אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/ח

יום חמישי ו אב - מסכת סוכה דף ח

סכך המציל מפני הגשמים

סוכת רקב"ש כשרה ובלבד שעשאה לצל סוכה

בגמרא במסכת סוכה (ח:) אמרו: דתנו רבנן סוכת רקב"ש, סוכת רועים, סכות קייצים, סוכת בורגנין, סוכת שומרי פירות, סוכה מכל מקום, כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. מאי כהלכתה, אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכה.

ופירש רש"י (ד"ה אמר): האי כהלכתה דקאמר הוא שמסוככת יפה, דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא. דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן, לשם סוכה בעינן. ולצל הוא דמיקריא סוכה שסוככת מן החורב, עכ"ל. הרי שדעת רש"י שהגדרת רב חסדא "שעשאה לצל סוכה" היינו "ולא לצניעות בעלמא".

וברא"ש (פ"א סימן יב) כתב: אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל, להתלונן תחתיה מחורב וממטר. אבל לצניעותא בעלמא, אין שם סוכה עליה. ורבינו תם פירש שעשאה לצל ולא מעובה להגן מן המטר.

דברי הטור שהרא"ש לא הזכיר דעת ר"ת שצריך שיכול להמטיר בתוכה

והטור (סימן תרלא) הביא בענין זה שיטות הראשונים, וצריך שלא יעשה כיסויה עב מאד כדי שיהו הכוכבים וניצוצי השמש נראין מתוכה. אבל בדיעבד אפילו מעובה כמין בית כשרה. ורבינו תם פסק שאם עשאה עבה מאד שאין המטר יכול לירד בה פסולה. אע"ג דבית הלל מכשירין מעובה כמין בית, היינו דוקא שאין כוכבים וחמה נראין מתוכה, אבל כל שאינו יכול להמטיר בתוכה פסולה אפילו לבית הלל. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא הביא דבריו בפסקיו. וביאר הב"ח, שכוונת הטור באומרו שהרא"ש לא הביא דברי ר"ת בפסקיו, דמדלא הביא דבריו משמע דלא סבירא ליה כמותו והסוכה כשרה אפילו עשאה עבה שאין המטר יכול לירד בה.

והקשה הב"ח: ואיכא למידק, הלא אע"פ שלא הביא דבריו בפסקיו בפרק הישן גבי "סוכה המעובה כמין בית", מכל מקום הביא דבריו בפרק קמא גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש דכשרה. שכתב מאי דאמרינן בגמרא והוא שעשאוה לצל, ופירש רש"י להתלונן תחתיה מחורב וממטר אבל לצניעותא בעלמא אין שם סוכה עליה. ורבינו תם פירש שעשאוה לצל ולא מעובה להגן מן המטר, ע"כ. והיינו שהב"ח תמה שהרא"ש אכן הזכיר את דברי רבינו תם וכיצד דקדק הטור שהרא"ש לא סבירא ליה כדעת רבינו תם.

וביותר מוסיף הב"ח לתמוה על דברי הטור, כי הטור עצמו כתב במקום אחר (סימן תרלה) לגבי דין סוכת גנב"ך ורקב"ש שהם כשרות, ובלבד שתהא עשויה כהלכתה: פירוש, שתהא עשויה לצל להגן משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא, ורבינו תם פירש כהלכתה שלא תהא מעובה כמין בית. ומוסיף הטור: וזהו לשיטתו שפוסל כשאין הגשמים יכולים לירד בתוכה. הרי שהטור עצמו מביא את מחלוקת רש"י ורבינו תם בביאור "והוא שעשאה לצל סוכה" וכמו שכתב הרא"ש, וכיצד זה כתב הטור שהרא"ש לא העתיק דברי ר"ת בזה והוכיח מכך שהרא"ש אינו סובר כדעת רבינו תם.

ואמנם הבית יוסף (סימן תרלא) ביאר כוונת הטור באופן אחר, וכתב: ומ"ש רבינו שהרא"ש לא הביא דבריו בפסקיו, היינו לומר שלא הביאם במקום שהיה לו להביאם, בפרק הישן אמתניתין דהמעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. וכתב על כך הב"ח: ומדברי הבית יוסף נראה שהבין שהרא"ש פוסק כרבינו תם בכל סוכה אלא שלא הביא דבריו במקום שהיה לו להביא בפרק הישן, ולא נהירא, ודוק.

הרא"ש מודה בסוכת רקב"ש שאם מצלת מן הגשמים הרי היא כדירת כל השנה

ולפיכך יישב הב"ח תמיהתו באופן אחר, שכוונת הטור שאכן הרא"ש פליג על דעת רבינו תם ומכל מקום מודה לדבריו לגבי סוכת רקב"ש. דהיינו שרבינו תם פסל כל סוכה שסככה מגן מפני הגשמים, ועל דבר זה פליג הרא"ש וסבירא ליה דאף שעשה הסכך באופן שמגן מפני הגשמים אינה נפסלת בכך. ומכל מקום הרא"ש מודה שסוכת רקב"ש צריכה להיות באופן שעשאה לשם צל דהיינו ולא להגן עליו מפני הגשמים, אך טעם אחר לו בדין זה.

