אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/נג

יום ראשון כא אלול תשפ"א - מסכת סוכה דף נג

תפילת מוסף ושאר תפילות בבית המקדש

עדותו של רבי יהושע בן חנניה על סדר שמחת בית השואבה

תניא אמר רבי יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד, שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפילת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה. (סוכה נג.)

ובגמרא בברכות (כו:) איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר, תפילות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידין תקנום. ומסיקה הגמרא שגם לדעת רבי יוסי ברבי חנינא שתפילות אבות תקנום, מכל מקום אסמכינהו רבנן אקרבנות. שאם לא נאמר כן, תפילת מוסף לרבי יוסי ברבי חנינא מאן תקנה [- שהרי ג' אבות תקנו תפילות שחרית, מנחה וערבית, ומוסף מי תיקן], אלא תפילות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות.

האם בזמן בית המקדש כבר תוקנו התפילות

ודעת הסובר שתפילות כנגד תמידין תקנום, פירש רש"י (ד"ה כנגד): אנשי כנסת הגדולה. ובפירוש הכותב בעין יעקב ביאר שאין כוונת הגמרא שתיקנו תפילות במקום התמידין אחר החורבן, שהרי אנשי כנסת הגדולה היו בדורו של עזרא, והאחרון שבהם היה שמעון הצדיק שבזמנו עוד היתה עבודת הקרבנות. וע"כ שכבר בזמן בית המקדש תיקנו תפילות אלו, וא"כ צ"ב מהו 'תפילות במקום תמידין' והלא תקנת התפילות היתה בזמן שהיה בית המקדש על מכונו והתמידין הוקרבו כסדרן.

אמנם כדברים אלו ממש מוכח להדיא מסוגיית הגמרא דידן, שהרי מפורש בעדותו של רבי יהושע בן חנניה שכשהיו שמחים בשמחת בית השואבה בבית המקדש היו הולכים מהקרבת תמיד של שחר לתפילה ומשם לקרבן מוסף ולתפילת המוספים ולתפילת מנחה. הרי להדיא שבזמן בית המקדש כבר תוקנו התפילות לכולי עלמא.

ואכן החיד"א בפתח עינים (סוכה נג.) ביאר שאף דאיכא מ"ד דתפילות כנגד תמידין תקנם ואילו הכא בגמרא קאמר שהיו מקריבין התמידין וגם מתפללים. אין כוונתו שתקנו התתפילות במקום תמידין לפי שבטלו התמידין, שהרי דעת הרמב"ם שתפילה מצות עשה מדאורייתא, אלא כוונת חז"ל שתקנו התפילות בזמן התמידין. הוא אף מוסיף ומדייק זאת מלשונו של רבי יהושע בן לוי 'תפילות כנגד תמידין' ולא 'במקום תמידין'.

בביאור הצורך בתיקון התפילות בזמן שהקרבנות קרבים כסדרן, כתב שם בביאור הכותב לעין יעקב שדבר זה הוא תועלת גדול במעלת התפילה, כי עבודת הקרבנות אינה מביאה את השלמות לגמרי בלא תפילה.

הוכחת התשב"ץ מסוגייתנו והערתו מהשמטת הירושלמי

וכדברים הללו ממש נמצא כבר בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן קסא, ציין לו רע"א בגליון הש"ס) שם הסתפק אם בפני הבית היו מברכין מאה ברכות, וכתב שאף שלא ראה בשום מקום בגמרא בענין זה אבל יש לומר מסברא שהיו מברכין אותן, שהרי דוד המלך תקנום וסמכו ענין זה בפסוקים. והוסיף שם: אבל התפילות, בפירוש אמרינן במגרא שהיו מתפללין בזמן הבית, ממה שאמרו בגמרא סוכה אמר רבי יהושע כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, היינו מקריבין תמיד של שחר משם לתפילת השחר כו'. והרי זה מפורש שאע"פ שהיו מקריבין תמידין, ותפילות כנגד תמידין תיקנום, עם כל זה היו מתפללין.

