אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/י

יום רביעי ט אייר - מסכת יומא דף י

חיוב מזוזה בלשכת פרהדרין

קושיית הגבורת ארי שלשכת פרהדרין לא עדיפא משכירות

תנו רבנן (י.) כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה בה בית דירה לכהן גדול, אמר רבי יהודה והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה להן בית דירה ולא היה להן מזוזה, אלא לשכת פרהדרין גזירה היתה. ובהמשך הסוגיא (י:) מבארת הגמרא את טעם התקנה מדרבנן שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורין. נמצא אם כן שנחלקו חכמים ורבי יהודה אם לשכת פרהדרין היתה חייבת במזוזה מעיקר הדין או שחיובה רק מכח תקנה דרבנן.

והרמב"ם (פ"ו ממזוזה ה"ו) פסק כדעת חכמים, וכתב: הר הבית, הלשכות והעזרות כו' שאין בהן בית דירה פטורין כו' חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו ושל לשכת פרהדרין, מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי הפרישה. הרי שחייב הנחת מזוזה בשער לשכת פרהדרין מעיקר הדין, כיון שהיא בית דירה לכהן הגדול.

והקשה הגבורת ארי: קשה לי, הא דירת כהן גדול לא היתה אלא שבעת ימי הפרישה לחוד, והא אמרינן ריש פרק התכלת (מד.) הדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחו"ל - כל שלשים יום פטור מן המזוזה. ודירת כהן גדול בלשכה זו דמי לדר בפונדקי בארץ ישראל.

הגבורת ארי מוסיף שאפילו אם נדמה את לשכת פרהדרין לשוכר בית בארץ ישראל שעליו נאמר שעושה מזוזה לאלתר, הרי שם בגמרא מבואר שטעם הדבר משום ישוב ארץ ישראל שבכך לא יצא ממנה כיון שלא יכול לקחת המזוזה עמו ומפני טורח מזוזה אחרת לא יצא, ואף אם יצא יבוא אחר וישכרנה כיון שימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת ארץ ישראל מיושבת. וטעם זה לא שייך בלשכת פרהדרין שלא היה יושב בה כי אם שבעה ימים בשנה בימי הפרישה. וגם טעם זה של ישוב ארץ ישראל אינו אלא מדרבנן ואילו בגמרא משמע שלדעת חכמים לשכת פרהדרין חייבת מעיקר הדין דאורייתא במזוזה.

רחמנא אחשביה דירת קבע

כדי ליישב קושיה זו מביא הגבורת ארי את דעת קצת מפרשים בנוגע לדין אחר, אכילת כזית בליל יו"ט ראשון של חג, ומדעתם למד ליישב אף את קושייתו הוא. אותם מקצת מפרשים כתבו במסכת סוכה (כז.) על הילפותא "חמשה עשר" - "חמשה עשר" מחג המצות לחג הסוכות המלמדת על חיוב אכילת כזית בסוכה בליל יו"ט ראשון של חג, שאף שבשאר ימות החג כזית הרי היא אכילת ארעי ואין חייבים לאוכלה בסוכה, מכל מקום בליל יום טוב ראשון של חג שהכתוב קבעו חובה, הרי החשיב הכתוב אכילה זו אכילת קבע וממילא חייבת היא בסוכה.

על דרך זה מיישב הגבורת ארי גם את סוגייתנו, אמת שסתם דירה אם לא עברו ל' יום אינה חייבת במזוזה, אך טעם הפטור אינו כיון שהדירה אינה שלו שהרי 'ביתך' לא בא למעט בית אחרים אלא רק לומר 'דרך ביאתך' כמבואר בהמשך הסוגיא. אלא טעם הפטור הוא שעד שלושים יום אין ישיבתו ישיבת קבע המחייבת במזוזה. וממילא כהן גדול שבעל כרחו הטילה עליו התורה חובה זו שיפרוש ז' ימים הללו בקודש, נעשה בכך מקום פרישתו, הלשכה, דירת קבע מיד אף שלא עברו שלשים יום, וחייב במזוזה.

לשכת פרהדרין נבנתה על ידי הכהן הגדול ונחשבת 'שלו'

מהלך נוסף מעלה הגבורת ארי ביישוב הקושיה, וזאת על פי דברי הגמרא לעיל (ח:) בדרך בניית לשכת פרהדרין. הגמרא שם מביאה ברייתא העומדת על טעם קריאת הלשכה בשם "לשכת פרהדרין" הלא הם פקידי המלך בעוד שתחילה היתה נקראת בשום החשוב "לשכת בלווטי" הלא הם שרים. ומבאר רבי יהודה: בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי, ומתוך שנותנים עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין.