כי לדעת רבינו תם הפסול הוא פסול כללי בעיקר שם סכך, שסכך שמגן מפני הגשמים אינו חשוב סכך כיון שהוא "מעובה כמין בית". ואילו דעת הרא"ש שאף סכך כזה כשר, אלא שסוכת רקב"ש יש לנו לפוסלה משום דבעינן סוכה העשויה לשם חג, ובמקום שעשאה באופן קבוע שסככה מגן מפני הגשמים, אם כן הרי זו דירה ממש העשויה לכל השנה, ולכן חסר בשם "העשויה לשם חג" ומשום כך מודה הרא"ש לרבינו תם שהיא פסולה. באופן שנמצא שהרא"ש מודה לדינו של רבינו תם אך לא מטעמו.

וכך הביא גם בחדושי הגהות על הטור בשם מהרל"ח, דסבירא ליה לרבינו דדוקא גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש דברי רבינו תם ישרים, דהואיל ולא עשו הסוכה לשם מצוה, אם אין המטר יורד לתוכה ליכא הוכחה דעשאוה לצל אלא לדירה ממש ולכך היא פסולה משום דהוי כיושב תחת תקרת הבית, ואפשר כולי עלמא מודים בזה לדברי רבינו תם. אבל כאן דאיירי בסוכה שעשאה לשם מצוה, אף אם אין המטר יורד לתוכה סוף סוף כיון דלשם מצוה נעשית סבירא ליה לרבינו דכשרה, עכ"ד.

קושיית התוספות לרבא מדוע גשמים סימן קללה הלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים

והנה בתחילת המסכת, לגבי פסול סוכה הגבוהה מעשרים אמה, מובאת בגמרא (ב.) דעת רבא בביאור מחלוקת חכמים ורבי יהודה, דחכמים למדו פסול סוכה גבוהה מהכתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים", אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת ארעי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע.

וביארו התוספות (ד"ה כי) שאף אפשר להעמיד כוונת הפסוק דבעינן דירת ארעי ממש, הראויה רק לישיבת שבעה. מכל מקום רבא משמע ליה שהפסוק בא להורות שיעור בסוכה מהו גובהה, שצריך שתהיה גבוהה באופן שיכולה להיות סוכת ארעי הראויה רק לשבעה, והיינו עד עשרים אמה.

והקשו התוספות, כיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה ארעי, ואף אם בפועל אינה ארעית אין בכך כלום. אם כן, מדוע אומרת המשנה בתענית (ב.) שגשמים הם סימן קללה בחג. והלא יכול הוא לקבוע את הנסרים במסמרים באופן שלא ירדו גשמים בסוכה. ויישבו התוספות, דאף שרבא ס"ל שהדפנות יכולות להיות דרך קבע וסגי במה שגובהם בשיעור כזה המאפשר בנייתה דרך ארעי. כל זה אינו אלא לגבי הדפנות דוקא, אבל בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מיתכשרה עד דעביד לה ארעי.

יישוב התוספות כשיטת רבינו תם ותמוה שאף התוספות רא"ש יישב כן

ולכאורה הלכו בזה התוספות לשיטתם, כשיטת ר"ת, שסוכה שהסכך בה קבוע ומגן מפני הגשמים, הרי היא פסולה, כי הסכך שהוא עיקר הסוכה צריך להיות ארעי באופן שלא יגן מפני הגשמים. ולכן אמרה המשנה בתענית שהגשמים סימן קללה בחג, כי לעולם סוכה כשרה לא תעמוד בפני הגשמים.

אלא שכדרך שהקשו התוספות וכדרך שיישבו, כן כתב הרא"ש בתוספותיו, ואם כן אף הרא"ש מודה לדעת רבינו תם שסכך המגן מפני הגשמים פוסל את הסוכה. ואם כן תסתער עלינו קושיה עצומה, כיצד זה כתב הטור שמכך שלא העתיק הרא"ש את דברי ר"ת מוכח דלא סבירא ליה כן, והלא בדבריו אלו מוכח להפך שהרא"ש ע"כ סובר כדעת רבינו תם ופוסל סוכה שסככה מגן מפני הגשמים.

ולסתירה זו לא יועיל לכאורה יישוב הב"ח, כי הרי כאן מדובר באופן שעשה סוכה לשם חג דווקא, אלא שקבע הסכך במסמרים כך שאין הגשמים יכולים ליכנס לתוכה ואפילו הכי אסר הרא"ש. ואם כן מוכח שהרא"ש מודה לעיקר טעמו של רבינו תם, ולא רק לדינו לגבי סוכת רקב"ש.

דעת הסמ"ק שנהגו לא לסכך בנסרים שמא יסכך בקביעות

וסתירה נוספת אנו מוצאים בענין זה בדברי הטור. שכן כתב לענין סיכוך בנסרים (סימן תרכט) וז"ל: וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ד' אפילו הפכן על צדן שאין בהם ד', מפני שדומין לתקרת הבית וחיישינן שמא ישב תחת התקרה לשם סוכה. ואם אין בהם ד' כשרים אפילו הן משופין שדומין לכלים. וכתב בסמ"ק ומיהו נהגו העולם שלא לסכך בהם כלל ומשום דילמא אתי לסכך בהם בקביעות בענין שאין הגשמים יכולים לירד בה.

