אורים/חושן משפט/ע

אורים ‏ חושן משפט ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אסור להלות בלי עדים. משום אולי ישכח ויהיה כופר ויעבור על לפני עור וגם העולם יחשוד אותו דתובע מה שאין בו ממש ועיין תומים מ"ש דחיישינן דיטעון אינו יודע ולכך בהלוהו בעדים מותר ע"ש:

(ב) אפילו לת"ח. עיין תומים מ"ש דבגמרא קאמר אדרבא תלמיד חכם שכיח יותר לרב טרדות לימודו שכיח ביותר שכחה:

(ג) משובח יותר. דבמשכון עדיין יש סכסוך כמה חייב לו משא"כ בשטר הכל מפורש באר היטב:

(ד) ויש חולקים. עיין לעיל סי' ל"ט מ"ש בזה באריכות:

(ה) שצריך לברר דבריו. היינו כדי לפטור משבועה וגם אולי יאמרו העדים בפירוש להיפך שיודעים שלא פרע וכמ"ש הבע"ת בשם רמב"ן ודלא כסמ"ע:

(ו) ואמרו להד"ם כו'. כתב הסמ"ע דהוא חשב דפרע בפ"ע וטעה כי מלתא דלא רמיא עליה לאו אדעתא והשיגו הש"ך דלטעם זה מה חילוק יש בין הזמינם ללא הזמינם לכן מפרש הוא דאמרינן דהעדים הואיל ולא הזמינם לאו אדעתא דלא רמיא עליהם ואפשר דראו הפרעון ושכחו ומכל מקום האמת עם הלוה:

(ז) ואם אמר שהזמינם וכו'. הש"ך דעתו אפילו כן אם חזר בו כשמכחישין אותו ואמר טעיתי פטור ואין דבריו מוכרחים ובלאו הכי להרמ"א בכל גווני חייב:

(ח) וי"א דאין חילוק. והש"ך דעתו לחלוק ע"ז כי רוב רבוותא לא סבירא להו כן ועיין תומים שכתבתי כי ממש רוב גדולי עולם סבירא להו כן ובפרט בדלא אמר הלא פרעתיך וכו' רק סתם פרעתיך דהימנוה לעדים כאשר יאמרו:

(ט) בין שאמר לו בשעת הלואה. עיין תומים דבשעת הלואה אם התנה המלוה אל תפרעני אלא בעדים והלוה שותק הוי כהודאה לכ"ע כמ"ש הרא"ש ואם הלוה מוחה ואמר איני מקבל עלי תנאי זה והמלוה נתן לו אף על פי כן מעות סביר המלוה וקיבל וא"צ לפרעו בעדים רק שלא בשעת הלואה בזו מחלוקת הפוסקים כי דעת רמב"ן ורא"ש דאפי' שתק הלוה א"צ לפרעו בעדים עד דמקבל עליה כן ואין צריך קנין רק קבלה בעלמא והר"ן כתב לדעת ר"י הלוי והרמב"ם דאפי' מוחה מכל מקום א"נ דפרעו בלא עדים דאנן סהדי דכיון דראה דמלוה מקפיד לא פרעו אלא בעדים והרי זה ספק דינא והמוציא מחבירו עליו הראיה ועיין תומים דהעליתי אם הלוהו לזמן ובמשלם זמנו אמר לו המלוה או פרע לי תיכף או אל תפרעני אלא בעדים כ"ע מודה דה"ל כמו בעת הלואה וא"י למחות הלוה וחייב לפרוע בעדים ואם תבעו בדין ונתחייב בב"ד ואמר לו בפני ב"ד אל תפרעני אלא בעדים אע"ג דאיכא מ"ד דאף על פס"ד נאמן לומר פרעתי בכה"ג ודאי א"נ עיין תומים:

(י) ואם אמר שפרעו שלא בעדים וכו'. ול"ל מגו דפרעתיך בפני עדים ומתו דמיחזי כשקרא דהרוצה לשקר ירחיק עדותו כ"כ הרא"ש והר"נ והמ"מ נתן טעם דחזקה דלא פרע כיון דרואה דמקפיד המלוה מבלי לפרוע רק בעדים וה"ל מגו במקום חזקה ועיין תומים דנ"מ בין ב' טעמים אם התנה עמו תנאי זה שלא יפרעו כו' שלא בעדים והלוה מודה וטוען שפרעו שלא בעדים לתי' הרא"ש נאמן דמגו זה טוב ולשיטת הר"ן ומ"מ וכ"כ הראב"ד א"נ דגם בזה שייך טעם הנ"ל ולכן הסמ"ע ס"ק י"א דהחליט במיגו זו נאמן צל"ע:

(יא) בלי שבועה. היינו קודם פרעון אבל אח"כ יוכל לתבוע בב"ד מנה לי בידך כי פרעתי ב"פ וחייב היסת כעל תביעה דעלמא ש"כ:

(יב) בפני פלוני ופלוני כו'. כתב הש"ך צריך להזכירם בשם אבל לא שיאמר סתם בפני שנים ומתו ועי' תומים כי הרא"ש והר"ן והמ"מ חולקים ע"ש:

