אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/שקלים/ח

יום שני טז ניסן - שקלים דף ח

שתיית ארבע כוסות בלגימות קטנות

מהו לשתותן בפיסקן

הגמרא (ח:) מעלה נדונים שונים באופן קיום מצוות ארבע כוסות בליל הסדר. אחד הספקות הנדונות בגמרא היא, מהו לשתותן בפיסקן, כשעל כך משיבה הגמרא: כלום אמרו אלא שישתה לא שישתכר אם שתה בפיסקן אף הוא אינו משתכר.

התקלין חדתין מבאר שספק הגמרא נובע מהמבואר במסכת סוכה (מט:) ששביעת האדם מיין שונה משביעתו ממאכל, בעוד שבמאכל שביעת האדם באה ממילוי הכרס ואילו לאופן הכנסת המאכל אל המעיים אין משמעות, הרי שבשתיית יין "כי שבע איניש חמרא מגרוניא שבע" דהיינו שהיין משביע את האדם מגרונו. לכן שתיית היין בלגימות גסות משביעה יותר מאשר שתיית אותה כמות יין בלגימות דקות.

מכח יסוד מוקדם זה מסתפקת הגמרא האם בכוס של ברכה ראוי משום חיבוב המצוה לגמוע את הכוסות בלגימות גסות דרך שביעה דווקא.

ראיית הגמרא מכך שחז"ל חששו שמא ישתכר

הגמרא פושטת את הספק, שאדרבה ראוי לשתות את הכוסות בהפסקה שהרי מצאנו שחז"ל חששו שמא ישתכר מהכוסות [ולכן אסרו לשתות כוס נוספת בין הכוסות השלישית והרביעית] ואף שתיית היין בהפסקות מונעת שכרות מהיין. וכן ביאר בקרבן העדה.

בביאור הגר"ח קניבסקי הוסיף להטעים פירוש זה, לדבריו כל החלוקה המקורית של היין לארבע כוסות בהפסק זה מזה הוא בכדי שלא ישתכר וממילא אם יוסיף הפסקות וישתה כל כוס בהפסקות קטנות אין בכך כלום.

הפני משה מפרש את פשיטות הגמרא להפך, מכך שהוצרכו חכמים לאסור שתיה בין כוס שלישי לרביעי שמא ישתכר מוכח ששתיית היין נעשית בצורה שיש בכחה לשכר, ואם כן מוכח שיש לשתות את הכוס בלגימות גסות שיש בכחם לשכר ולא בלגימות דקות שבכך בודאי לא ישתכר.

כוס של ברכה בכוס שפיו צר

הרמ"א (או"ח קפג ס"ד) כותב על דברי השולחן ערוך שיש לתת עיניו בכוס כדי שלא יסיח דעתו, שעל כן אין לוקחין כוס שפיו צר. והמגן אברהם (סק"ז) ציין לדבריו בדרכי משה (אות ג) שכתב טעם נוסף בשם רבי אברהם מפראג (בהגהותיו לטור) שהוא ממה שמבואר בגמרא בסוכה (שם) שרבא בכוס של ברכה "אגמע גמועי" - שהיה שותה את הכוס בלגימות גסות דרך שביעה משום חיבוב מצוה (רש"י). ולכן אין לקחת כוס שפיו צר שבכך מנוע הוא מלשתות את הכוס בלגימות גסות.

המהרש"א בסוכה שם מעיר מלשון הפסוק הגמיאני נא מעט מים מכדך שמשמע שהוא שתיה בלגימות קטנות, וכך משמע משיעור הוצאת חלב בשבת שהוא כדי גמיעה ומשמע גם שגמיעה היא שיעור קטן ולא לגימה גסה.

וכתב המהרש"א שלולי דברי רש"י היה הוא מפרש את הגמרא להפך, ש"כי שבע איניש חמרא, מגרוניא שבע" פירושו שכשלוגם את היין בלגימות דקות אז הגרון נהנה וטועם ממנו הרבה פעמים ונעשה שבע, משא"כ אם לוגם לגימה אחת גסה שאין הגרום נהנה אף אינו שבע בכך. ואף רבא היה נוהג כן בכוס של ברכה להנות ממנו הרבה ולגמוע ממנו מעט מעט.

המגן אברהם ציין שם לדברי המהרש"א, וכוונתו שלדברי המהרש"א כמובן שאין מקום לטעמו של רבי אברהם מפראג, כי הרי אדרבה כוס של ברכה ראוי לגמוע ממנה אט אט ואין סיבה למנוע ממנו מטעם זה את השימוש בכוס שפיו צר. והחתם סופר בהגהותיו לשו"ע שם ציין לדברי הירושלמי שקלים פ"ק, ואולי כוונתו לסוגיית הגמרא שלנו (אם כי היא בפרק ג) שלביאור התקלין חדתין והקרבן העדה מבואר בה שלא כדברי המהרש"א, ששתיית יין בבת אחת היא הגורמת שביעה. [ובשו"ת באר שרים או"ח ח"א סימן צד, פירש שכוונתו להפך להוכיח כדברי המהרש"א, אך לכאורה אי"ז כוונת החת"ס].

שתיית רביעית כוס של ברכה בבת אחת

בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סימן לג) נשאל על שמועה מהחתם סופר שבקידוש והבדלה מותר לשתות את כל הכוס בבת אחת משום חיבוב מצוה ואין בכך חשש גרגרן בכך שאינו מחלק את שתייתו לשנים.

בתשובתו מציין לסוגיית הגמרא בסוכה ולדברי רש"י והמהרש"א, שלדברי רש"י מבואר אכן שמשום חיבוב מצוה יש לשתות את הכוס בלגימות גסות, ויש ללמוד מכך שיהיה מותר אף לשתות את הכוס בבת אחת ואינו נראה בכך גרגרן.

והוסיף שגם בספר תוספת שבת (סימן רעד סק"ד) פסק על פי דברי רש"י שיכול לשתות בשבת רוב רביעית בבת אחת ואינו נחשב גרגרן בכך.

עוד ציין למבואר ברמ"א (או"ח סימן תעב ס"ט) שצריך לשתות שיעור הכוס בארבע כוסות שלא בהפסק גדול בנתיים וכתב המגן אברהם (סקי"א) שלכתחילה ישתה רוב רביעית בבת אחת. ואם כן כשם שבארבע כוסות יכול לשתות הרביעית בבת אחת ואינו נחשב גרגרן בכך הוא הדין בשתיית כוס של קידוש והבדלה יכול לשתותם בבת אחת.

ביאור השבות יעקב שפיסקן הוא כלי גדול המחזיק כמה רביעיות

מעניין לציין לתשובת שבות יעקב (ח"א סימן כב) שם רצה לפרש את ספקו של הירושלמי לגבי כלי גדול המוזכר בשם זה בילקוט שהיה מחזיק כמה רביעיות, וספק הירושלמי הוא האם מותר לצאת בו על ידי שישפוך לתוכו שיעור ד' כוסות וישתה. ופושטת הגמרא שאין לעשות כן כיון שעל ידי זה שישתה הכל מכוס אחת יבוא לידי שכרות, הפך רצון חכמים.