אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נזיר/כד

יום חמישי כ"ה שבט תשפ"ג - מסכת נזיר דף כד

מלכות רחבעם בן נעמה העמונית

בכירה קדמה לצעירה ארבעה דורות בישראל

בגמרא בנזיר (כג:-כד.) איתא: אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה [- במעשה בנות לוט], זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות.

ופירשו התוספות: ארבעה דורות בישראל, עובד, ישי, דוד, שלמה [- שבאו מרות המואביה, ממואב בנה של הבכירה]. ואילו צעירה לא הות בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית [- שבאה מבן עמי בנה של הצעירה].

מפשטות דברי התוספות עולה כי אמו של רחבעם בן שלמה היתה עמונית, שעל כך חילקה הגמרא בין הבכירה לצעירה, שמזרע הבכירה התגיירה רות ארבע דורות קודם, הלא הם: עובד, ישי, דוד ושלמה, ואילו מזרע הצעירה נמצא ישראל רק בדור שאחר כך – הלא הוא רחבעם בן שלמה.

דין מינוי שררה 'מקרב אחיך' באמו מישראל

והנה בגמרא בקידושין (עו:) מובא שמארחו של רב אדא בר אהבה היה בן גר, והיו הוא ורב ביבי מתווכחים זה עם זה מי יהיה ממונה על שררת העיר. ובאו לפני רב יוסף לשאלו הצדק עם מי. ורב יוסף פשט להם ספקם מכח ברייתא, בה נאמר: "שום תשים עליך מלך, מקרב אחיך", ודורשים: כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך. ואם כן בן גר זה - שאביו היה גוי שהתגייר - אינו 'מקרב אחיך' ואינו ראוי לשררה. ושאלו רב אדא בר אהבה, האם 'מקרב אחיך' ממעט גם גר שאמו מישראל, שכן בן גר זה אמו מישראל ורק אביו גוי היה. והשיב לו רב יוסף, שאכן הצדק עמו, ואם אמו מישראל הרי הוא בכלל 'מקרב אחיך', ולכך הורה להם לחלק השררה ביניהם, כיון ששניהם ראויים לה, ורב ביבי שהוא גברא רבא יהיה הממונה על מילי דשמיא, ואילו בן הגר יהיה ממונה על דבר הרשות בעיר.

ועוד אמרו שם: במערבא [- בארץ ישראל] אפילו ריש כורי [- ממונה על המדות, לשון לתך וכור. רש"י] לא מוקמי מינייהו [- מבני גרים]. בנהרדעא אפילו ריש גרגותא [- שוטר הממונה שלא ישקה אדם את שדהו ביום של חברו] לא מוקמי מינייהו.

כך גם מבואר בגמרא ביבמות (מה:): רבא אכשריה לרב מרי בר רחל, ומנייה בפורסי דבבל, ואע"ג דאמר מר "שום תשים עליך מלך מקרב אחיך תשים עליך מלך" – כל משימות שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך, האי כיון דאמו מישראל 'מקרב אחיך' קרינן ביה.

דקדוק הכסף משנה בדעת הרמב"ם כדעת התוספות שדי ב'אביו מישראל'

וכתב הרמב"ם (מלכים פ"א ה"ד): אין מעמידין מלך מקהל גרים, אפילו אחר כמה דורות, עד שתהיה אמו מישראל. שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא". ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא, לא שר חמישים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר "מקרב אחיך תשים עליך מלך" – כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.

וכתב הכסף משנה: ומשמע לי דלרבותא נקט אמו – דהיינו שמה שכתב הרמב"ם 'עד שתהיה אמו מישראל' הוא לרבותא, שאפילו אם אביו גר כל שאמו מישראל הרי הוא 'מקרב אחיך' – ומכל שכן אם היה אביו מישראל אע"פ שאין אמו מישראל, כשר, ע"כ. דהיינו שמה שאמר הגמרא שאם אמו מישראל 'מקרב אחיך' קרינן ביה, היינו שאפילו אם רק אמו מישראל הרי הוא 'מקרב אחיך', וכל שכן אם אביו מישראל אפילו אם אמו אינה מישראל.