(יג) נאמן. והש"ך האריך כדעת הרי"ף וסייעתו דסבירא להו הגירסא בגמרא א"נ ויוכל המוחזק לטעון קים לי כדעת' וצ"ע מיהו אם התנה המלוה אל תפרעני וכו' והלוה מוחה אפי' להנך רבוותא דסבירא להו דמכל מקום מחייב הלוה לפורעו בעדים בזו לכ"ע נאמן פרעתי בעדים ומתו עיין תומים:

(יד) שפרעו בפניהם פטור. זהו לשיטת הרמב"ם ומחבר דס"ל דיכול לומר פרעתיך בפני עדים ומתו א"כ אמרינן דלכך ייחד לו עדים כדי שלא יהיה יכול לומר פרעתי בעדים ומתו אבל לא עלה ברוחו לפסול העדים כשהם מעידים בב"ד שפרע אבל לדעת הרי"ף וסייעתו דא"נ בלאו הכי לומר כי עכצ"ל דפסלינהו לאינך עדים ולכך אף דמעידים דפרעו לא מהימני מיהו כתב הש"ך דהיינו דמלוה טוען סטראי ואע"ג דעדים אלו אומרים על חוב זה פרע פלגינן דבורא אבל אם המלוה מודה דאין לו עליו חוב רק זה וטען סהדי שקרי נינהו אף להרי"ף אינו נאמן לאחזוקי סהדי בשקרא:

(טו) פטור. ואם עדים הללו שיחד הלכו למדינת הים או מתו והוא טוען פרעתיך בינו לבינו אינו נאמן במגו דפרעתיך בפני העדים שאמרת ותליא במחלוקת הרא"ש והר"ן שכתבתי לעיל ס"ק יו"ד והדין דשם שייך גם כן כאן ע"ש ואם טען פרעתי ביני לבינך אחרי שכבר מתו העדים ולא היה אפשר לקיים תנאי נאמן ועיין ש"ך דהעלה ה"ה אם אמר בפני אנשים מסויימים כגון ת"ח או רופאים גם כן הדין שוה כמו דפרט אנשים סתם דמכל מקום אנשים אחרים כשמעידים על הפרעון נאמנים:

(טז) שעל חוב אחר כו'. עיין תומים דוקא במעידים סתם שפרע ולכך נאמן המלוה שע"ח אחר קבלם אבל אם מעידים להדיא שעל חוב זה פרעו גם בזה אין המלוה נאמן לומר שע"ח אחר קבלם ולא מהימן לאכחושי סהדי:

(יז) נאמן בשבועה. ולשיטת הרי"ף אינו נאמן וכתב הש"ך דאם הביא עדים אחרים שהעידו שפרע בפני עדים הללו לכולי עלמא נאמנים:

(יח) פורע בב"ד. עיין תומים טעם למה לא יפרע בעדים ויקח שובר או כת"י מהמלוה ע"ש:

(יט) ודברים שאמר זה אינם דברים. כתב הסמ"ע הא אלו אמר בפירוש בשעת שקבלו דמקבלו בתורת פקדון מהני ואף על גב דבעלמא קיימא לן פרעון בע"כ הוי פרעון שאני הכא דהוא א"ל והתנה דוקא בפני פלו' ופלו' וכבר השיגו הט"ז והסכים לדינא החכם צבי ונכון הוא דהתנאי היה כדי שלא יוכל הלוה לומר פרעתיך ואם הלוה יאמינו שלא יהיה תופס אותו פעמים מה איכפת ליה למלוה ומיהו אם אמר בשעת קבלה שמקבלו בפקדון והלוה שותק הוי כמסכים לדבריו ולכ"ע לא הוי רק פקדון ובאופן זה מתיישבו דברי רש"י שבועות דף מ"א ע"ב ד"ה כיון וכו' ע"ש:

(כ) וכתבו לו מעשה ב"ד. עיין מש"ל סימן ל"ט וסימן ע"ט לקמן באריכות:

(כא) נאמן לומר פרעתי. ואף על גב דגבי מוקדם פסק המחבר דאינו נאמן לומר פרעתי זהו גרע דשם גופו של שטר אמת רק חכמים קנסוהו מה שאין כן זה דכל שטר חספא בעלמא וגרוע מכ"י ועיין תומים מה שכתבתי ליישב דברי בעה"ת דחולק וסבירא ליה דאינו נאמן לומר פרעתי ולמה השמיט מחבר דעתו והא דאמרינן דאין טורף משעבדי היינו אם יצא השדה מתחת ידו כי בא ב"ח וטרפה אבל אם רוצה זה שמכר שדהו באונס לטרוף ממנו גוף שדה ודאי דא"י אם לא מחזיר לו מעותיו סמ"ע:

(כב) וה"ה לכל שטר שלא ניתן לכתב. כגון שטר מכירה שיש בו תנאי איסור רבית וכדומה אבל מכר שאינו שלו כגון שדה גזולה זהו אמרינן בגמרא דקרוי ניתן לכתב ולכך טורף הדמים ממשעבדי ועיין תומים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.