אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/סה

יום שלישי ב' חשון תשפ"ד - מסכת קידושין דף סה

'עדות ידיעה' בקידושי כסף

דעת הרמ"א שבקידושי כסף אין הולכים אחר אומדנות והוכחות

בגמרא בקידושין (סה.) אמר רב יהודה, המקדש בעד אחד, אין חוששין לקידושיו... איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל, המקדש בעד אחד, אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים. ומקשה הגמרא ממחלוקת ב"ש וב"ה בדין המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, שלדעת בית שמאי אינה צריכה הימנו גט שני, ולדעת בית הלל צריכה הימנו גט שני, ורוצה הגמרא להעמיד את מחלוקתם באופן שיש עד אחד.

ודוחה הגמרא: אלא הכא במאי עסקינן, כגון דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה. בית שמאי סברי, לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ובית הלל סברי, אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. ופירש רש"י (סה:): משראוה שנתייחדה אין צריך להעיד על הביאה, דכיון דלבו גס בה, מחזקינן אותו בחזקת שבא עליה לשם קידושין.

למדנו מדברי הגמרא שכלפי קידושי ביאה אומרים 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' ודי במה שעדים מעידים שנתייחדה עמו כדי להחשיבם כעדים על הביאה, ואמנם אין כאן 'עדי ראייה' שהרי לא ראו את מעשה הביאה עצמו, אך מכל מקום דין ב'עדות ידיעה' כדי לקיים הקידושין. ודנו הפוסקים מה דינה של 'עדות ידיעה' בקידושי כסף.

וכך כותב הרמ"א (אה"ע סימן מב ס"ד): וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה, אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה, אע"פ ששמעו שאמר 'התקדשי לי בחפץ פלוני' ואחר כך יצא מתחת ידה - אינן קידושין, עד שיראו הנתינה ממש. ואין הולכים בזה אחר אומדנות והוכחות.

נידון הרשב"א בראובן שאמר ללאה התקדשי לי באתרוג ואתרוג יוצא מתחת ידה

ומקור דבריו בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תשפ) וזה לשונו שם: השיב עוד, בשנים שהיו עומדים אחרי גדר בית אחד, ושמעו שאמר ראובן ללאה 'התקדשי לי באתרוג', אבל לא ראו נתינה ממש, ואפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה, אין כאן חשש של כלום - ואפילו היא מודה שלקחתו לשם קידושין - דעדות ראיה דידיעה בעיא ממש, ע"כ. והובאו דברי הרשב"א גם בבית יוסף (שם).

ובמרדכי (קידושין סימן תקלא) הביא דברי ספר החכמה (סימן שפד) בשם הרא"ם בתשובה, שבאופן שאחד העדים לא ראה נתינת הטבעת, אין לבטל את הקידושין מחמת זאת. ובתוך נימוקי תשובתו כתב: ועוד, אם עד רואה דבר מוכיח ונראה, יכול להעיד, ונידון כאילו ראה גוף המעשה, כדאמרינן בגיטין ובקידושין 'ובית הלל אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה', ואמרינן בכמה מקומות במנאפין 'עד שיראה כדרך המנאפין', ע"כ.

ועוד הביא שם מדברי ספר החכמה (סימן קפז) במעשה שהיה בנערה שהיתה משודכת לכהן, ולא נתקדשה, ובא פריץ אחד בבית הנערה עם שני עדים ונכנס עמה בדברים, ונתן לה טבעת ולא הזכיר שום קידושין עד לאחר שעה, אז אמר הוו עלי עדים שקדשתיה, ואחד מן העדים אומר אני ראיתי נתינת הטבעת, והשני אומר אף נתינת הטבעת לא ראיתי, כי גוף הפריץ הפסיק בינו לבינה ולא יכולתי לראות, רק כשאמר הוו עלי עדים אמרתי לה 'השליכי, כי לקידושין נתן לך' והשליכה, ואז קמו קרובי הנערה וכפו את הפריץ שיתן לה גט. והמרדכי דן שם אם יש משמעות לקידושיו, ואם יש משמעות לגט שניתן לה כדי לפוסלה על הכהן שהיא משודכת לו. וגם במעשה זה יש לדון מצד נידון הרא"ם, שהרי אחד העדים לא ראה נתינת הטבעת אבל ראה דבר מוכיח ונראה.