ואכן כך כתבו גם התוספות ביבמות (קג. ד"ה לענין), על המובא שם בגמרא: 'אם היתה אמו מישראל, דן אפילו ישראל [- דהיינו שמתקיים בו דין 'מקרב אחיך' כמבואר לעיל], ולענין חליצה – עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר 'ונקרא שמו בישראל'. וכתבו התוספות: עד שיהא אביו ואמו מישראל, פירוש, באמו לא סגי עד שיהא גם אביו מישראל, אבל באביו לחוד סגי, דהא אפילו לענין יחוס כהונה סגי באביו מישראל כו', ע"כ. ומבואר בתוספות כדקדוק הכסף משנה ברמב"ם, שאף לדין 'מקרב אחיך' סגי שיהא אביו מישראל, וכל חידוש הגמרא הוא שאף באמו לחוד מישראל הרי הוא 'מקרב אחיך'.

וכן הביא בבית יוסף (חו"מ סימן ז) דברי התוספות, וכתב: ומשמע מדבריהם דהא דאמרינן 'כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה' לרבותא נקט 'אמו מישראל' וכל שכן ל'אביו מישראל' ואע"ג דאין אמו מישראל. וכ"כ הב"ח שם: עד שתהא אמו מישראל, פירוש, עד שתהא לפחות אמו מישראל דאז כשר אפילו אין אביו מישראל. אבל כשאביו מישראל כל שכן דכשר אע"ג דאין אמו מישראל, וכ"כ התוספות בפרק מצות חליצה (יבמות שם), דאביו מישראל עדיף טפי מאמו מישראל.

ומוסיף הכסף משנה: ובהכי ניחא לי היאך מלך רחבעם, דלא הוה אמו מישראל, דהא בן נעמה העמונית הוה, ע"כ. דהיינו שבאמת היתה אמו גיורת, ואעפ"כ מלך כיון שהיה אביו מישראל – הוא שלמה המלך – וכל שאביו מישראל אף שאין אמו מישראל הרי הוא 'מקרב אחיך'.

יהודי שגבר יצרו ובעל בת אל נכר והוליד ממנה בן והתגייר אם הוי 'מקרב אחיך'

ובהגהות כנסת הגדולה (הגב"י שם אות א) הביא שאלה ש'עמד השואל בבית המדרש ושאל', בדבר איש יהודי שגבר יצרו ובעל בת אל נכר והוליד ממנה בן והתגייר אותו הבן, האם כשר וראוי למנותו פרנס על הציבור או לא. ובא הדבר לפני זוגא דרבנן, זה אוסר וזה מתיר, "ומרוב ענוותנותם נקרא נקראתי להכריע ביניהם". וסברת הרב המכשיר היתה להכשירו מכח מה שכתבו התוספות שסגי ב'אביו מישראל', וממילא ה"ה כאן שהאב יהודי אף שבנו בן בת אל נכר ראוי הוא לשררה, וכפי שהכריע הבית יוסף: וכל שכן לאביו מישראל ואע"ג דאין אמו מישראל.

אמנם תמה הכנה"ג על דבריו, כי כיון שאמו גויה – הרי הוא מתייחס אחריה, ואין כל יחס בינו ובין אביו, ואף שהוא התגייר ודאי אין להחשיבו 'מקרב אחיך', והרבה בהבאת ראיות לפרוך דעה זו, כי בודאי כל דברי התוספות הם באופן שהבן נולד מאמו אחר שהתגיירה, אלא שהיא גיורת ואינה מישראל, ולכך מועיל מה ש'אביו מישראל' להחשיבו 'מקרב ישראל'. אבל אם נולד מנכרית, אף שאביו מישראל – פסול הוא לשררה ואינו בכלל 'מקרב ישראל'.

