אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נזיר/מב

יום שני י"ג אדר תשפ"ג - מסכת נזיר דף מב

סירוק בשבת

סתירת טעם איסור סירוק בנזיר משום פסיק רישא או מתכוין

במשנה בנזיר (מב.) שנינו: נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. ובתוספות: נזיר חופף, שיחוף ראשו בנתר ובאדמה, אף כי פעמים שמשיר שיער - דבר שאין מתכוין הוא ומותר לרבי שמעון. ומפספס, שמבדיל שערות זו מזו, אף כי פעמים שמשיר. אבל לא סורק, בגמרא משמע דסתם סורק מתכוין להסיר השער, ע"כ.

וכוונתם למבואר שם בגמרא: חופף ומפספס, מני, רבי שמעון היא דאמר 'דבר שאין מתכוין מותר'. אבל לא סורק, אתאן לרבנן [- שהרי לכאורה גם הסורק אינו מתכוין], רישא רבי שמעון וסיפא רבנן. ומיישבת הגמרא: אמר רבה, כולה רבי שמעון היא, כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין. ופירשו התוספות: נימין המדולדלות, שאינן מחוברות יפה ונוחין להנתק, ע"כ. ולזה כיוונו התוספות בביאור המשנה, שבגמרא מבואר שהחילוק בין חופף ומפספס לסורק הוא, שבחפיפה ופספוס דבר שאין מתכוין הוא, ואילו סורק 'סתם סורק מתכוין להסיר השער', דהיינו שהחילוק הוא אם הוא 'דבר שאין מתכוין' או 'דבר המתכוין'.

אמנם בדברי רש"י בשבת (נ:) שם מביאה הגמרא משנה זו, עולה ביאור אחר בחילוק בין חפיפה ופספוס לסריקה, וזה לשונו: חופף ומפספס... דכיון דאינו מתכוין מותר, ועל כרחך רבי שמעון קאמר לה... דזימנין דאינו משיר, ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות. אבל לא סורק, במסרק, דודאי משיר, ע"כ. הרי בדברי רש"י מבואר טעם אחר לכך שנזיר אסור לסרוק, והוא שאף ש'אינו מתכוין' אך 'מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות', וכיון שהסורק על כרחך יתלשו שערותיו, לכן אסור לנזיר לסרוק מדין 'פסיק רישיה'.

וכבר תמה בשו"ת הריב"ש (סימן שצד) על דברי רש"י: והוא מן התמה, איך נעלמה הלכה מפורשת במקומה מעיני מאור הגולה, דבנזיר משמע טעמא משום דהוי מתכוין. וכך העיר גם הקרן אורה על אתר: אבל לא סורק, מפרש בגמרא משום דכל הסורק להשיר נימין מדולדלין מכוין. משמע דסורק גם כן לאו פסיק רישיה הוא, דאם כן אפילו אינו מתכוין להשיר נימין אסור, דמודה רבי שמעון דפסיק רישיה ולא ימות, אלא לא הוי פסיק רישא ואפילו הכי אסור דמכוין הוא להשיר נימין. ועל פי זה אינו מובן פירוש רש"י ז"ל בשבת דף נ' שכתב בטעמא דלא סורק משום פסיק רישיה, והכא לא משמע כן. ובשיטה מקובצת כתב גם כן ד'לא סורק' הוא משום פסיק רישיה ולא ימות, כדמפרש בגמרא, עכ"ל. ולא הבנתי, דאדרבה בגמרא משמע דהאיסור משום כוונה הוא, ע"כ לשון הקרן אורה ולא ראה שקדמו הריב"ש בזה.

ביאור הריב"ש בדעת רש"י ש'כל הסורק' בא לבאר שאין אופנים שאינו 'פסיק רישיה'

ובביאור דברי רש"י כתב הריב"ש, שהוקשה לו שאם אכן איסור הסריקה הוא משום 'מתכוין' אם כן מדוע הכניס התנא את דין 'סורק' בין דין 'חופף ומפספס' המופיע בתחילת המשנה, ובין דעת רבי ישמעאל ש'לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער' המובאת בהמשך המשנה. והיה לתנא לשנות תחילה את מחלוקת ת"ק ורבי ישמעאל בדין חפיפה, ואחר כך להוסיף דין בפני עצמו ש'נזיר לא יסרוק'. וכיון שלא כן נהג התנא, הבין רש"י שסדר המשנה הוא שתחילה התיר ת"ק חפיפה ופספוס כיון ש'אינו מתכוין', ושוב הוסיף שסריקה אסורה אף שאינו מתכוין כיון שהוא 'פסיק רישיה', ועל זה הוסיף רבי ישמעאל את דעתו לאסור אף חפיפה באדמה שאף היא 'פסיק רישיה'.

