אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/מג

יום שלישי יח ניסן תשפ"ב - מסכת יבמות דף מג

איסור כיבוס בשלושים של אבל

קושיית רע"א בסתירת דברי רש"י בדין כיבוס בשלושים

במשנה במסכת יבמות (מא.) מובאת דעתו של רבי יוסי שאלמנה לא תתארס בכל שלשים ימי אבלה. על כך מקשה רב חסדא (מג.) מכח קל וחומר: ומה במקום שאסור לכבס [- שבוע שחל בו תשעה באב] מותר ליארס [- כיון שאירוסין אינם שמחה], מקום שמותר לכבס [- בתוך שלושים ימי אבלות] אינו דין שמותר ליארס. ומסקנת הגמרא שאכן לא איירי רבי יוסי באירוסין כי אם בנישואין.

והנה מתוך הסוגיא מבואר בפשטות שבתוך השלושים מותר לכבס, שעל כך מבוסס הק"ו שאם במקום שאסור לכבס מותר ליארס, מקום שמותר לכבס - דהיינו בתוך שלושים - ודאי שמותר ליארס. וכ"כ רש"י: מקום שמותר לכבס, תוך שלשים יום של אבל, דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים. דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפרק ואלו מגלחין (מו"ק כג.), אבל כיבוס לא.

ובמשנה במסכת מועד קטן {{ממ|יט.} שנינו: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - בטלה ממנו גזרת שבעה, שמונה - בטלו הימנו גזרת שלשים. מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת, רגלים מפסיקין ואינן עולין. ופירש רש"י: הקובר מתו שלשה ימים קודם הרגל, הואיל ועיקר אבילות אינו אלא שלשה ימים. בטלה ממנו גזירת שבעה, דלאחר הרגל אינו צריך למנות יותר. [ואם קבר את מתו] שמונה ימים, קודם הרגל, בטלה ממנו גזרת שלשים - דהואיל והתחיל יום אחד מן השלשים, אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל דין שלשים, אלא מותר לאלתר בתכבוסת בגיהוץ ותספורת, עכ"ל.

ורבי עקיבא איגר בגליון הש"ס על אתר ציין לעיין בדברי רש"י ביבמות הנזכרים לעיל. וכן ביבמות על דברי רש"י אלו ציין רע"א לעיין בדברי רש"י במועד קטן. והיינו שמקשה רע"א סתירה בדברי רש"י מה דין אבל בכיבוס כל שלשים, שכן בדברי רש"י ביבמות מפורש שאבל אינו אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים, ואילו האיסור כל שלשים אינו אלא בגיהוץ. מאידך, בדברי רש"י במו"ק מבואר שרק באופן שנהג מקצת דיני שלושים קודם הרגל אז אינו צריך להמשיך לנהוג ניהוג אבילות שלשים, לענין תכבוסת, גיהוץ ותספורת. הרי שלולי זאת - בכל אבילות שלשים - אסור בתכבוסת. וביבמות הניח רע"א קושייתו בצ"ע.

יישובי המהרש"א והערת הרש"ש שלא ראה רע"א דבריו

והמהרש"א (מו"ק שם) עמד על כך וכתב שתיבת 'בתכבוסת' טעות סופר, שהרי אינה מגזירת שלושים אלא רק מגזירת שבעה. ועוד הוסיף שאפשר לקיימה על ידי שנגרוס 'בתכבוסת גיהוץ' במקום 'בתכבוסת בגיהוץ', ופירושה: תכבוסת של גיהוץ שאסורה כל שלשים [ובספר שדה יצחק הביא דברי המהרש"א וכתב שכנראה שנוסחת רש"י שלו היתה 'בתכבוסת גיהוץ' ועל כן רצה לקיים גירסת רש"י, אבל הנוסחא שבידינו היא 'בתכבוסת בגיהוץ' ולפי זה ע"כ טעות סופר הוא. ואמנם נראה שהמהרש"א אכן נתכוון לגרוס כן ברש"י, ורק כוונתו שאי"צ להשמיט כל התיבה וסגי בהשמטת האות ב'. ובספר מירא דכייא כתב כן בביאור דברי רש"י בלא לגרוס בדבריו, שמה שכתב 'בתכבוסת בגיהוץ' כוונתו בתכבוסת של גיהוץ]. והרש"ש שם ציין להערת רעק"א בגליון הש"ס וכתב שנראה דאישתמיטתיה דברי המהרש"א.