אמנם מוסיף התשב"ץ ואומר: כן נראה מתלמוד שלנו, אע"פ שבירושלמי מצאתי שהביאו ברייתא זו ולא הזכירו בו שום תפילה אלא תמידין ומוספין. וכוונתו לדברי הירושלמי (סוכה פ"ה ה"ב): א"ר יהושע בן חנניה כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר. בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר, משם היו הולכין להקריב את המוספין, ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות, ומשם היו הולכין לוכל ולשתות, ומשם היו הולכין לתלמוד תורה, ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים, ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה.

האם התפללו תפילת מוסף בבית המקדש

ובביאור הכותב שם הוסיף ואמר: ולפי זה צריכים אנו לפרש שתפלת מוסף שתקנו בהיות בית המקדש לא היתה ממש נוסח תפלותנו עתה בימי חורבן הבית, אלא מתפללים ושואלים צרכיהם כפי זמנם בזמן הקרבת המוסף. ומן ההכרח לומר כן, שהרי אפילו תפילת שמונה עשרה לא נתקנה על הסדר אשר בידינו עד שסדרם כן רבי שמעון הפקולי לפני רבן גמליאל ביבנה (כמבואר בברכות כח:). הרי לנו שלדעתו כל התפילות כולם כבר תוקנו בזמן בית המקדש ואף תפילת מוסף בכלל, אף שהאבות לא תיקנו אלא ג' תפילות מ"מ אנשי כנסת הגדולה תקנו כל התפילות ותפילת מוסף בכללם בזמן שבית המקדש עמד על תילו.

והנה בגמרא בברכות (כו.) הסתפקה הגמרא מה דינו של השוכח תפילת מנחה אם יתפלל ערבית שתים, ובביאור הספק פירשה הגמרא שהרי תפילה במקום קרבן ואם כן כיון דעבר יומו בטל קורבנו, אמנם מאידך יש לומר שכיון דצלותא רחמי היא, ממילא כל אימת דבעי מצלי ואזיל. ומסיקה הגמרא: דאמר רב הונא בר יהודה א"ר יצחק א"ר יוחנן, טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו.

והתוספות (ד"ה איבעיא) פירשו שלא העמידה הגמרא את ספקה מתחילה אלא בשכח תפילת מנחה אם יתפלל ערבית שתים, ולא בשכח תפילת מוסף - לפי ש"הא ודאי אינו מתפלל בערבית, דהאיך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף. וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו. אבל שאר תפילות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, אין כאן עבר זמנו בתפילה אחרת", עכ"ל. דהיינו שמחלקים התוספות בין שאר התפילות לתפילת מוסף, כי בעוד שאר התפילות משום רחמים הם ולפיכך מסתפקת הגמרא ומסיקה שאין בהם משום עבר זמנו בטל קרבנו, הרי שתפילת מוסף כל עיקרה פסוקי קרבנות ונתקנה רק משום 'ונשלמה פרים שפתינו' ולכן לגביה ודאי שנאמר 'עבר זמנו בטל קרבנו' והשוכח תפילת מוסף אין לו להשלימה בתפילת ערבית.

ביאור הבית אבי בדעת התוספות שאין תשלומין לתפילת מוסף

ובשו"ת בית אבי (ח"ג סימן כא אות ו) העיר על דברי התוספות שמאחר שגם בתפילת מוסף יש ענייני רחמים כמו שאנו מבקשים "יהי רצון שתעלינו בשמחה לארצנו" וכו', וגם אין חסרון בהזכרת פסוקי קרבנות בלילה, שהרי הקטר חלבים ואברים של קרבנות מותר כל הלילה ותפילת ערבית אף היא תוקנה כנגד הקטרה זו, ממילא צ"ב מדוע לא נאמר גם לגבי תפילת מוסף דרחמי היא ויהיה אף בה דין תשלומין.

