אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/נז

יום שני כז סיון - מסכת יומא דף נז

כיבוס הפרוכת מדם החטאת

רבי אליעזר ברבי יוסי והצלת בת הקיסר

הגמרא במסכת מעילה (יז.) מספרת שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד, שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו נדות. הגמרא מוסיפה ומספרת על השתדלויות שונות שנעשו על ידי חכמי ישראל בכדי לגרום לביטול הגזירות. לבסוף הוטל על רבי אליעזר ברבי יוסי שילך הוא אצל המלכות, והקדימו שד בשם בן תמליון ונכנס לבת הקיסר וכשבא רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: בן תמליון צא בן תמליון צא, ומיד יצא. כיון שראה הקיסר שריפא רבי אלעזר ברבי יוסי את בתו ציווה להכניסו לבית גנזיו בכדי שיטול כל מה שירצה, ומצא שם את אגרת הגזירות המדוברת וקרעה וביטל בכך את הגזירה.

הגמרא מוסיפה שבמעמד זה, בהיותו בתוך בית גנזיו של קיסר רומי, זכה וראה את המסופר בסוגייתנו (יומא נז.) "אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכיפורים". ובגמרא בשבת (סג:) לגבי הציץ: "העיד רבי אליעזר ברבי יוסי ואמר, אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קדש לה' בשיטה אחת".

וכי לדעת רבנן שיקר רבי אליעזר ברבי יוסי בעדותו

התוספות ישנים והריטב"א הקשו שהדבר תמוה שלדעת רבנן רבי אליעזר ברבי יוסי שקורי משקר, שהרי מעיד שראה בעיניו את הדם על גבי הפרוכת. ויישבו, שרבנן יעמידו שהדם שראה נגע בפרוכת שלא במתכווין, וכלשון הגמרא "שאם נגעו נגעו", אך עיקר דין ההזאה אינו על הפרוכת ממש. ומה שהוכיח רבי אליעזר ברבי יוסי ממראה עיניו אף ש"אם נגעו נגעו", שהוקשה הדבר בעיניו ששלא במתכווין יפלו כל ההזאות כולן על הפרוכת, ובפרט שהכהנים זריזים הם.

הרי לנו שנקטו הראשונים בפשטות שרבי אליעזר ברבי יוסי נחלק בענין זה על חכמים, שלדעת חכמים ביום הכיפורים - "כשהוא מזה אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת", וכן בפר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז - "כשהוא מזה לא היו נוגעין בפרוכת ואם נגעו נגעו", ועל כך בא רבי אליעזר ברבי יוסי לחלוק ולומר שאכן מעיקר הדין היו צריכים להזות על הפרוכת, וכפי שראה ברומי שהיו עליה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכיפורים, וכן ראה "והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה" כמבואר בהמשך הגמרא.

קושיית המהרש"ם שדם חטאת טעון כיבוס וכיצד ראה דם על הפרוכת

בהגהות מהרש"ם הקשה מדברי המשנה במסכת זבחים (צג.) שדם חטאת טעון כיבוס. ואם כן, כיצד מעיד רבי אליעזר ברבי יוסי שראה את הפרוכת ברומי והיו עליה טיפי דמים, והלא מיד תכף שהיזו את הדם היו צריכים להסיר הפרוכת ולכבסה.

ומיישב מהרש"ם על פי המבואר במשנה שם: ניתז... מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס. וכתבו התוספות (זבחים טו. ד"ה אלא) שחלוק דין זריקה מדין הזאה, שבזריקה כתוב "וזרקו בני אהרן על המזבח" ולכן אף כשיצא מידו כל שעה שלא בא אל המזבח עדיין לא נתקיימה מצוותו, אבל בהזאה אף שלא נגע עדיין בפרוכת כיון שהיזה כבר נעשית מצוותו, וממילא מה שנגע הדם בפרוכת אחר כך הוה ליה כניתז מן הקרן ומן היסוד שאינו טעון כיבוס. ושוב ממילא יכול היה רבי אליעזר ברבי יוסי לראות את הדם על הפרוכת בגנזי רומי.