וראיה לדבר מביא הכנה"ג מדברי הבית יוסף עצמו בספרו כסף משנה, שממה שביאר על פי דעת הרמב"ם שרחבעם מלך אף שלא היתה אמו מישראל, כיון שאביו היה מישראל, מוכח שכל הנידון הוא באופן שאמו ילדתו אחר שהתגיירה, שעל כך כתב הכסף משנה שאילו דין 'מקרב אחיך' היה באמו מישראל דוקא, היה קשה כיצד רחבעם מלך, ואחר שחידש הרמב"ם ש'אביו מישראל' חשיב 'מקרב אחיך' יבואר כיצד מלך.

אבל אילו נאמר שאביו מישראל לבד די להחשיבו 'מקרב אחיך' גם באופן שאמו נכרית גמורה – הרי לזה אין כל ראיה מרחבעם, ששם גייר שלמה את נעמה העמונית עוד לפני שנשאה, וכמו שכתב הרמב"ם (איסו"ב פ"י): אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה', נשאו נכריות בגיותן. וכמבואר גם בגמרא ביבמות ששלמה גייר את בת פרעה, ואם כן כל שכן שגייר את נעמה העמונית שממנה נשמה מלכות בית דוד. [ואמנם יש להעיר שכן אפשר שהכס"מ חידש שדי באביו מישראל להחשיבו כ'מקרב אחיך', ובכלל זה חידש בין שאמו גיורת ובין שאמו נכרית, ועכ"פ כיון שנתחדש שדי באביו מישראל, מבואר כיצד מלך רחבעם, ולולי חידושו היה צריך שתהיה אמו מישראל ואזי היה קשה כיצד מלך רחבעם].

וכך מבואר להדיא גם בדבריו בבית יוסף (אה"ע סימן קסט), שעל דברי הטור (שם) כתב: ובספר המצוות הכשיר אמו מגרים רק שיהא אביו מישראל, כתב הבית יוסף: כן כתבו התוספות בפרק מצות חליצה. הרי להדיא שלא העמיד הבית יוסף את דברי התוספות אלא באופן ש'אמו מגרים' ולא באופן שאמו נכרית ורק אביו מישראל.

קושיית הכנסת הגדולה כיצד מלך רחבעם אם למלכות צריך ממוצע מאב ואם

ובתוך דבריו הוסיף הכנה"ג לשאול עוד על מלכות רחבעם, דהנה במשנה בסוטה (מא.) שנינו: אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים. וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" זלגו עיניו דמעות, אמרו לו, אל תתירא אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה. ובגמרא (מא:) תנא משמיה דרבי נתן, באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס. וכתב רש"י: דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי למלכות, דעבד היה וזילא מילתא.

והתוספות (ד"ה אותו) הקשו: ודבר תמוה לומר אם היה ראוי מדין התורה כיון דאמו היתה מישראל אלא משום דזילא מילתא כמו שפירש"י, שיתחייבו על חנופה מועטת כזאת עונש גדול. ולכן הביאו התוספות פירוש ר"י שכל מה שנתבאר בגמרא ש'מקרב אחיך' מתקיים גם באמו מישראל, היינו רק לגבי נשיאות ושררות בעלמא, אבל מלך שחזר ושנה הכתוב עליו 'מקרב אחיך תשים עליך מלך' קפיד קרא גבי מלך שיהא ממש 'מקרב' ממוצע מאביו ואמו מישראל. וזו היתה החנופה שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך. נהי שלא יוכלו למחות, היה להן לשתוק ולא להחזיקו.

ומבואר בתוספות שבמלך לא סגי שתהיה אמו מישראל, ומעתה תמה הכנסת הגדולה כיצד מלך רחבעם, אף שהיה אביו מישראל, ו'אביו מישראל' כ'אמו מישראל', הלא בתוספות נתבאר שלמלך צריך שיהיה ממוצע מאביו ואמו מישראל.