מהלך דומה כתב רבי בן ציון אבא שאול (אור לציון, יבמות מג.), לדבריו רש"י לא בא להורות שאבל זה שהתאבל שמונה ימים קודם הרגל מותר בכיבוס, שכן דעת רש"י שאבל מותר בכיבוס כל שלשים יום וכמפורש בדבריו ביבמות. ואכן כוונת רש"י הוא דוקא לגיהוץ, אלא שרש"י מוסיף ומחדש שהגיהוץ המותר אינו רק גיהוץ של בגד שכבר מכובס ועומד, אלא מותר גם לכבס ולגהץ, אך הרבותא אינה בעצם הכיבוס אלא ביחס לגיהוץ.

אם אפשר לקיים דעת רש"י כדעת ריב"א שאסור לכבס בשלושים

עוד איתא בגמרא במועד קטן (כג.): תנו רבנן, כל שלשים יום לגיהוץ. וכתבו התוספות (ד"ה כל): דוקא גיהוץ אסור, אבל בלא גיהוץ כגון כיבוס מותר, דאמרינן לקמן (כז:) אל תבכו למת, הא כיצד, שלשים יום לגיהוץ ולתספורת. וכן הביאו התוספות ממסכת שמחות (פ"ז) ומדברי הירושלמי. ושוב הביאו התוספות את דעת 'מורי ריב"א' שהיה אוסר לכבס בתוך שלשים יום, והאריכו התוספות בבירור הדין בזה. וכתב המהרש"א שלפי דעת הריב"א הסובר שאסור לכבס בתוך שלושים אפשר לקיים את גירסת רש"י כפי שהיא, שאכן רק מחמת ניהוג האבילות שמונה ימים קודם הרגל, לכן אינו אסור אחר הרגל בכיבוס, משא"כ בסתם שלשים אסור בכיבוס כל שלשים.

ובספר מנחם משיב נפש (מו"ק שם) העיר על הצעת המהרש"א שהרי אי אפשר לקיים את דברי רש"י על פי דעת הריב"א, שכן בדברי רש"י ביבמות מבואר להדיא שאבל אינו אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים.

ובגליון הש"ס במו"ק שם אחרי שציין לדברי רש"י ביבמות, הוסיף גם: ועיין לקמן דף כג ע"א תוס' ד"ה כל שלשים, עכ"ל. והנה דברי התוספות שם הם בדעת הריב"א הנזכרת אם אסור לכבס תוך שלשים או לא, ובהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל ביאר כוונתו שדעת רש"י כדעת הריב"א וסייעתו שכיבוס אסור כל שלשים, והיינו כיישוב המהרש"א השני. ואמנם צריך לומר שלא יישב בכך רע"א קושייתו, שהרי רע"א הקשה סתירה בדעת רש"י, מהמבואר בדבריו ביבמות, וכהערת המנחם משיב נפש.

ובאור החמה (שם) כתב שאפשר לומר שלא נשמט מרע"א דברי המהרש"א, אלא דלא ניחא ליה להעמיס בדברי רש"י שכוונתו לתכבוסת של גיהוץ, שכן לא מצאנו בגמרא ביטוי כזה, ולא ניחא ליה לקבוע שרש"י השתמש בלשון שבדה מעצמו ולמה לא סגי ליה בלשון גיהוץ. ולכן העמיד רע"א דברי רש"י כסותרים זה לזה.

הטעם שהניח רע"א בצ"ע רק ביבמות ולא במועד קטן

ואמנם בספר יד יצחק (שם) כבר העיר שכדברי רש"י כן מפורש במסכת שמחות, שם איתא: שמונה ימים קודם לרגל אם רצה לכבס ולספר הרשות בידו. הרי שהעמידו חז"ל היתרו גם לעינן כיבוס, ומשמע שכל שלשים אסור בכיבוס. וכבר עמדו על כך התוספות שם קודם שהביאו דעת ריב"א ופירשו שהכיבוס המוזכר במסכת שמחות הוא כיבוס של גיהוץ. ועפ"ז כתב בספר יד יצחק שכן יש לפרש גם בדברי רש"י שכוונתו לתכבוסת של גיהוץ, והיינו כיישוב המהרש"א. ולפי זה יש לומר שכוונת רע"א בציינו לדברי התוספות להלן, אינו לומר שדעת רש"י כדעת ריב"א, שזה נסתר מדברי רש"י ביבמות, אלא כוונתו למה שביארו התוספות בלשון כיבוס הנזכר במסכת שמחות שהוא גיהוץ, וה"ה רש"י נקט לשון כיבוס כלשון המסכת שמחות ושוב פירש דבריו דהיינו תכבוסת של גיהוץ, וכהצעת המהרש"א.