אלא שיש להעיר על דבריו, שהרי התוספות שם חילקו להדיא בין זריקה שנאמר בה "על המזבח" ורק בהגעת הדם למזבח נעשית מצוותו, ובין הזאה על הפרוכת "דהויא הזאה אע"פ שלא נגע [דאמרינן פעמים שלא היה נוגע בה. שיטה מקובצת]". הרי שלא חילקו התוספות בין הזאה לזריקה אלא מכח מה שבהזאה אין דין שיגע בפרוכת, אך לדעת רבי אליעזר ברבי יוסי הרי סבירא ליה שאף בהזאה צריך להזות על הפרוכת דווקא ואם כן לכאורה לשיטתו אין מקום לחלק בין זריקה להזאה וממילא כל שעה שלא נגע הדם בפרוכת לא נתקיים מצוותו ואם כן חזרה הקושיה למקומה מדוע לא יצטרכו לכבס את הפרוכת, וכיצד ראה רבי אליעזר ברבי יוסי את הדם על הפרוכת ברומי.

מהלכו המחודש של רבי מאיר אריק שראב"י לא חולק על חכמים

כהבנת הערה זו נקט גם הגאון רבי מאיר אריק (חידושי הרמ"ל, פרה פי"ב מ"ה), ובכך הוא רוצה ללכת בדרך מחודשת בהבנת דברי רבי אליעזר ברבי יוסי. לדבריו, מה שמשמע לראשונים שרבי אליעזר ברבי יוסי חולק על דעת חכמים וסובר שעיקר דין ההזאה היה להזות על הפרוכת, הוא משום שאם לא כן מה בא להשמיענו בעדותו שראה הפרוכת ברומי ועליה כמה טיפי דמים, הרי אם סובר כדעת חכמים והדם לא הגיע לפרוכת אלא בטעות כי "אם נגעו נגעו" אם כן לא אמר כלום בעדותו.

על כך אומר רבה של יאזלוביץ, אפשר לומר שרבי אליעזר ברבי יוסי לא זו בלבד שאינו חולק על דעת חכמים, אלא אדרבה בעדותו הוא בא להוכיח את שיטתם. שהרי קיימא לן שדם חטאת הניתז על הבגד טעון כיבוס וצריך להעביר עליו שבעת סממנים עד שלא ישאר בבגד שום רושם כלל. ואם כן לכאורה, הפרוכת שהזו עליה מדם חטאת הפנימית היתה טעונה כיבוס. כיצד אם כן ראה רבי אליעזר ברבי יוסי את הפרוכת ועליה נטפי דם. אין זאת אלא כיישוב המהרש"ם מכח דין המשנה שאם ניתז מן הקרן או מן היסוד אין טעון כיבוס, משום דכתיב "אשר יזה" פרט לזה שכבר הוזה, שכיון שנעשית מצוותו שוב אף אם ניתז על הבגד אין טעון כיבוס.

אלא שכפי שכתבו התוספות בזבחים (שם) חלוק דין זריקה מדין הזאה, כי בדין זריקה כתיב "על המזבח" וכל שעה שלא בא הדם למזבח לא נתקיימה מצוותו, ואילו בדין הזאה עצם ההזאה היא עשיית המצווה. אך כל זאת כפי שכתבו התוספות רק משום "דהויא הזאה אע"פ שלא נגע" וכהוספת השיטה מקובצת "דאמרינן פעמים שלא היה נוגע בה".

נמצא שהטעם שלא הוצרכו לכבס את הפרוכת מדם החטאת הוא רק מכח הדין שאין צריך להזות על הפרוכת ממש, שאז כבר קודם הגעת הדם לפרוכת נתקיים מצוותו והדם הניתז על הפרוכת הרי הוא כניתז מן הקרן. משא"כ אם יש דין להזות על הפרוכת ממש, אם כן כל שעה שלא הגיע הדם לפרוכת לא נתקיים מצוותו כדין זריקה קודם הגעת הדם למזבח. ואם כן היתה הפרוכת טעונה כיבוס.

לזה כיוון רבי אליעזר ברבי יוסי ואמר "אני ראיתיו ברומי והיו עליו כמה טיפי דמים", וכוונתו שמכך שלא כיבסו את הפרוכת מוכח שלא היו צריכים להזות על הפרוכת עצמה וממילא היה לדם זה דין "ניתז מן הקרן", ובכך מביא רבי אליעזר ברבי יוסי ראיה לדברי חכמים והוא כלל לא בא לחלוק על שיטתם.