ומכח זה בא לבאר בדעת התוספות שחלוקה תקנת תפילת מוסף מתקנת שאר התפילות וז"ל: ע"כ צריך לומר דתפילת מוסף שונה משאר תפילות, דכפי המסקנא בגמרא התפילות אבות תקנום ואחר כך אסמכינהו רבנן אקרבנות, א"כ מימות האבות כבר התפללו כל ישראל רק בלא נוסח וסגנון אחיד עד שבאו אנשי כנסת הגדול ותקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. וכן גם בבית שני היה בית כנסת על הר הבית כידוע מפי ספרים וסופרים. אבל תפילת מוספים לא היה בכלל בזמן ההוא כיון שהקריבו הקרבן בפועל ממש, רק אחר החורבן בעוה"ר שבטלו הקרבנות תקנו התפילה לשלם הפרים בשפתינו... ממילא הוא תקנה מאוחרת ונתקנה אך ורק לזכרון הקרבן... ואעפ"י שנמצא בה גם בקשת רחמים שתעלינו בשמחה לארצנו... אבל אין זו בקשת רחמים ליחיד רק תפילה כללית לכל ישראל, וגם זו שייכת לעצם הקרבנות 'ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו'... ולא דמי כלל לשאר תפילות שהמה בקשות רחמים לכל צרכי האדם. ולכן ס"ל להתוספות והראשונים הנ"ל דבלא התפלל מוסף במועדו אין לו תשלומין, דנתקנה רק בזמן הקרבת המוסף כמו שאנו אומרים 'נעשה ונקריב לפניך באהבה', עכ"ד. הרי שביאר באופן נפלא החילוק בין שאר התפילות שנתקנו ע"י האבות ואסמכינהו רבנן אקרבנות שהם תפילות דרחמי, ובין תפילת מוסף שכל עיקרה תקנה כנגד קרבנות מוסף.

והוא מוסיף ומביא לכך ראיה מלשון רש"י בגמרא בברכות שם, במה שהוכיחה הגמרא שבודאי גם המאן דאמר הסובר שתפילות אבות תקנום מודה לכך דאמסכינהו רבנן אקרבנות, שהרי תפילת מוסף לשיטתו מי תקנה, וע"כ אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקראי. ופירש רש"י: תפילת המוספין מאן תקנה, אלא ע"כ רבנן אסמכינהו אקרבנות, וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפילה כנגדה עמדו הם ותקנוה. ומתוך דברי רש"י דקדק הבית אבי שהוא תקנה מאוחרת שעמדו חכמים לאחר זמן ועיינו במוספין ולא מצאו תפילה כנגדה ולכן תקנו כנגדה תפילת מוסף.

אלא שדברי הגמרא בסוגייתנו הלא הם פירכא גדולה לכל דברי הבית אבי, שהרי בסוגייתנו מפורש להדיא בעדותו של רבי יהושע בן חנניה "משם לקרבן המוסף, משם לתפילת המוספין" - הרי לנו עדות ברורה מזמן שבית המקדש היה קיים, שאף בו התפללו תפילת מוסף תכף אחר קרבן מוסף. וע"כ שאין זו תקנה מאוחרת, ונפלו דברי הבית אבי לבירא עמיקתא.

תליית הבירורי הלכה דנחלקו הבבלי והירושלמי אם תפילת מוסף תוקנה בזמן ביהמ"ק

בספר בירורי הלכה (לרבי יחיאל מיכל שטרן רב שכונת עזרת תורה, מסכת ברכות שם) רצה אף הוא לנקוט בביאור דברי התוספות כעין דברי הבית אבי ועמד על כך שמדברי הגמרא דידן יש סתירה גדולה לדברי התוספות. וציין שם לכך שבירושלמי לא הוזכר כלל 'תפילת המוספין' ואם כן העיר שדברי התוספות הם רק כדברי הירושלמי שלא הזכיר תפילת המוספין כלל, וניתן לומר שלדעת הירושלמי לא היה בזמן בית המקדש תפילת מוסף וכל תקנתה תקנה מאוחרת מדין 'ונשלמה פרים שפתינו'. אבל לדברי הבבלי שאף בזמן בית המקדש התפללו תפילת מוסף אם כן ע"כ תפילת מוסף יש בה גם דין תפילת רחמי כשאר תפילות היום וא"כ מצד זה שייכת בתשלומין כדין שאר תפילות.