דעת הבית שמואל שנחלקו הרא"ם והרשב"א אם 'עדות ידיעה' מועילה בקידושי כסף

את דברי המרדכי האלו, לפיהם אם ראו דבר המוכיח יכולים להעיד כאילו ראו גוף המעשה, וכשם שלענין ביאה אע"ג שלא ראו הביאה מכל מקום אם ראו היחוד הוי כמו שראו הביאה, והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, מביא הבית שמואל (אה"ע סימן מב ס"ק יב) כדעת חולקת על דעת הרשב"א שהביא הרמ"א ש'אין הולכים בזה אחר אומדנות והוכחות'. ובאמת צריך לבאר דעת הרשב"א - מפני מה לא נאמר בקידושין 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה', ולמה 'עדות ראיה דידיעה בעיא'.

ובמרדכי (גיטין סימן תנא) הביא תשובת מהר"ם ב"ר ברוך שדן אף הוא בנידון זה, וכתב: וגדולה מזו, אפילו חזו סהדי שנכנס עמה לקדשה בכסף, ולא ראו שקדשה - לא בעי גט, כיון דלא חזו ממש שקידשה. דדוקא בביאה הוא דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, דיצרו תוקפו, דאיפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת?! ולבו גס בה. ודכוותה, אי חזו סהדי שזרק לה הקידושין בחצרה, וראו שהגיע נגד אויר חצירה ולא ראו שנפל לתוך חלל המחיצות, היתה צריכה גט. אבל בנידון זה אינו קרוב לודאי, דדילמא לא נפיל לתוך חיקה, דדילמא חיק עשוי קטפרס... ושוב מצאתי שכתוב בדברי המיימוני (רמב"ם אישות פ"ג ה"ה): בקידושי ביאה אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, והוו קידושין מספק, אבל בשאר קידושין - עד דחזו דקדשה, ע"כ לשון המרדכי.

ובדברי המרדכי למדנו דחיית ראיית הרא"ם ממה שאמרו 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' - שלא אמרו כן אלא בקידושי ביאה ולא בקידושי כסף. אלא שמדברי מהר"ם ב"ר ברוך משמע שמצד עיקר הדין שווים קידושי כסף לקידושי ביאה שדי בהם ב'עדות ידיעה' אף שאינה 'עדות ראיה', רק ש'עדי יחוד' דוקא הם בגדר 'עדות ידיעה' מחמת מה שיצרו תוקפו, ואש בנעורת, ולבו גס בה. משא"כ בקידושי כסף על דרך רוב אף אינו בגדר 'עדות ידיעה', אך לו יצוייר שתהיה העדות ידיעה שווה ל'ידיעה' שבעדות 'עדי יחוד' - יועילו העדים גם בקידושי כסף. וכמו שהביא דוגמא בזרק קידושין והגיעו נגד אויר חצירה ולא ראו שנפל לתוך חלל המחיצות.

האם בקידושי כסף אין 'ידיעה ברורה' או שלא מהני 'עדות ידיעה'?

אמנם בדברי הרשב"א שכתב 'דעדות ראיה דידיעה בעיא', משמע שלא די בעדות ידיעה אלא צריך דוקא עדות ראיה. וכך משמע גם בדברי הרמ"א שכתב: 'אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש', 'ואין הולכים בזה אחר אומדנות והוכחות'. ויש להעיר קצת בדברי הבית שמואל שהעתיק את דברי המהר"ם ב"ר ברוך כך: דדוקא בביאה אמרינן כן, משום דאי אפשר לראות כמכחול בשפופרת, גם יש לומר אש בנעורת ואינה שורפת, אבל בקידושין צריכים לראות המעשה ממש, עכ"ד. ומדבריו נראה שלמד גם בדברי מהר"ם ב"ר ברוך שישנו חילוק בין קידושי ביאה לקידושי כסף בדין זה, ובקידושי כסף לא די ב'עדות ידיעה', ולא מחמת שאין הידיעה מוכרחת כבקידושי ביאה.

ואכן תשובת מהר"ם ב"ר ברוך נדפסה גם בהג"מ (סוף ספר נשים, סימן א) ושם נוספה הסברא המובאת בדברי הבית שמואל: ועוד כיון דאי אפשר לראות כמכחול בשפופרת, דגנאי הוא, ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים. וכה"ג אמרינן במסכת מכות (ז.) דקטלינן משיראו כדרך הנאפים, אע"ג דלא ראו כמכחול בשפופרת, אע"ג דאיכא למיתלי דילמא דרך איברים בא עליה - תלין במילתא דהוי קרוב לודאי וקטלינן, ע"כ. ומדבריו אלו משמע שאכן החילוק הוא בין קידושי כסף לקידושי ביאה שאי אפשר להעיד באופן אחר - שגנאי הוא שיראו כמכחול בשפופרת.