הפרוכת תחת בנין עשויה ובטל ממנה דין בגד

אלא שכאמור בדברי הראשונים מבואר שלא כדברי הגאון רבי מאיר אריק, אלא רבי אליעזר ברבי יוסי בא לחלוק על דעת חכמים, ואם כן לשיטתם צ"ב מדוע לא כיבסו את הפרוכת, ועל מה שיישב מהרש"ם שהרי זה כניתז מן הקרן, הערנו כהבנת רבי מאיר אריק שכל זה נכון לדעת חכמים שאין דין הזאה על הפרוכת אך אם רבי אליעזר ברבי יוסי חולק על חכמים ומצריך הזאה על הפרוכת, אין כאן נעשית מצוותו ותהיה הפרוכת טעונה כיבוס.

המגיה על הגהות מהרש"ם יישב הקושייא על פי המבואר במסכת כתובות (קו.) שם נחלקו רב ורב נחמן מהיכן הנשים האורגות בפרוכות נוטלות את שכרן. לדעת רב מתרומת הלשכה ולדעת רב נחמן מבדק הבית. ובטעם הדבר מבואר בגמרא שם שרב נחמן סובר "הואיל ופרכות תחת בנין עשויות".

כך גם למדנו במסכת שקלים (פ"ד ה"ב): שמואל אמר נשים האורגות בפרוכת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, רבי חונה אמר מתרומת בדק הבית. מה פליג, שמואל עבד לה ככלים, רב חונה עבד לה כבנין.

מעתה יש לומר, שהפרוכת העשויה לבנין הרי היא כבנין ובטל ממנה שם בגד, גם לענין דין הזאת דם חטאת. שהרי הפסוק (ויקרא ו כ) נוקט בלשון: "ואשר יזה מדמה על הבגד... תכבס במקום קדוש", ואם כן פרוכת העשויה לבנין אינה קרויה עוד "בגד" ואינה טעונה כיבוס אם הוזה עליה דם חטאת.

שמא הדם שראה היה דם הנס שבצבץ לטיטוס

על עיקר ראייתו של רבי אליעזר ברבי יוסי מדם שהיה מבצבץ ויוצא, העיר בספר נתיב עז מדברי הגמרא במסכת גיטין (נו:) שם מסופר על טיטוס הרשע בשעה שנכנס לבית המקדש "ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר 'שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות'". מעתה, כיצד הסיר רבי אליעזר ברבי יוסי שהדם אותו ראה היה דם פר ושעיר של יום כיפור ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה, שמא אותו הדם היה הדם של נס שבצבץ ויצא. ובשלמא בדם פר ושעיר של יום כיפור מבואר בגמרא שראה אותם כסדרם ואם כן ע"כ אין זה אותו דם של נס, אבל פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה שלא היו כסדרם שמא אותו הדם היה.

ואין קושיה זו קשה כל כך, כי מה שמבואר בגמרא שראה דם פר העלם דבר של ציבור שלא כסדרן, היינו שלא כסדרן של פר ושעיר של יום הכיפורים דהיינו כמצליף אחת למעלה ושבע למטה, כמבואר ברש"י. אבל עדיין יש לומר שראה שבע הזאות ומכך הסיק שאין זה אותו דם.

חידוש המהר"ם שיף שהדם שבצבץ היה דם ההזאות

ובמהר"ם שיף (גיטין שם) כתב "אולי הדם היה מדם הזאות שנבלע בו, אע"ג דלא היה מזה על הפרוכת ממש מ"מ ניתז בו ג"כ מסתמא". ואף שיש להעיר על המהר"ם שיף שנקט בלשון מסופקת "מכל מקום ניתן בו גם כן מסתמא" אחרי שהוא מפורש להדיא בעדותו של רבי אליעזר ברבי יוסי, מכל מקום מבואר שאין זה שני דמים אלא הדם שבצבץ היה דם ההזאות ואם כן מיושבת הקושיא בפשיטות.

לפי זה יש ליישב גם את הערת המהרש"ם שאכן כיבסו את הפרוכת אלא שמדין הכיבוס אין צריך רק שלא יהיה רושם אבל אפשר שבעומק הבד ישאר עדיין דם, ומה שרבי אליעזר ברבי יוסי ראה דם זה אף שהיה בלוע בפרוכת, זאת מכח הנס שנעשה בזמן חורבן הבית כשבצבץ הדם ויצא וכסבור הרג את עצמו.