אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/יט

יום שני יז אב - מסכת סוכה דף יט

פי תקרה בגשרים ותיקון עירובין בברוקלין ומנהטן

פי תקרה יורד וסותם בשבת ובסוכה

בסוגיית הגמרא במסכת סוכה (יח.-יט.) דנה הגמרא בהרחבה בדין "פי תקרה יורד וסותם" לגבי דיני שבת וסוכה. תחילה מביאה הגמרא את מחלוקתם של אביי ורבא לגבי סוכה בסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין [- אדם שבנה סוכה בחצרו וברוח אחת במקום לבנות דופן, סמך את הסיכוך לקצה גג האכסדרה] , לדעת אביי סוכה זו כשרה ואילו לדעת רבא - פסולה. בטעם המחלוקת מביאה הגמרא שנחלקו אביי ורבא אי אמרינן פי תקרה יורד וסותם או לא [- שאם דנים פי תקרה יורד וסותם ממילא יש כאן מחיצה במקום החיבור שבין האכסדרה לסוכה].

ורוצה הגמרא לתלות מחלוקת זו במחלוקתם של רב ושמואל לגבי שבת: דאיתמר אכסדרה בבקעה, רב אמר מותר לטלטל בכולו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. הרי לכאורה נחלקו אביי ורבא במחלוקת רב ושמואל. אלא שדוחה הגמרא שהן אמת לדעת שמואל הסובר שלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם לגבי שבת ה"ה דלענין סוכה לא אמרינן כן, אך אין להוכיח מדעת רב הסובר דאמרינן פי תקרה יורד וסותם לגבי אכסדרה בבקעה בשבת שכן דעתו גם לגבי אכסדרה שאין לה פצימין. וטעם החילוק כי אפשר שרב לא אמר פי תקרה יורד וסותם אלא כשאנו דנים לגבי פנים האכסדרה שהתקרה ופי התקרה עשויים לצורך חלל האכסדרה. משא"כ באכסדרה שאין לה פצימין שאנו רוצים לדון פי תקרה יורד וסותם כדופן הסוכה העומדת חוץ לאכסדרה, בכה"ג אפשר שרב יסבור שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם.

תיקון עירובין ברובעים ברוקלין ומנהטן

מסברא זו שמקורה בסוגייתנו מוציא הגר"מ פינשטיין מסקנא הלכתית הלכה למעשה בנדון שהתנהל ועדיין מתנהל סביבו פולמוס הלכתי נרחב, והוא תיקון עירובין בערים גדולות ובפרט ברובעים ברוקלין ומנהטן בניו יורק, ארה"ב. לא נוכל במסגרת מאמר מקוצר זה לגעת בכל פרטי הדינים הנוגעים לו [שתי תשובתיו של הגרמ"פ העוסקות בנדון סבוך זה (או"ח ח"א סימנים קלח-קלט) מתפרסות על פני למעלה מ-13 עמודים. הגרמ"מ שולזינגר היה מביא זאת כדוגמא חיה לניצול הזמן ולתביעה בשקיעות בתורה, לאור פתיחת התשובה הראשונה במילים "בע"ה ערב חג השבועות תשי"ב", וסיום התשובה השניה במילים: "והנני ידידו מוקירו... ומברכו בחג שמח ובקבלת תורה בלב שלום..."] , אך נוכל עכ"פ לטעום מעט מדברי הפוסקים בנדון זה ובמסקנות העולות מתוך לימוד סוגייתנו.

רבי מיכאל דב ויסמנדל בקונטרס שהוציא על ענין זה (נדפס מאוחר יותר ע"י תלמידיו בספר תורת חמ"ד), רצה לדון להתיר עירוב בברוקלין מכח דין "פי תקרה" המבואר בסוגייתנו. זאת מאחר שבג' רוחות מוקף הרובע בים ונהר כשעל שפת הים והנהר גידודים (גדרות וכדומה) שנעשו בבנין על ידי אדם באופן שהילוך רבים לא מבטל את המחיצות, ונשאר רק רוח אחד שבו אמרינן פי תקרה מכח הגשרים הגדולים העומדים על פני צד זה.

