אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/קי

יום שני כ"ט תשרי תשפ"ג - מסכת כתובות דף קי

מאכל עני בשבתות וימים טובים

שלש דרגות בקיום מצות עונג שבת בעשיר בינוני ועני

בגמרא בכתובות (קי:) איתא: כתוב בספר בן סירא, כל ימי עני רעים. ומקשה הגמרא: והאיכא שבתות וימים טובים. ומיישבת: כדשמואל, דאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי מעיים. דהיינו שאף שבשבתות וימים טובים אוכל העני לשובע, אך זה גופא שמשנה את הרגלו ואוכל מה שאינו אוכל ביום חול, הרי זה שינוי וסת, ושינוי וסת תחילת חולי מעיים אפילו כשהשינוי הוא לטובה.

והנה פסק השולחן ערוך (או"ח סימן רמב ס"א): אפילו מי שצריך לאחרים, אם יש לו מעט משלו - צריך לזרז עצמו לכבד את השבת. ולא אמרו 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר. על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת.

ובמשנה ברורה (סק"א) הביא דברי הטור שהעלה בנושא זה ג' מאמרי חז"ל אשר נראים כסותרים זה לזה, א' הא דאמרו שצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומים ותבשיל של תרדים, שזה היה מאכל חשוב בזמניהם. ב' הא דאמרו דאפילו דבר מועט שעשאו לכבוד שבת קיים בזה מצות עונג שבת, ואפילו כסא דהרסנא [- דגים קטנים מטוגנים בשמנם]. ג' הא דאמר רבי עקיבא (שבת קיח.), עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.

וביאר המשנ"ב ע"פ העולה מדברי הפוסקים, כי באמת שלשה דרגות יש בקיום מצות עונג שבת. מי שאפשר לו, צריך לכבדו כפי יכולתו. מי שהשעה דחוקה לו ביותר, על זה אמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואינו מחוייב בשלש סעודות ואף לא בכסא דהרסנא. ומי שיש לו ממון כדי לקנות מזה מזון שלש סעודות וקצת יותר מזה - מחוייב להוציא אותם לשבת כדי שיקיים שלש סעודות וכסא דהרסנא.

דעת האליה רבה שאם אין לו אלא ב' סעודות עכ"פ יהיו יותר מבימות החול

ומה שכתב בביאור מאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול, מקור הדברים במה שכתב הב"ח (ד"ה והא דאמר) שדין עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, הוא אפילו באופן שאין לו כדי אכילת ג' סעודות בשבת. משכל מקום אם יש לו כדי אכילת ב' סעודות בכל יום בשבת ובשאר ימות השבוע שאחר כך - בכה"ג יעשה שבתו חול ולא יטול מן הצדקה. וכ"כ הט"ז (סק"א), המגן אברהם (סק"ב), התוספת שבת (סק"א) ובשו"ע הגר"ז (ס"ד).

ומכל מקום כתב האליה רבה (סק"ח): וצריך לומר, דמכל מקום אותן שתי סעודות יהיו יותר מסעודות דחול, דאם לא כן תקשה אהא דפריך בגמרא כל ימי עני רעים והאיכא שבתות וימים טובים, עכ"ל.

כלומר, הוקשה לאליה רבה, מה מקשה הגמרא על דברי בן סירא 'כל ימי עני רעים' - 'האיכא שבתות וימים טובים'. הלא אפשר להעמיד את דברי בן סירא בעני כזה שאינו מתפרנס מן הצדקה כיון שיש בידו שיעור אכילת ב' סעודות לכל ימות השבוע ולשבת - וכיון שאמר רבי עקיבא 'עשה שבתך וחול ואל תצטרך לבריות' נמצא שעני זה אף בשבת אוכל כפי מאכלו ביום חול ואם כן 'כל ימי עני רעים' כפשוטו ואפילו בשבתות וימים טובים.

