אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים חדש על ה(מ)דף בבא בתרא ז

קריאת שם זהה לשני ילדים

מר ינוקא ומר קשישא בניו של רב חסדא

בגמרא במסכת בבא בתרא (ז.-:) איתא: אמרו ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי, נהרדעי לטעמייהו וכו', ע"כ. והנה בלא להיכנס לגוף סוגיית הגמרא הרי מפורש בדברי הגמרא שלרב חסדא היו שני בנים מר ינוקא ומר קשישא והם אמרו מה שאמרו לרב אשי. וכתבו התוספות (ד"ה מר): מר ינוקא הוא הגדול, ועל שם שנולד בינקותו של רב חסדא קרי ליה מר ינוקא, ומר קשישא הוא הצעיר ונולד בקשישותו של רב חסדא.

ובגמרא בכתובות (פט:) איתא: אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי וכו', וכתב רש"י: מר קשישא ומר ינוקא, שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין, אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא. והב"ח בהגהותיו שם ציין לדברי התוספות בב"ב שחלקו בזה על פירוש רש"י ופירשו להפך שהגדול קרוי מר ינוקא על שם שנולד בינקותו של רב חסדא.

ובספר עליות מנחם (ב"ב שם) הקשה שלדברי תוספות נמצא ששני אחים אלו נקראו בשם אחד "ולא מצינו דאמוראים יקראו לבניהם שם אחד", ואף שאפשר לומר שמר אינו שמם אלא לשון חשיבות, ושם אחר היה להם בפני עצמם, מכל מקום קשה למה לא נזכר שמם [וציין לדברי הגמרא בכתובות (סא.) שאמרו שם רב מרי ורב פנחס בריה דרב חסדא, וכתב שאפשר שהם הם מר ינוקא ומר קשישא]. ולכן כתב לחדש שבאמת שמם היה 'ינוקא' ו'קשישא' ותוספת מר היא לשם כבוד, והתוספות מפרשים את טעם קריאתם בשמות אלו. והוסיף שאפשר שינוקא נולד בילדותו ממש כשהיה צעיר מאד לימים, ואילו קשישא נולד כשהיה זקן ממש ולכן קראם כן בשמם ממש ואין זה כינוי בעלמא.

ואמנם ביאורו יעלה יפה בדברי התוספות אך בדברי רש"י בכתובות נראה להדיא שלא כדבריו, שהרי רש"י מפרש ש'שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין' ומשמע להדיא ששמם האמיתי היה שוה, ובפשוטו היינו ששניהם היו קרויים 'מר' אלא שאת זה כינוי 'מר ינוקא' ואת אחיו 'מר קשישא'.

מעשה ב'אברהם בן אליהו' שנשא לאשה את אחותו של אליהו זה

ובשו"ת חתם סופר (אה"ע ח"א סימן עו) דן בדבר מעשה שהיה באיש אחד שדר בכפר סמוך לק"ק סאבאטיש עם אשתו ובניו, וכולם היו בחזקת בניו ממש וחתמו עצמם על שם אביהם 'בן אליהו', וכך נקראו לספר תורה. ועתה קם בנו הגדול הנקרא 'אברהם בן אליהו' ונשא את אחות אביו אליהו הנ"ל בחופה וקידושין, ואח"כ נתעוררו לזה אנשי הישוב הדרים בכפר הנ"ל באמרם כי הוא נכשל בערוה דאורייתא לישא דודתו. ונשמע הדבר להרב המאה"ג הנ"ל בק"ק סאבאטיש וקרא להאב כמר אליהו ואמר לו איך נהיה הדבר הרע הזה, והשיב שזה אברהם אינו בנו כי אם חורגו בן אשתו. ואמר אליו הרב, הישמע שהחורג יחתום עצמו בשם בעל אמו ויעלה כן לספר תורה וגם בכתיבה יכתוב כן 'אברהם בן אליהו'. והשיב אליהו הנ"ל שישאל לאשתו והיא תשיב אמריה.

והנה היא אמרה שבהיותה פנויה, הרתה לזנונים וילדה זה הבן, והיא משרתת בק"ק פרשבורג, והבן נתגדל בבית ר' משה מלמד הנ"ל ואח"כ נישאת לאליהו הנ"ל וכדי להסתיר בושתה החזיקו הבן כאילו הוא מבעלה אליהו הנ"ל, אבל באמת אינו בנו כלל.