תמיהת האגרות משה על הגרמ"ב ויסמנדל שהגשרים לא נעשו לצורך רה"ר שלצידם

רבי משה בתשובתו טוען שאין לדון כאן משום פי תקרה וזאת מכח סברת הגמרא בסוגייתנו אליבא דרבא שהלכה כמותו, שלא אמר רב פי תקרה יורד וסותם אלא לגבי אכסדרה בבקעה כיון שהתקרה העשויה לצורך האכסדרה, אבל לא לגבי סוכה העומדת חוץ לאכסדרה שאין נסרי התקרה עשויים עבורה. ואם כן בודאי שאותם גשרים שלא נעשו לצורך רשות הרבים, אין לדון בהם משום פי תקרה להחשיבם מחיצה.

הגרמ"פ מוסיף שאפילו אם נאמר פי תקרה לגבי העומד תחת הגשרים, כפי שאנו אומרים פי תקרה לגבי פנים האכסדרה שבבקעה, אך לא נאמר כן לגבי הרה"ר שבין הגשרים שהרי הגשרים לא נעשו עבור זה. ואפשר לחלק בין הדברים כדרך שמחלק רבא בין דין פנים האכסדרה ובין הסוכה שחוץ לאכסדרה.

סתירת דברי רש"י בעירובין ובסוכה אם סברת רבא בעיקר ההלל"מ או בסוכה דוקא

בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סימן כד ד"ה ובעברי) ציין לדברי הגרמ"ב ויסמנדל ולתמיהת האגרות משה על דבריו מסוגייתנו, וכתב על כך: וכדי דלא נשוייא להגאון הרמ"ב ז"ל שהיה אדם גדול מאד וחריף עצום, לטועה, הנני לציין לדברי הפתחא זוטא (סימן תרל ס"ח אות טז) כו'.

הפתחא זוטא אליו מציין הגרי"י וייס, מעמיד תחילה סתירה בדברי רש"י בביאור סברת רבא שאין אומרים דין פי תקרה אלא ביחס לחלל האכסדרה ולא למה שעומד חוצה לה. דהנה לשונו של רש"י בסוגייתנו הוא: אילו מחיצה מעלייתא היא הוה סמכינן עלה, אבל לאכשורה ע"י גוד אחית לא, דכי אגמריה רחמנא למשה לגוד אחית, במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה, ולא לחוצה לה, עכ"ל. הרי שפירש רש"י שסברת רבא היא בעיקר ההלכה למשה מסיני שלא נאמרה אלא ביחס לשטח הפנימי לצורכו נעשית התקרה ולא לשטח שמחוצה לה.

אמנם סוגיא דומה לסוגייתנו נמצאת גם בגמרא בעירובין (צה.) ושם כתב רש"י בסגנון אחר, וז"ל שם: עד כאן לא קאמר רב התם אלא דהני מחיצות, פירוש אותן הקורות הנתונים על ארבעה עמודים דאינהו פי תקרה, לאכסדרה עבידי. אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידי, לשם סוכה, ואע"ג דלא בעינן מחיצות לשמן, כולי האי מיהא לא מקילינן, עכ"ד. הרי שהעמיד סברת רבא כסברא פרטית לענין סוכה שאע"ג דלא בעינן מחיצות לשם סוכה מכל מקום כולי האי לא מקילינן להכשיר הסוכה באופן שהתקרה כלל לא נעשית לצורך הסוכה. וכך גם מפורש בדברי הריטב"א בעירובין שם: אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידן לא, פי' דאע"ג דלא בעינן בסוכה דפנות דעבידן לסוכה, מכל מקום לענין דנימא פי תקרה יורד וסותם בעינן דעבידן להכי, עכ"ל. ולכאורה סתרו דברי רש"י אהדדי, כי מלשון רש"י כאן משמע שאין זה דין פרטי בסוכה אלא דין בעיקר ההלכה למשה מסיני וממילא דין זה נכון גם לגבי שאר הדינים הנלמדים מההלל"מ כדין שבת.

