואם המלוה שלח שליח לקבל מעות פרעון על חובותיו ולא פרע לו על איזה חוב שקיבל פרעון ופרע לו והשליח אינו כאן והלוה טוען שבפירוש קבלם השליח על חוב שיש בו ערב וכדומה אין המלוה יכול לערער דהא טוען שמא ואולי האמת עם הלוה אבל אם טוען המלוה בפי' אמרתי לו לקבל פרעון על חוב שאין בו ערב אם כן מה נ"מ בדברי שליח יכול לטעון לתקוני שדרתיו וכו' ולכך זוכה המלוה ונאמן המלוה בכך כיון שיש שטר בידו ש"ך:

(ז) הוא מלוה ע"פ. ונשתעבד הערב גם כן בע"פ בשעת מתן מעות ויש לו ללוה מגו דלהד"ם או פרעתי אפי' כשלוה בקנין כשלא נעשה בעדים דהרי יש לו מגו דכפר בקנין:

(ח) אפילו היה קבלן. הרב הש"ך תמה דבעה"ת לשיטתו דסבירא ליה במלוה ע"פ בטוען הלוה פרעתי נפטר קבלן ואף כאן הרי הלוה טוען על זה חוב שנעשה קבלן פרעתיך אבל לפי מ"ש הש"ע לקמן סימן קכ"ט סט"ו דבמלוה ע"פ וטען הלוה פרעתי לא נפטר הקבלן אם כן אף כאן הדין כן דהא המלוה טוען לא נפרעתי ופרעון שקבלתי סטראי נינהו. ודוחק לחלק בין טוען לא נפרעתי כלל או שטוען נפרעתי רק סטראי נינהו דמ"ש סוף כל סוף לא נפרע על חוב זה וצע"ג:

(ט) אם לא פרעו בעדים כו'. בזה אין צריך להיות שני חובות בשטר דאפילו אחד בשטר וא' בע"פ נאמן לומר שעל חוב בע"פ קבלם במגו דלא קיבל כלל פרעון כדלעיל סימן נ"ח רק בפרעו בעדים סתם צריך הך דינא דשני חובות בשטר דאל"כ לאו כל כמיניה לומר שחייב לו בע"פ כיון שעדים מעידים על הפרעון סמ"ע וש"ך ופשוט:

(י) נאמן לומר וכו'. כתב הכה"ג בשם תשובת הרדב"ז דאם חוב אחד ת"ז ואחד לאחר זמנו א"י לומר על חוב ת"ז קבלתיו דלא עביד אינש דפרע גו זימנא. ונכון היא אלא שיש לספק בהלואה סתם דקי"ל למ"ד יום אם גם כן א"י לטעון או מצי לטעון כיון דלוה נאמן לומר פרעתי ולא אלים ביה הך חזקה ועיין מש"ל סימן ע"ח. וכתב הרדב"ז בשם ריטב"א דאם הוא חייב לו בעצמו וחייב בערבות מחמת אחר ופרע לו א"י לומר בעד החוב שנתערב קבלתי דלא שביק חוב דידיה ופרע למה שנתערב בעד אחר וצ"ע בקבלן:

(יא) שטר מקוים. עיין תומים דכתבתי דאפילו דכתב הרמ"א לעיל סימן פ"ב די"א דאמרינן מגו להוציא והיינו בשטר מקוים מ"מ כאן לא הגיה על דברי מחבר דלא הביאו לעיל רק לסניף לסברא אחרת וכמ"ש שם:

(יב) נשבע הלוה היסת. ולא הוי מגו דהוי מגו להוציא כ"כ הש"ך ונכון ודלא כסמ"ע דנתן הטעם הואיל הוצרך לשקר תחלה דזהו סברא לא קאי למסקנא ועיין בכללי מגו מ"ש בזה באריכות ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.