אמנם מהמשך דבריו: ולהכי גבי קידושין נמי בעדי יחוד תלינן לחומרא דקרוב לודאי... אבל בנדון זה אינו קרוב לודאי, דדילמא לא נפל לחיקה, ועוד אפילו נפל לחיקה דילמא היה חיקה עשוי קטפרס וכו', משמע גם כן שאין החילוק בין קידושי ביאה לקידושי כסף, אלא רק שאין מועילה 'עדות ידיעה' אלא ב'קרוב לודאי', ואין 'קרוב לודאי' אלא בעדי יחוד בקידושי ביאה ולא בשאר דברים. ובהג"מ באמת לא מופיע האופן של קידושי כסף כשזורק לחצרה ולא ראו שנכנס הכסף לחצרה אלא רק כשהוא סמוך נגד אויר חצירה, ולכאורה הוא תלוי בשני הדרכים הנזכרים - כי אם הגדר הוא מצד הסברא ש'אי אפשר לראות כמכחול בשפופרת, ומסרו הכתוב לחכמים', אם כן יש לומר שבקידושי כסף אף ידיעה ברורה לא תועיל, וצריך דוקא 'עדות ראיה'. אבל המאירי שהשמיט מה שאי אפשר לראות כן, והביא רק מה שאש בנעורת ואינה שורפת, לדבריו יש לומר שכל שהוא ידיעה ברורה יועיל אף בקידושי כסף, וכמו שהביא באמת אופן זה של ראה הכסף נגד אויר חצירה ולא ראה שנכנס לתוך חלל המחיצות.

ביאור הבית שמואל במחלוקת הראשונים וצערו של החתם סופר

ובביאור מחלוקת הרשב"א והרא"ם כתב הבית שמואל על פי המבואר בפוסקים (רמב"ם עדות י"ז ה"א, טור חו"ח סוס"י צ בשם הרמ"ה) שבדיני ממונות די ב'עדות ידיעה' בלא 'עדות ראיה'. ולפי זה כתב הבית שמואל, שמאחר ולענין דרישה וחקירה קיימא לן (אה"ע סימן מב שם) שדין קידושין כדין ממונות, כך גם לענין זה די ב'עדות ידיעה' ולא בעינן 'עדות ראיה' גם בקידושי כסף.

ובשו"ת חתם סופר (אה"ע סימן קא, הו"ד בפת"ש שם ס"ק יב) כתב לגבי הנידון המדובר שם: ומתוך הענין נראה לי שזה העד שלא השגיח בתחילה על מעשה הנער והנערה ולא הציץ בהם, שמע פתאום קול אומר 'הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל מזל טוב', אז נתעורר לראות, וכבר ראה הטבעת ביד הנערה. ומביא החת"ס את דברי הבית שמואל שהעמיד בנידון זה מחלוקת הרשב"א והרא"ם, ותמה שמתוך דבריו נראה שישנה מחלוקתם אם בדיני ממונות מועילה עדות ידיעה, ובאמת הוא דבר פשוט שכן הוא - ואם כן, מאחר ודין קידושין דומה לדין ממוונת, נמצא שדעת הרשב"א תמוהה, מדוע באמת לא תועיל 'עדות ידיעה' בקידושין כדרך שהיא מועילה בדיני ממונות. וכותב על כך החתם סופר: עד שהיה לי צער גדול על רשב"א, איך יחלוק על כל זה.