אלא, מוכיח מכאן האליה רבה, שגם לפי מה שנקטו הפוסקים שאדם שאינו נוטל מן הקופה אומרים לו 'עשה שבתך חול' היינו רק לענין זה שאינו צריך להוסיף ולאכול סעודה שלישית, אך ודאי שאת שתי הסעודות שאוכל, יש לו לעשותם גדולות יותר מהסעודות שרגיל בהם בימות החול - ולכך מקשה הגמרא 'והאיכא שבתות וימים טובים', שכן גם עני כזה אוכל בשבת טוב יותר מבימות החול. ומיישבת הגמרא שתוספת זו מזיקה לו מחמת ש'שינוי וסת תחילת חולי מעיים'.

וכעין זה כתב גם הב"ח (שם) שכיון שתנא דבי אליהו אע"פ שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו ומאי ניהו כסא דהרסנא. אם כן מבואר שכסא דהרסנא הוא אפילו באחד כזה שאין לו משלו אלא מזון י"ד סעודות, שעליו אמרו עשה שבתך חול, שמ"מ יתחזק לעשות כסא דהרסנא אף שהשעה דחוקה לו.

דעת הט"ז שאינו מחוייב כלל ודחיית החסד לאברהם והתוספת שבת לראיית האליה רבה

אמנם הט"ז (סק"א) חולק על פסק זה ונוקט שכל זמן שאין לו אלא מזון ב' סעודות לשבת, אינו מחוייב כלל לכבדה אפילו בכסא דהרסנא, ורק כאשר יש לו מעט משלו אז חייב לענג את השבת לכל הפחות בכסא דהרסנא. ולכן ראוי לעני שאין לו אלא מזון ב' סעודות לשבת, לצמצם בחול כדי שיהיה לו מעט משלו, ואז יביא עצמו לידי חיוב עונג שבת עכ"פ בכסא דהרסנא. וכ"כ בביאור דבריו הפמ"ג (משב"ז סק"א).

ובחסד לאברהם (לרבי אברהם תאומים, מהדו"ת או"ח סימן כו) נקט אף הוא כדעת הט"ז שאינו צריך להוסיף בסעודתו יותר מבחול. וכתב לדחות ראיית האליה רבה מקושיית הגמרא על 'כל ימי עני רעים'. שכן גם מי שיש לו מאתים זוז ואינו בכלל עני ליטול צדקה, מכל מקום שם עני עליו, וכמו שכתבו התוספות בקידושין (כז.) שרבי יהושע נטל מרבן גמליאל מעשר ראשון אף שעזרא קנס את הלויים שלא יטלו מעשר ראשון, משום שהיה עני ולא קנס עזרא לעניים [ויש גורסים בתוספות, שרבי יהושע סבר שקנסו שיינתן המעשר ראשון לעניים]. ומאידך מבארים התוספות (ביישובם הב') שרבן גמליאל לא נתן לו אף מעשר עני, לפי שהיה לו מאתים זוז. הרי להדיא שאף מי שיש לו מאתים זו, אכתי שם עני עליו לענין זה שאינו בכלל הקנס, כיון שלא קנסו לעניים.

ומעתה יש לומר שקושיית הגמרא היא מכח לשון בן סירא 'כל ימי עני רעים', שמשמעו שכל מי ששמו 'עני' ימיו רעים. והיינו אפילו מי שמתפרנס בדוחק אף שיש לו מאתים זוז ואינו נוטל מהצדקה. ועל כך מקשה הגמרא והאיכא שבתות וימים טובים, שכן אדם כזה שיש לו מעט משלו, מחוייב בעונג שבת, ומחוייב עכ"פ בכסא דהרסנא ואם כן אין ימיו שווים ברעה.