סיוע המנחת יצחק לדברי הגרמב"ו מסברת הפתחא זוטא שסברת רבא נאמרה בסוכה

מכח סתירה זו כתב הפתחא זוטא דנראה לומר ששתי הדברות של רש"י בעירובין ובסוכה בדיבור אחד נאמרו, ובא זה ולימד על זה. דהיינו שבכל מקום שבש"ס דאמרינן לדין פי תקרה, כגון לענין שבת, כלאים וכדומה, באמת הפי תקרה מהני אף לענין השטח הנמצא מחוץ לתקרה, כיון שעל ידי דין פי תקרה הנלמד בהלל"מ נחשב הדבר למחיצה ממש וממילא אין נפק"מ לענין מה נעשית. ורק גבי סוכה דאף שאין צריך שהמחיצות יהיו לשם סוכה, היינו דוקא מחיצות ממש, אבל מחיצות שבאות מכח ההלכה למשה מסיני מדין גוד אחית, אין אומרים כן אלא באופן שנעשית לשם סוכה. ואם כן מש"כ רש"י בסוגייתנו דכי אגמריה רחמנא למשה לגוד אחית, במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה, ולא לחוצה לה. אין כוונת רש"י לעיקר ההלל"מ אלא רק לאמירת ההלכה לגבי דין סוכה.

לכעין חילוק זה התייחס הגרמ"פ בתשובתו וכתב על כך: ופשוט שגם רש"י בעירובין שכתב אע"ג דלא בעי מחיצות לשמן, כולי האי מיהא לא מקילינן, עי"ש. אין כוונתו שלא רצו חכמים להקל אלא מדאורייתא לא מקילינן למילף מפי תקרה שנאמר בהלכה גם ללא נעשה לזה כו' דכיון דהוא חידוש להקל אין לנו אלא מה שנאמר בההלכה דהוא דוקא כשנעשה לזה, דלא מסתבר לומר שיפלגו דיבורי רש"י אהדדי. הרי שגם האגרות משה עמד על חילוק המשמעות בין דיבורי רש"י [אם כי מטעם אחר אי הוה בעיקר ההלל"מ מדאורייתא או בגזירת חכמים], אך מכל מקום הכריע שכוונת רש"י בעירובין לסברתו כאן ולא להיפך ולכן הסיק שסברת רבא שייכת לדין שבת כמו לדין סוכה. משא"כ הפתחא זוטא ס"ל שאף דברי רש"י בסוגייתנו אינם בעיקר ההלל"מ אלא דוקא בשימוש בדין זה לענין סוכה וכמשמעות לשונו בעירובין.

על פי סברת הפתחא זוטא נתן המנחת יצחק מקום לדברי הגרמ"ב ויסמנדל לאמירת דין פי תקרה בגשרים שסביב ברוקלין ומנהטן. כי אכן לדעת הפתחא זוטא לא נאמרה סברת רבא בסוגייתנו אלא ביחס לדין סוכה בלבד משא"כ לענין שבת עדיין אומרים דין פי תקרה אף לגבי הרשות הרבים שבין הגשרים ולא רק לגבי הרה"ר שמתחת הגשר.

אלא שציין הגרי"י וייס לספר פתחי שערים אשר רב גדול אחד כתב ספר שלם בהערות וחידושים על הפתחא זוטא, והרבה להקשות על דברי הפתחא זוטא בחילוקו הנ"ל. אבל הגאון הפתחא זוטא נשאר בדעתו והביא ראיות לדבריו. יעויין שם תחילת קונטרס ב' ובהערה.