החתם סופר חקר ובדק והוא מביא שאף שיש עדים המעידים שאשה זו היה לה בן בשם אברהם עוד קודם שנשאת לאליהו זה, הרי שאין אחד מהם אשר יאמר שיכול לסמוך על טביעת עינו שיכיר שזה אברהם שנשא אחות אליהו הוא עצמו אותו אברהם שנתגדל בכאן או שמא הוא אחר הנולד מאליהו בעצמו, את זה לא ידעו ולא יבינו. וכיון שכן דן החתם סופר שלכאורה כיון שאין אחד מהם אשר יאמר עליו שמכיר בטביעת עין את האיש אברהם כדי שיוכל להעיד בעדות ברורה שהוא נולד מהאשה טרם נישאת לאליהו, וא"כ במה יסתר החזקה שמוחזקים אנו שזה אברהם הוא בן אליהו.

דברי החתם סופר על מנהג מדינותינו שאין אדם קורא לשני בנים בשם אחד

אלא שמוסיף החת"ס שיש לנו לדון ולומר כך: הלא ידוע לנו מנהג מדינותינו שאין אדם קורא לשני בנים בשם אחד, לא האב ולא האם. רצוני, בין שהיה לאב בן בשם הזה בין שהיה לאם בן בזה השם, בין ששניהם בחיים או שמת אחד מהם. ואמנם בש"ס מצינו בהדיא שהיה לרב חסדא שני בנים ושניהם בחיים ושמות שניהם 'מר' כמ"ש תוספות במסכת ב"ב (ז:), מכל מקום בזמנינו מקפידים בני מדינותינו על זה. ואם כן מאחר שכל מה שבאנו להכריע שאברהם זה הוא בנו של אליהו מכח חזקת המנהג, הרי כנגד זה יש חזקה מחמת מנהג שלא תקרא האם לשני בניה בשם אחד אף כשהם משני אנשים, וכיון שמעידים העדים שהיה לו כבר בן ששמו אברהם אם כן ממילא יש לדון שזה הוא אותו אברהם.

אמנם החתם סופר שב ודוחה את טענת עצמו: אבל את כל זה ישא רוח יקח הבל. וזאת משום שיתכן שבאמת ב' החזקות אמת, ואכן אברהם זה הוא בנו של אליהו ואעפ"כ אין בכך סתירה למנהג שלא תקרא האם לשני בניה בשם אחד, כי יתכן שאליהו זה הוא הוא הבועל שפיתה אותה בהיותה פנויה, "כי אע"פ שהעד 'אנשיל שניר מאכיר' אמר שהוא היה השדכן בין הזוג, ולא הכירו זה את זו מעולם, מאן לימא לן שלא היה הכל תחבולה וערמה וקנוניא ביניהם להתנכר מפני הבושה, שלא יוודע לאיש שפיתה בתולה" כו', יעו"ש שמאריך בדברים ומסיק שאחותו של אליהו אסורה על אברהם המוחזק בבנו באיסור כרת כערוה דאורייתא מכח החזקה, ואסורה גם על כל העולם משום איסור אשת איש, שהרי כשנישאת לו 'שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא' והיא צריכה גט מאברהם.

דברי הפתחי תשובה בשם אדני פז שמשום חשש עין הרע לא יקרא לשני בניו בשם אחד

גם בשואל ומשיב (קובץ כרם שלמה שנה א' קובץ ו עמוד יד) הביא ראיה מבני רב חסדא שכתב רש"י ששמותיהם היו שווים, שמוכח מדבריו "שאין קפידא לקרוא שני בנים בשם אחד, רק לתת סימן קשישא או ינוקא". ואמנם בפתחי תשובה (יו"ד סימן קטז סק"ו) הביא תשובת אדני פז (סימן כה וסימן לד) שכתב שמעיקר הדין יכול לקרות לשני בנים בשם אחד, בין מת אחד או ששניהם חיים, אך בהשמטות שם כתב דמכל מקום יש לחוש משום עין הרע. והוסיף עוד שאם מת אחד אין לקרות לשני בשם זה משום ריע מזלא. ובזה ידועים דברי הגר"א (עליות אליהו הובא גם במעשה רב אות נא) שיקרא על שם אחיו ויוסיף לו שם אחר ושם אחיו המת יהיה באחרונה והוא סגולה שיאריך ימים, וכ"כ במנחת פתים (סימן קטז). וכעי"ז כתב בסידור יעב"ץ (הל' מילה נחל תשיעי) בשם ספר חסידים שלא לקרוא בנו בשם אדם שלא הצליח, ע"ש.