וציין שם לדברי הרא"ש (ברכות פ"ג סימן יח) שהביא מחלוקת בבלי וירושלמי כמה ברכות היו מתפללין בתפילת מוסף. שהירושלמי כתב שהיו מתפללין שמונה עשרה ברכות כשאר תפילות, ואילו בדעת הבבלי מסיק הרא"ש שהוא חולק על זה וכפי מנהגנו. וביאר הבירורי הלכה שלכאורה אם תפילת מוסף הוא רחמי שייך שיתפללו בה י"ח ברכות משא"כ אם אינה אלא כנגד קרבן מוסף לא שייכות כל הברכות. אמנם סתם ולא פירש כי לדבריו סתרו דברי הירושלמי והבבלי לשיטתם. שהרי לדעת הירושלמי לא היו מתפללים מוסף בזמן הבית וא"כ ע"כ הוא מדין ונשלמה פרים שפתינו, אך אם כן אין מקום לי"ח ברכות דלדעת הירושלמי היו מתפללים במוסף. ומאידך, לדעת הבבלי היו מתפללים מוסף בזמן הבית וא"כ יש בה משום רחמי ושפיר יש להתפלל בה י"ח ברכות, נגד מה שהסיק הרא"ש בדעת הבבלי שאין מתפללין י"ח ברכות במוסף, וצ"ע.

ועיקר מה שתלה הדבר במחלוקת הירושלמי והבבלי צ"ב, שהרי הירושלמי השמיט כל התפילות כולם. וכמו שדקדק התשב"ץ שכל ראייתו שהתפילות לא תוקנו כנגד תמידין אחר חורבן הבית הוא מעדות זו של רבי יהושע בן חנניה, וע"כ כתב התשב"ץ שכן הוא דעת הבבלי אבל בירושלמי לא הזכירו בו שום תפילה. וא"כ אין זה אלא תליה בעלמא לבוא ולומר שלדעת הירושלמי יש חילוק בין שאר תפילות למוסף, אחרי שלא הזכיר הירושלמי אף תפילה בדבריו.

מקור לסברת התוספות בגירסת התוספתא בעדותו של רבי יהושע בן חנניה

אמנם מצאתי מקור לחילוק זה, והוא בעדותו של רבי יהושע בן חנניה כפי שהיא מובאת בתוספתא (פ"ד ה"ג): אמר רבי יהושע בן חנניא כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה. משכימין אנו לתמיד של שחר, משם לבית הכנסת, משם לבית המדרש, משם למוספין, משם לאכילה ושתייה ומשם לבית המדרש [ובכת"י: לתפילת המנחה], משם לתמיד של בין הערבים, משם לשמחת בית השואבה. הרי מבואר שאחר תמיד של שחר הלכו לבית הכנסת ולבית המדרש, וע"כ בית הכנסת היינו לתפילת שחרית. וכן קודם תמיד של בין הערבים מבואר לגירסת הכת"י שהלכו לתפילת מנחה [ונראה שגם לגירסתנו בית המדרש ע"כ היינו לתפילת מנחה ואינו כבית המדרש דרישא, וכמו שלא מצינו בבבלי ובירושלמי שהלכו פעמיים ללמוד תורה]. ואילו תפילת מוסף לא מוזכרת אלא רק "משם למוספין". הרי מוכח בדברי התוספתא כחילוק התוספות וכביאור הבית אבי שחלוקה תקנת תפילת מוסף מתקנת שחרית ומנחה.

ואמנם בנוסח כת"י [נדפס במהדורת עוז והדר] נוסף באמת משם לתפילת מוספין ומשם למוספין. אלא שיש להעיר על כת"י זה שהרי לפי הוספה זו נמצא שתפילת מוסף קודמת לקרבן מוסף הפך סדרם בבבלי ובירושלמי. ובאמת גם בבבלי יש להעיר מדוע שחרית ומוסף קודמות לתפילותיהם ואילו תפילת מנחה קודם לתמיד של בין הערבים, ורעק"א בגליון הש"ס ציין שבהעתקת התשב"ץ לסוגייתנו היפך הסדר והקדים הקרבן לתפילה. אמנם המהרש"א (ח"א) ביאר שהתפילות מכלל העבודות הם ואין לך עבודה קודמת לתמיד של שחר ואין לך עבודה מאוחרת לתמיד של בין הערבים. והוסיף שדין קרבן המוספין הקרב קודם חצות כדין תפילת השחר. והסבר זה יועיל לגירסת הבבלי שלפנינו ולגירסת הירושלמי, אך לא לגירסת התוספתא לפי תיקון הכת"י אם נקבלו.