ובביאור לשון הגמרא "כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין", שלדברי רש"י היה ראוי לו לומר הטעם משום 'פסיק רישיה', כתב הריב"ש, שהמקשה ידע עיקר החילוק שסריקה הרי היא פסיק רישיה, אלא שהוקשה לו שלכאורה יש אופנים שבהם הסריקה אינה פסיק רישיה, כגון אדם שאין בראשו נימין מדולדלין וקווצותיו סדורות לו תלתלים, ואדם זה מדוע ייאסר בסירוק. ועל זה השיבה הגמרא ש"כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין", וממילא אפשר לנו לאסור סריקה בכל אופן, כיון שבסתמא אין אדם סורק אלא כשיש לו נימין מדולדלין בראשו, ולא בשופטני עסקינן שיסרקו לבטלה כשאין נימין מדולדלין ונקשרים בראשם.

והנה אף שהועילו דבריו ליישב דברי רש"י בשבת, הרי שבדברי הרא"ש שהביא השיטה מקובצת קשה יותר לפרש כן, שהרי הרא"ש כותב שהטעם שנזיר אינו סורק משום פסיק רישיה הוא "כדמפרש בגמרא", והרי לדברי הריב"ש נמצא שעיקר הטעם שהוא משום 'פסיק רישיה' לא נזכר בגמרא להדיא, רק שתורף הקושיא היתה שפעמים ואינו פסיק רישיה, ועל כך מיישבת הגמרא שבכל אופן יש נימין הנתלשים וממילא הוי פסיק רישיה. ומכל מקום כיון שסו"ס ביאור קושיית הגמרא וישובה עומדים על יסוד מוקדם שטעם הדין שאינו סורק הוא משום 'פסיק רישיה', לכך יש לקיים את ביאורו של הריב"ש גם לדברי הרא"ש בשיטה.

ביאור האורח מישור ש'כל הסורק' מוכיח שאין כאן 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה'

מהלך אחר כתב באורח מישור, וכדבריו נקט החתם סופר, והוא שאין לפרש שכוונת הגמרא שסורק אסור כיון שהוא מתכוין, שהרי אם כן היה ראוי לתנא לחלק בין 'מתכוין' ל'שאינו מתכוין', וכיון שלא חילק בזה התנא על כרחך שטעם האיסור הוא כמו שפירש רש"י משום 'פסיק רישיה' - והערה זו היא מקורו של רש"י שטעם האיסור משום 'פסיק רישיה' ולא משום 'מתכוין'. אלא שמכל מקום הוסיפה הגמרא ש'כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין' כדי לפרש שאין זה 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה' אלא ניחא ליה בנשירת השערות כיון שכל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין. דהיינו, שאף שמודה רבי שמעון בפסיק רישיה, אך מכל מקום פסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר, ולכן הוצרכה הגמרא להוסיף שהוא פסיק רישיה דניחא ליה כיון שמתכוין להסיר את השערות וחפץ בכך כחלק מסירוק שערו.

ובאמת סברא זו כבר מבוארת בדברי הריב"ש עצמו, שאחר שביאר מה שביאר בדעת רש"י, הוסיף עוד: ואפשר שבכלל דברי רבא שגם כן מכוין להסיר, כיון שאין אדם סורק אלא אם כן יש נימין מדולדלין ואי אפשר להפרידן מפני קשורן רק בהשרה, אם כן על כרחך מכוין הוא להשירן, שהרי אין הסריקה - רק להפריד השערות בהשרה, שזהו שיחתכו קצתם מן הקשירה ולמטה או שיתלשו מעקרן. [אמנם לפי זה יש להעיר, אם אכן הסורק מתכוין להשרת השער, למה סידר התנא דבריו באופן כזה שידוקדק שטעם האיסור הוא משום 'פסיק רישיה', וכמו שדקדק רש"י, הלא אף אם אינו פסיק רישיה, יהיה אסור כיון שהוא מתכוין].

וכך כתב עוד בהמשך התשובה, שם מביא את טענת השואל אליו בדבר זה: עוד אמרת, שאף אם תהיה הסריקה 'פסיק רישיה' - מותרת, כפי סברת בעל הערוך ז"ל דלא מודה רבי שמעון בפסיק רישיה אלא היכא דניחא ליה ונהנה בדבר, אבל היכא דאזיל לאיבוד לא. וכתבת שהאחרונים ז"ל הכריעו בראיות ברורות כדבריו... בתשובתו משיב הריב"ש: לו יהי כדברי בעל הערוך ז"ל, הנה בכאן אסור - דנהנה בהשרת השער, כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות המדולדלים והנקשרים שהם נמנעי ההפרדה בזולת השרה - אם כן נהנה הוא בהשרה. ואין הסריקה דבר אחר, רק השרת השער.