דעת החתם סופר, החות יאיר והמקנה שהרשב"א והרא"ם לא חולקים

ומכח קושיא זו רוצה החתם סופר לחדש שהרשב"א כלל אינו חולק על דברי המרדכי בשם הרא"ם, והוא מציין כי תשובה זו נדפסה בדברי הרשב"א בכפילות, והבית יוסף העתיק את התשובה המקוצרת כפי שנדפסה בסימן תש"פ. אמנם בסימן א'קצ"ג מובאת תשובה זו באורך [והרמ"א שהכריע כדעת הרשב"א, רמז אכן לתשובה זו בדבריו בדרכי משה הארוך שם], ומבואר בתשובה זו שהעדים כלל לא ראו את האתרוג יוצא מתחת ידה אלא מתחת יד קרובתה, ואף שהרשב"א כתב שכן הדין גם באופן שרואים שהאתרוג יוצא מתחת יד עצמה - אך מכל מקום בשני אופנים אלו עדיין אין כאן ידיעה ברורה. אבל בכעין נידון המרדכי, או בנידון שלפנינו [- בו דן החתם סופר] שלא היה בחדר כי אם המקדש והיא, ואין שום אדם שיתן לה טבעת זו כי אם הוא, ולא היה הפסק ענין בנתיים כי אם מיד ראו אותה הטבעת שהיה על ידו נתון על אצבעה - פשיטא דדומה לעדי יחוד וביאה.

כעין זה הביא גם הפתחי תשובה (ס"ק יב) בשם החות יאיר (סימן יט) שכתב שכל דברי הרשב"א הם רק בנידון זה ששני עדים עומדים אחורי הגדר ושמעו לשון הקידושין שקידש את פלונית באתרוג ולא ראו הנתינה, שאף שאח"כ יוצא האתרוג מתחת ידה אינן קידושין, דמי יעיד לנו על כך שנתן לה בשעת אמירה, אולי נתן לה אחרי יותר מכדי דיבור, או שלא נתן בידה כלל רק הניחו לפניה ולקחה וכיוצא בזה. משא"כ בחופה הנעשית לפני קהל ועדה, נראה לי שדי בשמיעה להיות עד נאמן אם היא יוצאת וטבעת קידושין בידה. ולפי זה הוסיף שאין עוד הכרח למה שכתב הבית שמואל שהמרדכי חולק על הרשב"א, כי יתכן שהם אינם חולקים רק שהמרדכי מיירי באופן שאין שום ספק והוי כעדי יחוד, משא"כ הרשב"א.

וכן הביא עוד מדברי המקנה (קו"א ד"ה וצריכים) שכתב על דברי הבית שמואל: ונראה דאין כאן פלוגתא, דרשב"א מיירי בענין שיש להסתפק שנתן לה במתנה, והמרדכי מיירי באומדנא דמוכח טפי, כגון שעמדו אצל המקדש והמתקדש וראו הטבעת בידו ושמעו שאמר הרי את מקודשת לי בזה, אלא שהעלימו עין בשעת נתינה ומיד ראו הטבעת בידה, בענין שאי אפשר לומר שלא רצתה לקבל בתורת קידושין ונתן לה במתנה - ידיעה כזו ודאי מהני.

ביאור הדברי יחזקאל בדעת הרשב"א שעדים לקיומי צריכים לראות בשעת המעשה

ובדברי יחזקאל (סימן מ אות ב) סתר את דברי האחרונים הנ"ל שרצו לקיים את דברי הרשב"א והמרדכי כך שלא יסתרו זה לזה, וזאת משום ש"לפי מה שתפסו גדולי האחרונים הנ"ל בדעת הרשב"א, יוצא דבידיעה ברורה שאיתברר אחר כך שבא האתרוג לידה בתורת קידושין - מועיל, ומדברי הרשב"א שם מבואר להיפך, שכתב דאפילו אנו ראוין אחר כך שהאתרוג יוצא מתחת יד האשה, מכל מקום לא מהני דאין כאן ראיה בשעת מעשה אלא כעין ידיעה בלא ראיה, עכ"ל. אלמא דעיקר הטעם הוא משום דחסר ראיה בשעת מעשה, ולא מטעם דאין הידיעה ברורה".

ובטעם הדבר שנשתנה דין קידושין מדין ממון, כתב הדברי יחזקאל שם, שהוא כמו שביאר התומים (סימן צ) שדוקא בממון מועיל עדי ידיעה, כיון ש'לא איברי סהדי אלא לשקרי', ובאופן זה אין עוד מקום לשקר. משא"כ בקידושין שנצרכים העדים לקיום הדבר. והוסיף הדברי יחזקאל בביאור הדבר, שכיון שבקידושין צריך עדים לקיום הדבר, ממילא צריך שיהיו העדים בשעת מעשה הקידושין, וכיון שבשעת מעשה לא ראו העדים כלל, נמצא שלא חלו הקידושין בשעתם, ולכן אע"פ שאחר כך הוברר בידיעה ברורה שבא הכסף לידה בתורת קידושין אין בכך כלום ואין הקידושין חוזרים וניעורים.