יסוד הנודע ביהודה שדין 'מקרב אחיך' הוא רק ב'שימה חדשה' ולא ב'מלך בן מלך'

ובשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק חו"מ סימן א) נשאל כזאת מחכם אחד, על דברי התוספות בסוטה שלמינוי מלך צריך שיהיה ממוצע מקרב אחיו, מאב ואם, ותמה ממלכות רחבעם בן שלמה שהיתה אמו גירות. ובתשובתו כתב לו הנודע ביהודה: ואני תמה על מה הגדיל הפליאה בדברים שכבר זכרום הראשונים וקדמונים אחזו שער. שהרי עיקר הקושיא שרחבעם לא היתה 'אמו מישראל' כבר הקשה כן הכס"מ וביאר על פי דעת הרמב"ם ש'אביו מישראל' הוא כ'אמו מישראל'. ומה שהוסיף להקשות מכח התוספות בסוטה שלמלכות צריך שיהיה ממוצע מאב ואם מישראל, הרי כבר נזכרה קושיא זו בכנסת הגדולה.

ולעיקר הקושיא כתב הנודע ביהודה שם לחדש, שכל דין 'שום תשים עליך מלך מקרב אחיך', אינו אלא במלך ראשון, שבתחילת שימת המלך בראשית מינוי המלכים – לא יהיה אלא מקרב אחיך. אמנם מלך בן מלך, שעוברת לו המלכות בירושה, ואין צריך בו 'שימה חדשה', והראיה שאין מושחים מלך בן מלך, כמו כן אף שאין אמו מישראל – ראוי הוא למלוכה. "ובזה קמה מלכות של רחבעם בלי פקפוק". משא"כ אגריפס אף שהיה מזרע המלוכה, מזרע הורדוס, מכל מקום הוא וכל אבותיו בפסול התמנו, שהרי הורדוס עבד היה, וממילא כשהתמנה אגריפס למלך הרי הוא כמלך חדש שקם שיש בו דין 'שום תשים' וצריך שיהיה ממוצע מישראל.

ולפי זה אין מקור מרחבעם לדעת התוספות ולדקדוק הכס"מ בדעת הרמב"ם, שכן יתכן ו'מקרב אחיך' מתקיים דוקא ב'אמו מישראל', ורק רחבעם התמנה למלך אף שלא היתה אמו מישראל, כיון שלא נאמר בו כלל דין 'שום תשים' כיון שלא היתה מלכותו 'שימה חדשה' אלא קיבל המלוכה בירושה מאביו.

האם נעמה אמו של רחבעם היתה גיורת או בת גרים?

מלבד זאת תמה הנודב"י על דברי הכסף משנה, אנה מצא שאמו של רחבעם גיורת היתה, שמא התכנתה בשם 'נעמה העמונית' כיון שבאה מזרע עמון, ואולי רק אמה או זקנתה היתה עמונית.

הערה זו רוצה הנודב"י לפשוט מכח סוגיית הגמרא בנזיר ודברי התוספות הנזכרים בראשית הדברים, שהרי מבואר שהבכירה קדמה לצעירה ארבע דורות, שמבניה היו עובד, ישי, דוד ושלמה, בעוד שמהצעירה בא רק רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית. ומבואר שהיתה נעמה עצמה גיורת, כי אילו התגיירה אמה או זקנתה, הרי קדמה גם הצעירה בדור או שניים.

אמנם דוחה הנודב"י שאפשר שבאמת כבר התגיירה אמה או זקנתה, ואעפ"כ נקבה לא חשיבא למיחשב דור בישראל, שלא שייך 'דורות' בנקבה שאין בנה קרוי דור אחריה, ואין משפחת אם קרויה משפחה. ולכך רחבעם נחשב לדור ראשון מישראל.