על כל פנים עלו בידינו שני מהלכים בביאור הגמרא: א' איסור נזיר בסריקה הוא משום 'מתכוין', ואם כן יהיה איסור זה אף באופן שאינו 'פסיק רישיה' כיון שהוא מתכוין להסיר נימין המדולדלים [לפשטות הגמרא]. ב' איסור נזיר בסריקה הוא משום 'פסיק רישיה', ומה שנקטה הגמרא שהוא מתכוין, הוא ליתן טעם שלעולם יהיה כאן פסיק רישיה לדברי הריב"ש, או לפרש שהוא פסיק רישיה דניחא ליה - לדברי האורח מישור. [לדברי רש"י בשבת].

פסק הרמב"ם שנזיר אסור משום פסיק רישיה והערת הרדב"ז מסוגיית הגמרא בנזיר

והרמב"ם (נזירות פ"ה הי"ד) פסק: נזיר חופף על שערו בידו, וחוכך בצפרניו, ואם נפל שער אינו חושש - שהרי אין כוונתו להשיר, ואפשר שלא ישיר [- אינו מתכוין ואינו 'פסיק רישיה']. אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה, מפני שמשרת את השער ודאי [- 'פסיק רישיה']. ואם עשה כן, אינו לוקה, ע"כ.

והרדב"ז העיר מדוע לא ילקה על סירוק במסרק, הלא מבואר בגמרא שכל הסורק להשיר נימין מדולדלין מתכוין, וכיון שהוא מתכוין מדוע לא ילקה. וביאר, שגדר נימין מדולדלין הוא שנדלדלו קצת ולא נעקרו לגמרי, וכיון שנדלדלו קצת 'אין כאן גילוח ללקות עליו', אבל מכל מקום כיון שעדיין לא נעקרו לגמרי, אסור לעשות כן. ומוסיף הרדב"ז: ורבינו תפס לו טעם כללי, דאמרינן בכל דוכתא 'מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות', ע"כ. הרי שעמד בדבריו על הערת הריב"ש והקר"א בדעת רש"י, והעיר דוגמת זאת על דברי הרמב"ם, שבגמרא מפורש שטעם האיסור בסריקה הוא משום 'מתכוין', ואילו הרמב"ם נקט טעם אחר משום 'פסיק רישיה'. ואף הרדב"ז רוצה תחילה להעמיד נפקא מינה בין הטעמים - לגבי מלקות, אלא שמסקנתו שאף אם הטעם משום 'מתכוין', מכל מקום לא ילקה על כך, כי כיון שנדלדלו קצת אין כאן גילוח ללקות עליו.

פסק השו"ע שאסור לסרוק בשבת משום פסיק רישיה

ובשו"ע (או"ח סימן שג סכ"ז) כתב לענין שבת: אסור לסרוק במסרק בשבת, ואפילו אותו שעושים משער חזיר, שאי אפשר שלא יעקרו שערות. הג"ה: אבל מותר לחוף ולפספס ביד.

ובמשנה ברורה (ס"ק פו): שאי אפשר שלא יעקרו שערות, ועל כן אף אם אינו מכוין לתלישת השער גם כן אסור דהוי פסיק רישא. ובשער הציון (שם ס"ק עד): ואפילו למאן דאמר דפסיק רישא דלא ניחלא ליה שרי... מכל מקום כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות, וזה אי אפשר זולת השרת השערות, הוי כפסיק רישא דניחא ליה (ריב"ש), ע"כ. הרי שעד כה ביאר המשנ"ב דין המשנה כדעת רש"י שאיסור הסריקה הוא משום 'פסיק רישיה', והוסיף סברת הריב"ש שאין כאן 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה'.

ושוב הוסיף המשנה ברורה להעיר מדברי הגמרא בנזיר: ובגמרא איתא דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין מתכוין, כדי להפריד היטב שערותיו. ונפקא מינה מזה דאפילו במסרק רך שאינו פסיק רישא גם כן אסור, אם לא באופן שאין מכוין להשיר הנימין הנ"ל. דהיינו שהוקשה למשנ"ב למה הוצרכה הגמרא בנזיר לפרש טעם האיסור משום 'מתכוין', ובפרט שאם אינו מתכוין אין טעם זה, ועל זה ביאר שמחמת 'מתכוין' יהיה אסור אף במסרק רך אף שאינו פסיק רישיה.