ובתוספת שבת (סק"א) כתב אף הוא ליישב קושיית האליה רבה, שמי שיש לו מאתיים זוז חסד דינר, הרי הוא בכלל עני, ומכל מקום יש לו יותר ממזון י"ד סעודות והוא בכלל החיוב לכבד את השבת. ואם כן מקשה הגמרא כיצד אמר סתם 'כל ימי עני רעים', הלא לא כל העניים בכלל. ומלבד זאת, מוסיף התוספת שבת, מלשון הגמרא משמע שיש מי שחולק על רבי עקיבא, שכן לשון הש"ס הוא "הא מני רבי עקיבא היא דאמר עשה שבתך חול" ומשמע שיש חולקים בדבר. וכך גם בגמרא בפסחים (צט:) איתא: "לא נצרכה אלא אפילו לרבי עקיבא דאמר עשה" וכו', ולא אמר "משום דאמר רבי עקיבא עשה" וכו'. אלא משמע שיש מי שחולק. ואם כן מקשה הגמרא שפיר על דעת החולקים כיצד יפרשו מה שנאמר 'כל ימי עני רעים'.

ביאור הבני יששכר ע"ד האמת שרק עשיר בדעת מותר לאכול בשר לתקן הגלגול

גם בספר בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר י אות ד) תמה על קושיית הגמררא 'והא איכא שבתות וימים טובים': ולכאורה אינו מובן מאי קושיא, וכי אין עני בעולם שלא יהיה לו לצרכי עונג שבת ויום טוב, וכבר אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.

וכתב לפרש ע"ד האמת, על פי מה שכתב בספר אבות העולם לרבי בנימין וויטאלי זצ"ל, ש'כל ימי עני רעים' הכוונה בזה לעני בדעת. וביאור הדבר עפ"מ שכתב האר"י ז"ל (שער המצות פ' עקב) בטעם הדבר שנאסר לאדם הראשון לאכול בשר, ולא הותר אלא לנח אחר המבול. וזאת משום שקודם המבול לא היו נשמות בני אדם מגולגלים בבעלי חיים ולכן לא הוצרכו לאכול את הבעלי חיים. אך כאשר חטא הדורות ונתחייבו להתגלגל בבעלי חיים, אז הותר להם לאכול הבעל חי, שע"י אכילת בני אדם לשם שמים על פי התורה מעלה את הנשמה המגולגלת בו ומתקנה.

ואמנם כל זה הוא רק לעשיר בדעת, שהוא אוכל לשם שמים וילך בכח האכילה ההיא לתורה ולעבודה, משא"כ מי שאוכל למלאות תאוותו ולענג את גופו, על כך אמרו חז"ל (פסחים מט:) עם הארץ אסור לאכול בשר. וזה הביאור 'כל ימי עני רעים' - שעני בדעת, אסור לו לאכול בשר, וממילא כל ימיו רעים.

ועפ"ז ביאר הבני יששכר את דברי הגמרא בכתובות, כי כיון שנתבאר שהטעם שימיו רעים הוא משום שאינו יכול לאכול בשר, שלא הותרה אכילתו אלא למי שהוא עשיר בדעת, על כן מקשה הגמרא 'והאיכא שבתות וימים טובים' - ובימים אלו הרי מצוה לענג ולאכול בשר אפילו אם הוא עני בדעת ואינו אוכל ברוב שכל אלא רק מקיים כפשוטו מצוות עונג שבת, כי כיון שהוא מעשה מצוה ממילא פועל בנסתרות כמו בכל המצוות.