הרי שהביא הטור פסק הסמ"ק בסתמא, שאין לסכך אף באין בהם ד' כיון שיש לחוש שמא יסכך באופן שהגשמים לא יוכלו לירד בה. ולכאורה כל זה לא יצדק אלא לדעת רבינו תם שסכך שאין הגשמים יכולים לירד דרכו לסוכה, פסול. אבל הטור הרי כתב להדיא (לדעת הב"ח) שאין דעתו כדעת רבינו תם, אלא אף סוכה שאין הגשמים יורדים בה מחמת הסכך, כשרה.

ועמד על כך הפרישה על אתר (אות ג) וכתב: פירוש, ולרבינו תם כה"ג פסולה. ואפשר דאפילו לדעת הרא"ש ורבינו שפסקו בסימן תרל"א שאינה פסולה, מכל מקום עדיף טפי שלא יהא מכוסה כל כך. דלא התיר הרא"ש אלא בסיכך בסכך דלא מיחלף כולי האי בתקרה, משא"כ בסיכך בנסרים ובקביעות שדומה טפי לתקרה.

ויש להבין מה שכתב הפרישה שגם לדעת הרא"ש "עדיף טפי שלא יהא מכוסה כל כך", הלא כאן מביא הטור את דברי הסמ"ק שנהגו לא לסכך בנסרים כלל "דילמא אתי לסכך בהם בקביעות" ואם כן אין זה אלא חשש שמא יבוא לסכך בקביעות, ולדברי הפרישה אף בכה"ג שיסכך בקביעות בענין שאין הגשמים יכולים ליד בה, לא יהיה זה אלא בגדר "עדיף טפי". והרי זה כעין גזירה לגזירה, באופן שאפילו הגזירה הראשונה אינה פסול ממש אלא רק "עדיף טפי", וצ"ע.

חילוק ראבי"ה בין עיבוי סכך לקביעת נסרים במסמרים

ובספר אור אהרן כתב ליישב עיקר השאלה על פי דברי הראבי"ה (סימן תריא) שם הביא מעשה שהיה שסיכך הרב רבי שמשון, גיסו של רבינו תם, בנו של הר"ר יוסף נ"ע, בנסרים שאין בהם ארבעה. אלא שעשה סוכתו כעין כיפת החדר יפה מאד, תקוע במסמרות. וכתב ראבי"ה שפסלה רבינו תם מטעם שמצלת מן הגשמים.

ושוב הביא הראבי"ה מתוספות ריב"א שכתב שסתם סוכות רועים עשויה להגן מפני החמה ומפני הגשמים, ומה שכתוב "והוא שעשאה לצל" היינו שעשאה לדור שם בקבע או לאצור בתוכה פירות. וכוונת ראבי"ה לומר שלכאורה מדברי הריב"א מוכח דלא כדעת רבינו תם, שאף שהסוכה עשויה להגן מפני הגשמים מכל מקום כשרה.

ודחה הראבי"ה דבריו: ושמא הצלת גשמים דקאמר הצלה פורתא, אבל אם אין יורדין בה גשמים כלל לא, עכ"ל. דהיינו שיש שתי דרגות בהצלה מגשמים, ואפשר שלא הכשיר ריב"א אלא כשסיכך בסכך רגיל שבכה"ג אף שמעבה את הסכך באופן שמגן מפני הגשמים אך עדיין אינו מציל לגמרי מהגשמים, וסוף סוף יחלחלו הגשמים ויכנסו. משא"כ שקובע הנסרים במסמרים באופן שאי אפשר כלל למים להיכנס אפשר שמודה ריב"א לדעת רבינו תם.

יישוב האור אהרן בדעת הטור שאף הרא"ש מודה בקביעת נסרים במסמרים

ולפי זה יישב האור אהרן שכוונת הטור שמכך שלא הביא הרא"ש דברי רבינו תם גבי מעובה כמין בית, משמע שס"ל שאם סיכך בסכך כשר אף שעיבהו כשר וכדעת ריב"א. אך אף הוא מודה שאם קיבע הנסרים במסמרים שהוא פסול, ולכן הביא דברי הסמ"ק בסתמא כיון שאף הרא"ש מודה שיש לחשוש שמא יקבע הנסרים במסמרים באופן שלא יהיה אפשר למים להיכנס בשום אופן. ומיושב נמי מה שיישב הרא"ש כיישוב התוספות בתחילת המסכת, כי שם איירי בקביעת הנסרים במסמרים.

ואדרבה מדוקדק היטב מה שלא הקשו התוספות שיעבה סוכתו כמין בית, שעל זה אמר רבינו תם דבריו, אלא העמידו דבריהם דווקא משום ד"יכול לקבוע הנסרים במסמרים", כי רצו להקשות קושייתם לכו"ע.