תמיהת השפת אמת ורבי שלמה יורבורגר שיש להכשיר בשבת סוכות מדין מיגו

ובאמת כבר עמדו האחרונים על סתירת דברי רש"י ועמדו על נפק"מ נוספת העולה מתוך סתירה זו. בשפת אמת וכן בספר באר שבע לרבי שלמה יורבורגר מרבני וילנא בדורו של הגר"א העירו, שאם אמת כמשמעות לשון רש"י בעירובין שדין זה הוא בסוכה דוקא, אם כן בשבת שבסוכות יש לנו להכשיר אכסדרה שאין לה פצימין מטעם מיגו, שכיון שלגבי שבת הויא מחיצה אף מחוצה לה הוא הדין לענין סוכה הויא מחיצה מעלייתא. וכדרך שאמרו בגמרא (לעיל ז.) על דופן שלישית טפח, וכן לענין שבת מיגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת. ומכח זה הסיקו שיותר נראה כפירוש רש"י בסוגייתנו.

ולהשלמת הענין ראוי לציין לדעת הרא"ש (סוכה פ"א הל"ד) שחולק על רש"י וסבירא ליה שסברת רבא דלא מהני פי תקרה לחלל החיצון, היינו רק מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא מעיקר ההלכה למשה מסיני נאמר דין פי תקרה אף לבראי. ולפי זה לכאורה יש לדון אף את רה"ר שבין הגשרים כרה"ר דרבנן ולא דאורייתא, כיון דמדאורייתא יש לומר פי תקרה יורד וסותם.

דין פי תקרה בגשרים ביחס לשטח שתחת הגשר

והנה עד כה העמדנו את הנדון רק ביחס לרשות הרבים שבין הגשרים, אם אמרינן פי תקרה או לא מכח סברת רבא בסוגייתנו שאין אומרים פי תקרה אלא ביחס לחלל הפנימי ולא לחלל החיצוני. אמנם האגרות משה שם רצה לחדש יותר שכשם שאנו אומרים שתקרה העשויה לצורך החלל הפנימי אין אומרים בה דין פי תקרה יורד וסותם ביחס לחלל החיצוני, כן נאמר יותר בתקרה שאינה עשויה לחלל שמתחתיה אלא לשימוש על גבה, אין אומרים בה פי תקרה גם ביחס לחלל שתחתיה. וממילא לפי זה גשרים אלו שנעשו כמובן לצורך הליכה או נסיעה על גבם ולא לצורך הצללה וקירוי השטח שתחתיהם - אין אומרים בהם דין פי תקרה יורד וסותם גם לא ביחס לחלל שתחת הגשר.

בספר פתח העירוב (עירובין צה.) כתב נפק"מ מעשית לנדון זה באופן שמשתמשים בבנין לצורך גבול העירוב, בכהאי גוונא שאין גדר לפני הבנין בגובה י' טפחים, ורוצים להשתמש בתקרת קומת הכניסה כגבול לעירובין מדין פי תקרה יורד וסותם. אמנם הגבול החיצוני תלוי ועומד בנדון הראשון שהזכרנו, כי תקרה זו עשויה לצורך הבנין ולא לצורך החצר שלפניה וממילא אין לומר בה דין פי תקרה לצורך החצר. אלא שמכל מקום היה אפשר להחשיב את פי התקרה האחורי של הבנין כגבול העירוב, ולכלול בתוך שטח העירוב את כל שטח הקרקע שתחת הבנין כיון שגבול זה אכן עשוי לצורך הבנין. אלא שמכל מקום לדעת הגרמ"פ יש בכך חסרון נוסף, והוא שתקרה זו לכאורה לא נעשתה לשם השימושים שתחת הבנין אלא לצורך הדירה שמעליה [ומכל מקום יש לדון שבבנין מגורים יש כוונה לכל שימוש שיוכל להיות ממנו].

אלא שעיקר חידושו של האגרו"מ כבר העירו שמדברי המשנה ברורה משמע שלא סבירא ליה כן. שכן כתב בביאור הלכה (סימן שסג ד"ה פסולה) שקורה רחבה ד' טפחים אמרינן בה דין פי תקרה יורד וסותם, ואפילו אם נעשית מאליה. והרי לדעת האגרו"מ בעינן שתעשה דוקא לצורך מטרה זו היינו השימוש תחתיה אך באופן שנעשית מאליה כתב שם להדיא שלא תועיל מדין פי תקרה, ואם כן מוכח מדברי המשנה ברורה שלא סבירא ליה חידוש זה של האגרות משה.