הלצה נכונה מספר ברית הלוי המהפך ביאור דברי הגמרא מן הקצה אל הקצה

בספר ברית הלוי (לרבי יעקב אשר הלוי גרייבסקי זצ"ל) הביא בענין זה, "הלצה נכונה שאמרתי בילדותי, וכמדומני שמותר לאומרה". בכדי ליישב את קושיית האליה רבה, מציע רבי יעקב אשר לפרש את דברי הגמרא להיפך ממש מפשוטם. כלומר שהגמרא מקשה כיצד אמר בן סירא כל ימי עני רעיים, אשר מכך משמע שכל ימיו שווים ברעה במדרגה אחת, והלא יש ימים שבהם רע ומר גורל העני יותר ויותר משאר ימים, והם שבתות וימים טובים, כי מאחר ואין לו די לסעודה הגונה, ועל כרחו דינו שמוכרח לעשות שבתו חול ולא להצטרך לבריות, ואזי נפשו מרה עליו - נפש יהודי החפץ לקיים סעודת שבת בעונג. [וכעין זה היה אפשר לפרש שכיון שכל שאר בני אדם מתענגים יותר בשבת, ממילא העני שמוכרח להימנע מתוספת עונג ביחס לתוספת העונג שנוהגים שאר בני אדם, שהרי חזקה עליו הוראת רבי עקיבא 'עשה שבתך חול' - נמצא ששבתותיו רעים יותר משאר הימים, כי ההפרש בין אי עינוגו לעינוג שאר בני אדם גדול יותר בשבת].

ועל כך מיישבת הגמרא: כדשמואל דאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי. וכיון שכן נמצא שמה שאינו יכול לשנות הרגלו ולהרבות במעדנים כהנהגת שאר בני אדם, מעלה יש בה, שאינו חולה בחולי מעיים. וממילא שוב נעשו כל ימי עני רעים במדרגה אחת - כי הטבה זו שלא יחלה מכריעה נגד הרעה שאינו יכול לענג את השבת במיני מטעמים.

קושיית המשנה ברורה בסתירת דברי הגר"א בדין כסא דהרסנא

ובדעת הגר"א מעיר המשנה ברורה (סק"ד) שנראה סתירה בדבריו, שבסימן רמ"ב כתב כדעת הט"ז שכל שיש לו מזון י"ד סעודות, והיינו ב' סעודות לשבת, אינו חייב בג' סעודות ובכסא דהרסנא. ומאידך, בסימן רס"ג (ס"ב) כתב הגר"א שכיבוד היום בדבר מועט [- היינו כסא דהרסנא] שווה הוא לדין ארבע כוסות, ואם כן משמע שצריך אף לחזר על הפתחים בשביל זה, ועל זה אמרו חז"ל 'אבל עושה הוא דבר מועט'. וסתרו דבריו למה שנקט כדעת הט"ז ש'עושה הוא דבר מועט' היינו רק כשיש לו קצת משלו יותר מג' סעודות, והניח בצ"ע.

ובסימן תרע"א (ס"א) כתב גם כן הגר"א בביאורו שעבור דבר מועט צריך לחזר על הפתחים, וכתב שם הדמשק אליעזר (סק"ב) שהוא ט"ס. והיינו מכח דברי הגר"א בסימן רמ"ב שנקט כדעת הט"ז. וכתב בספר אוצר השבת שנראה שלא הרגיש בדברי הגר"א בסימן רס"ג ששם כתב גם כן כדבריו בסימן תרע"א.

ובספר פאר עץ חיים (ח"ב סימן יד) כתב שכנראה חזר בו הגר"א ממה שכתב בסימן רמ"ב, וסבירא ליה שדבר מועט הוא חיוב דאורייתא, ולכך צריך לחזר עבורה על הפתחים.

ולהלכה כתב המשנה ברורה: מי שהשעה דחוקה לו ביותר, היינו שאין לו רק מזון שתי סעודות לשבת, בזה אמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואינו מחוייב לא בשלש סעודות ולא בכסא דהרסנא. והוסיף עוד: ועיין בט"ז ותוספות שבת ושארי אחרונים שכתבו, דאף מי שהשעה דחוקה לו ביותר, דהוא פטור מדינא מסעודה שלישית וכסא דהרסנא, מכל מקום נכון מאד שיראה להשתדל להיות על כל פנים מן הכת האמצעית דהיינו בקיום שלש סעודות וכסא דהרסנא.