ובספר חזות קשות (יבמות שם) עמד על כך שלא הניח רע"א דבריו בצ"ע אלא בגליון יבמות ולא בגליון מו"ק. וביאר, שביבמות לא ציין רע"א אלא לסתירת דברי רש"י, ולכן הניח דבריו בצ"ע. משא"כ במו"ק הוסיף רע"א לציין גם לדברי התוספות, ושם כתבו התוספות לחלק בין כיבוס במים לכיבוס בחול ונתר, וכן חילקו התוספות בין בבל לארץ ישראל, ולפי זה לא קשה כלל סתירת רע"א שכן יש ליישב את סתירת דברי רש"י - כאן במים וכאן בחול ונתר, או כאן בבבל כאן בארץ ישראל. וכעין דבריו יש לומר גם לפי משנ"ת, שבדברי התוספות שם מבואר שלשון כיבוס פעמים ופירושו כיבוס של גיהוץ, וא"כ י"ל שאף רש"י כוונתו לתכבוסת גיהוץ וכיישוב המהרש"א.

ובספר עקבי אהרן ופשר דבר ציין עוד לדברי הגמרא בעירובין (מו.): שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים, רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד... דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים, אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים. ופירש רש"י: נוהגת שבעה - לרחיצה ולתכבוסת, ושלשים - לתספורת ולגיהוץ. הרי להדיא בדברי רש"י שתספורת הוא מגזירת שבעה ולא מגזירת שלשים ודלא כדעת ריב"א.

הצעת האור החמה שרש"י דקדק שנחלקו הסוגיות בדין זה

והתוספות (יבמות שם ד"ה שמותר) הקשו מדברי הגמרא במועד קטן (כג.) שם מפורש שאבל אסור לכבס כסותו במים. ופירשו התוספות דהיינו בתוך שבעה, שהרי גיהוץ דוקא אסור תוך שלשים יום.

על פי זה כתב באור החמה לחדש עוד, שיתכן ולדעת רש"י יש בענין זה מחלוקת הסוגיות, בין סוגית הגמרא ביבמות הנוקטת שאבל מותר בתכבוסת כל שלשים יום, ובין סוגיית הגמרא במועד קטן האוסרת אבל בכיבוס כל שלשים. שהרי הגמרא ביבמות נקטה בפשטות שכל שלשים הרי הם 'מקום שמותר לכבס', ולכן פירש רש"י שאבל מותר בכיבוס בשלשים. מאידך הגמרא במועד קטן כפי שהביאו התוספות כתבה בפשטות שאבל אסור לכבס כסותו במים, אלא שהתוספות העמידו דברי הגמרא בתוך שבעה, ואפשר שרש"י לא ניחא ליה לפרש כן ומשמע ליה שהוא על כל שלשים, ולכן פירש רש"י שהסוגיא שם נקטה שאבל אסור בכיבוס בתוך שלשים וכדעת ריב"א.

ובספר מטעי מאיר התחבט בעיקר הבנת קושיית רע"א, כי אם כוונתו שבמו"ק התיר רש"י כיבוס גיהוץ ותספורת, ואילו ביבמות התיר כיבוס ואסר גיהוץ ותספורת, הרי לא קשה מידי, שכן שם מדובר באופן שנהג אבילות קודם הרגל שמונה ימים ומשום כך הותרו לו כיבוס גיהוץ ותספורת, והכל שווים. משא"כ בשלשים בעלמא מותר כיבוס שאינו אסור אלא בשבעה, ואסור גיהוץ ותספורת. ועל פי הדחק כתב לבאר כוונת רע"א על פי מה שדקדקו התוספות מלשון המסכת שמחות שמשמע שרק אם נהג שמונה ימים קודם הרגל אז מותר לכבס ולספר, ומשמע שאם לא נהג כן אסור גם בכיבוס כל שלשים, וזה נסתר מדברי רש"י לפנינו. וסיים: ועוד לא ברור לי כוונתו של המחבר בזה, ועיין בזה. אך באמת קושיית רע"א פשוטה וברורה, ופשיטא שלכך נתכוון, ששם רש"י נקט שהכיבוס מותר רק מחמת ניהוג שמונת ימי האבילות קודם הרגל, ואילו ביבמות נקט שבכל שלשים מותר בכיבוס.