ופירש רש"י: כלומר, שרשעים היו ולא היו מוציאין שנתן ומעמידים אחר תחתיו. וכל כהן המתחדש בה סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון שתהא קרויה על שמו, ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה.

מעתה, אומר הגבורת ארי, הרי הדבר ברור שאפילו אם בית של אחרים פטור מן המזוזה לגמרי, היינו דוקא אם הבנין של אחרים, אבל אם הבנין שלו אלא שהקרקע שהבנין עומד עליו היא של אחרים בודאי בית זה חייב במזוזה. ואם כן לשכת פרהדרין שהיתה ביתו של הכהן הגדול בודאי היתה חייבת במזוזה אף שגר בה פחות מל' יום.

קושיית רבי חיים קניבסקי על יישוב הגבורת ארי

על יישוב זה תמה רבי חיים קניבסקי (מסכת מזוזה, פרשה סדורה אות ל) וכתב: וקשה הא ע"כ צריך למוסרו לציבור ואם כן אין זה שלו, וציין לדברי הגמרא לקמן (יב.) שבית המקדש צריך להיות משל כל ישראל, ובכתובות (קו:) שהלשכות והעזרות באין מקדשי בדק הבית, וסיים: וצ"ע אם צריך למוסרו לציבור.

עוד הקשה על עיקר יסודו של הגבורת ארי שאם הבנין שלו אף שאין הקרקע שלו חייב במזוזה בתוך שלשים יום, מהגמרא במסכת סוכה (לא:) שהמסכך ברה"ר אע"ג שהסוכה שלו, כיון שהקרקע אינה שלו לא מקרי שלכם. והוסיף להוכיח שם שאין לומר שפטור בית שאינו שלו ממזוזה הוא דווקא כשהוא של אחרים, אבל אם אינו של אחרים אע"ג שאינו שלו הרי הוא חייב במזוזה, משא"כ סוכה שצריך שתהיה שלו באופן חיובי, עי"ש.

ומכח קושיות אלו רצה הגרח"ק לחדש שלשכת פרהדרין היתה בנויה בחול ופתוחה לקודש, וכיון שהיתה בנויה בחול אין צריך שתהיה משל ציבור, וכיון שכל כהן גדול היה בונה אותה משלו, הרי היתה שלו ממש. ומה שהיתה פתוחה לקודש היה כדי לקיים הדין שצריך שתהיה פרישתו לקודש. וכבר דנו בכך הראשונים (רש"י ו. ד"ה מביתו, תוספות ח: ד"ה דאי ועוד) ואין כאן המקום להאריך.

הקדש פטור מקיום מצוות והכה"ג חייב במזוזה כדין שותף

בדרך אחרת הלך מרן הגרי"ז (נתיבות הקודש, מזוזה), אף הוא תמה שלכאורה אין שהות הכהן הגדול בלשכת פרהדרין ז' ימים בשנה עדיפה על שכירות בית פחות מל' יום שהשוכר פטור ממזוזה, משני טעמים: א' כאן אין הכהן גדול נמצא בלשכה אלא ז' יום בלבד. ב' כאן אין כלל שכירות שהרי הכהן הגדול לא שכר את הלשכה ואין עליו דין שוכר וממילא לא שייך להשית עליו את חיוב המזוזה.

וגם לחייב את הגזבר כדין בעלים או אפוטרופוס על נכסי הקדש לא שייך, שהרי כתב המרדכי בבבא מציעא שהקדש פטור מקיום מצוות התורה, וממילא לא שייך לחייב את הגזבר מדין ההקדש במזוזה.

וביאר הגרי"ז שבאמת הגזבר פטור מכלום כיון שאין עליו שום חיובים ומצוות מן התורה. אלא חיוב המזוזה מוטל על הכהן הגדול ואף שאינו דר בלשכה אלא ז' ימים בשנה. והטעם, שהרי בית המקדש היה שייך לכל כלל ישראל ואם כן כל ישראל שותפין בו ונעשה בית המקדש כדירת השותפין שחייבת במזוזה כמבואר בהמשך הסוגיא (עמוד ב) וממילא הכהן הגדול חייב לקבוע בה מזוזה מדין שותף וע"ז לא נאמר כלל שצריך לדור בה שלשים יום שזה דין בשכירות דווקא.