ומדבריו עולה כי שני הטעמים אמת: א' אם מתכוין להשיר שער, בכל אופן אסור, ואפילו אינו פסיק רישיה, כגון במסרק רך. ב' אם הוא 'פסיק רישיה' כגון במסרק גס, אזי אפילו אם אינו מתכוין להשיר שער - אסור.

דעת הרא"ש שפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר רק בשבת ולא בשאר איסורים

ובישועות יעקב (או"ח שם סק"ב) הביא תמיהת המפרשים אשר נראה כי דברי רש"י בשבת סותרים לדברי הגמרא בנזיר, וציין שכן נקט הלבוש, וכבר מפורש כן ברמב"ם. והעיר על המלבושי יום טוב שתמה על הלבוש מכח סוגיית הגמרא בנזיר, שעה שכבר התפרש כן ברמב"ם, ולא על הלבוש תלונתו.

וכתב ליישב עיקר ההערה מדוע לא העתיק הרמב"ם את המבואר בגמרא שסורק אסור כיון ש'כל הסורק להסיר נימין המדולדלין מתכוין'. וזאת בהקדם מה שהיה אפשר לפרש עוד בדברי הגמרא לדעת הסוברים ש'פסיק רישא דלא ניחא ליה' מותר, באופן הפוך ממה שנתבאר עד עתה. והוא, שאין כוונת הגמרא לפרש מדוע הוי 'ניחא ליה', אלא להפך שלכך הוצרכה הגמרא לחדש טעם נוסף של 'מתכוין', ולא ניחא לה בטעם של 'פסיק רישיה' כמו שכתב רש"י משום שהוא 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה'.

והנה דעת הרא"ש שאף שלדעת הערוך פסיק רישא דלא ניחא ליה מותר, היינו דוקא בשבת אבל בשאר איסורי תורה אף פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור. ובביאור סברת החילוק כתב הישועות יעקב, שכן בדין 'דבר שאינו מתכוין' אף שהוא דין כללי בכל התורה, הרי שבשבת יש טעם נוסף להתירו והוא משום 'מלאכת מחשבת', שהוא דין בשבת דוקא ולא בכל איסורי תורה. ולכן אף לדעת הערוך שבפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר - אין זה מחמת הדין הכלל של 'אינו מתכוין', אלא רק מחמת דין 'מלאכת מחשבת' שהוא רק בשבת, משא"כ בכל התורה כיון שהוא 'פסיק רישיה' אין בו היתר של 'אינו מתכוין' אף שלא ניחא ליה.

וכבר מצאנו בענין זה מחלוקת הסוגיות אם אכן היתר פסיק רישא דלא ניחא ליה הוא רק בשבת או אף בשאר איסורי תורה. ומעתה יש לומר שכיון שסוגית הגמרא בנזיר היא, אם כן לדעת הרא"ש בדעת הערוך לא היתה צריכה הגמרא להוסיף שהסורק כוונתו להשיר נימין, והיה אפשר לפרש טעם האיסור משום 'פסיק רישיה' ואף ש'לא ניחא ליה' אבל הרי בנזיר שהוא משאר איסורי תורה אין פטור ב'פסיק רישיה דלא ניחא ליה'. ועל כרחך צריך לומר שהסוגיא בנזיר סוברת שפטור 'לא ניחא ליה' הוא פטור כללי אף בשאר איסורי תורה. אבל לדידן שבשאר איסורי תורה פסיק רשיא דלא ניחא ליה אסור - אם כן די בטעם של 'פסיק רישא' וכדברי הרמב"ם.

דחיית הישועות יעקב לראיית השו"ע מנזיר לאסור סריקה בשבת באינו מתכוין

אלא שלפי זה מעיר הישוע"י שאין עוד ראיה לפסק השו"ע שיש לאסור סריקה גם בשבת, שהרי לדידן לפי ההלכה יש לומר שאיסור הסריקה הוא משום 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה' שאסור בשאר איסורי תורה, אבל בשבת יהיה מותר לסרוק, כל שאינו מתכוין להשיר השערות.

לסיום נציין למה שהביא המשנ"ב מדברי הישועות יעקב שם שעורר על ענין זה: ראיתי אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת, וכמעט נעשה הדבר כהתר אצלם, ואוי לעינים שכך רואות, לעבור בשאט נפש לחלל שבת בידים. ומהראוי לכל חכם בעירו, להזהיר על זה, אולי ישמעו ויקחו מוסר, ע"כ. מלבד זאת דנו הפוסקים לאסור שימוש במסרק של חול אף באופנים המותרים משום 'עובדין דחול', והצריכו לייחד מסרק לשבת, ומראה מקום אני לך.