תומים/חושן משפט/פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט פג

(א) יכול. לומר אחר כך וכו' עיין אורים ס"ק ג' מ"ש בשם הש"ך והאמת אתו שכך דעת הרשב"א בתשובה באמת דהלוה יטעין אני זכיתי בה תיכף ולא היה דעתי לזכות להנשלח לו ועיין בתשובת מהר"א ששון סימן רכ"ז שהעתיק תשובה זו באריכות וע"ש אבל דעת הש"ך שאפי' מסרו בעדים וא"ל הולך לפלוני וזהו אינו נראה כלל דהא כיון דקי"ל הולך כזכי וה"ל כאומר זכי לפלוני והלה קבלם בשתיקה איך נאמן לומר אני זכיתי בה תחילה וילפינן ליה מהך דראה מציאה וכו' הא שם מבואר בטור וש"ע סימן רס"ט דאם אמר זכה לי במציאה ונטלה בשתיקה ואמר אני זכיתי בו א"נ דשתיקה כהודאה וע"ש בב"ח ומה לי שהוא אומר זכה לי או שראובן אמר זכה ללוי ונטלו שמעון בשתיקה הרי זה זכה לו ואינו נאמן לעצמי זכיתי ובפרט שרשב"א למד כל דינו מהך דאני זכיתי בו תחילה ושם מבואר דבאמר זכה לי דאינו נאמן ועיין תשובת מהר"א ששון סימן רכ"ז הנ"ל שפקפק גם כן בהך דינא של תשובת הרשב"א הנ"ל אבל לא נתעורר במ"ש מדברי הטור הנ"ל והש"ע ולכן נראה דכיון דכתב הטור דאינו נאמן משמע דמכח נאמנות אתינן עליו סבירא לי' לרשב"א ס"מ כשנעשה המעשה בעדים דליכא מגו בזו אמרינן שתיקה כהודאה ולא מהני אמתלא כלל משא"כ עובדא דרשב"א מיירי בנתנו בלי עדים דיש לו מגו דלהד"ם ואם כן נאמן לומר דעתי היה לזכות בו תחילה במגו דלהד"ם ולא הוי חזקה אלימתא דנימא ביה מגו במקום חזקה ל"א ועיין בכנה"ג סימן קכ"ה בהג"ת ב"י אות ה' שהביא להדיא בשם תשובת הגאונים דאם נתנו בעדים דא"י לזכות לעצמו כי כבר זכה בו ליהודה והדברים מבוארים כמ"ש וכל דברי הגאונים דברי קבלה:

(ב) נשבע. הלוה היסת וכו' הקשה הש"ך לפי מ"ש הרמ"א בסימן הקודם די"א דאמרינן מגו להוציא והוא דעת הרמב"ן וסייעתו דהך הלכה כר"י בזוזי היינו בשטר בלתי מקוים אבל במקוים אף להוציא אמרינן ואם כן לא ה"ל לרמ"א לסתום פה בדברי מחבר רק לפרש לדעת י"א דוקא בשטר בלתי מקוים. ונראה דודאי דברי הרמב"ן ודעתו דחוק למאוד כמש"ל בריש כללי מגו רק לעיל הביא דעתו לצירוף וסניף דבתנאי בלא"ה יש לפקפק כיון דשטר מעליא מסייע ליה וכמש"ל באריכות ולכך בצירוף הך סברא וסברת רמב"ן משויה ליה ספק ולכך הביאו לספק אבל כאן השטר ודאי חספא בעלמא אין סברת הרמב"ן לחוד מספיק להביאו כי הוא דחוק וכמש"ל בכללי מגו באריכות:

(ג) הלוה. היסת כתב הרמב"ם בפי' המשנה מס' שביעית במשנה מוקדמים פסולים פירושו של מוקדמים שלוה בשטר ופרעו וחזר ולוה בו וא"כ הרי הוא מוקדם שיגבה מזמן ראשון וכו' וכתב לבסוף ויש לך לדעת ראובן שטען על שמעון בשטר ושמעון משיב אמנה הוא וראובן אומר לאו אמנה אלא מוקדם הוא על הדרך אשר זכרנו ישבע שמעון היסת ויפטר ואין לראובן מגו שהיה אומר מאוחר הוא דאין אומרי' מגו לאפוקי ממון וכו' עכ"ל והקשה הש"ך הא הרמב"ם ס"ל בחיבורו דמוקדמים כשרים לגבות מב"ח ולמה ישבע ויפטור ותי' דמיירי הרמב"ם בהך דלוה בשטר שנמחל שעבודו וא"כ פסול לגמרי עכ"ל והכניס עצמו בדוחק דלדבריו צריכין לומר במ"ש הרמב"ם מוקדם הוא על הדרך אשר זכרנו ולא כל דרך דהא מ"ש הרמב"ם מקדם דפי' בשטר שנמחל שעבודו ע"כ מיירי שלוה בע"מ באופן מחמת שנמחל שעבודו לית ביה חשד רק מחמת מוקדם וכ"כ הש"ך גופיה לעיל סימן מ"ג באריכות ע"ש א"כ הקושי' במקומו וצ"ל דכאן מיירי לא כמו שכוונתו לעיל רק שלא מסרו בע"מ וע"ז יאמרו כולם וכי הוא זה הדרך שזכר. ועוד יש להבין מה ביקש הרמב"ם בפירושו למשנה בדין זה וכי דרכו להביא דינים מה שאין צורך בו לפי' המשנה אלו היה עושה כן יאריך החיבור אלא ברור שרצונו לפרש המשנה בישוב קושיא ירושלמי שטרי מוקדמים פסולים מאן מודיע דהא עדים שוב אינן נאמנים לפסול שטר ואפי' נודע בבירור שבו ביום של השטר לא היה במקום ההוא אולי אחרוהו. ועיין מש"ל סימן מ"ג באריכות ולכך מפרש הרמב"ם דאיירי דמלוה גופיה מודה דהוא מוקדם והודאת בע"ד לחובתו מועיל יותר מכל עדים ולא קשה א"כ יהיה נאמן במגו דחייב לו אם מפיו של מלוה אנו חי' וע"ז תי' דה"ל מגו להוציא וזה ברור בכוונה של הרמב"ם וא"כ מוכח ע"כ דהך מוקדם היינו מוקדם הנאמר במשנה ולא איירי בשטר שנמחל שעבודו ולכן אין לדברי הש"ך קיום ויותר טוב לומר שרמב"ם בפי' משנה ס"ל כהנך פוסקים שטר מוקדם פסול לגמרי ואם כי בחיבורו חזר בו אין זה מהתימא כנודע כי מצינו כן בכמה דברים וכ"כ הרב המובהק בס' בני יעקב ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.