נידון הדברי מלכיאל באדם שרוצה לקרוא לבנו ובתו בשם 'שמחה'

ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן עה) נשאל באדם שיש לו בת ששמה 'שמחה' אם יכול לקרוא גם לבנו בשם 'שמחה', והשואל רצה לפלפל בזה מסוגיית הגמרא בחולין (צו.) אי אזלינן בתר מיניה או בתר דידיה. והשיב לו: הנה אין שייך בזה לפלפל, כי אין זה דין גמור. ובאמת בימי הראשונים לא נמנעו מלקרוא שם אחד לשנים בנים. והביא מקור זה מדברי הגמרא בכתובות ומפירוש רש"י שנראה שנקראו שניהם בשם 'מר' ואחר כך קראום מר ינוקא ומר קשישא לסימנא.

ועוד הביא ראיה לדבר ממקרא מפורש בדברי הימים (א' ג ה-ח): ואלה נולדו לו [- לדוד המלך] בירושלים וגו' ויבחר ואלישמע ואליפלט, ונגה ונפג ויפיע, ואלישמע ואלידע ואליפלט, תשעה. ומשמע שאלישמע ואליפלט כל אחד משמות אלו היה שמם של שני בנים של דוד המלך ע"ה. ואמנם רש"י שם מפרש שאליפלט הראשון מת ואחר כך נולד השני, וכ"כ על אלישמע. ומדברי רש"י אלו הוכיח האדני פז שמותר לקרוא לבנו השני כשם בנו הראשון שמת, אלא שמשום עין הרע וריע מזלא אין לקרוא שני בנים בשם אחד בין שהם חיים ובין שהם מתים. והדברי מלכיאל תמה על האדני פז שהרי אדרבה מרש"י מבואר שבחיים אסור לקרוא לשניהם באותו שם לא רק משום עין הרע, שהרי לכן הוצרך רש"י לפרש שהראשון מת.

וכדי לבאר את שינוי המנהג בין מנהגם אז למנהגנו אנו, מביא הדברי מלכיאל את דברי המדרש (ב"ר לז ז) רבן שמעון בן גמליאל אומר, הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו. ופירש העץ יוסף: משתמשין ברוח הקודש, לקרוא הבנים מעין מאורעותיהם אשר יהיו לעתיד והיו קוראים לשם המאורע, ע"כ.

חילוק בין דורות ראשונים שהיו קוראים על שם המאורע לדורות האחרונים שקוראים על שם אבותיהם

עפ"ז ביאר הדברי מלכיאל שבעת שקראו על שם המאורע לא הקפידו לקרוא שני בנים בשם אחד אם נזדמן להם לפי המאורע לקרוא כן, אבל כשקראו לשם אבותיהם נמנעו מלקרוא שני בנים בשם אחד, כי אין זה כבוד לאבות שנראה כאילו יש לו שני אבות. ומוסיף שם שמפני טעם זה המנהג לדבר עם אב ואם בלשון יחיד ולא בלשון רבים כנהוג לדבר עם מי שגדול ממנו, והיינו להורות שאין לו אלא אב ואם אחד ולא שנים. ובפרט לפי דברי דרושי רשומות שנשמת האב נכללת בנשמת הבן ולזה נהגו לקרוא בשמו, אם כן ודאי שאין לקרוא שני בניו בשם אחד. ומה שקרא רב חסדא שני בניו בשם אחד נראה גם כן שקראם על שם המאורע, כי ידוע אשר האמוראים השתמשו לפעמים ברוח הקודש או על ידי חלום וכדומה.

ועוד הוסיף הדברי מלכיאל שהראשונים שקראו על שם המאורע היו משנים אחר כך שמותם גם כן לפי צורך המאורע, וכמו שמצינו בכמה מקומות ששינו שמם אחר כך, כמו ששינה משה את שם הושע ליהושע. וכיון שכן שפיר יכלו לקרוא לשני בנים בשם אחד, לפי שאחר כך ישנו קצת שמם לעשות סימן והבדל בינהם, ולכן קרא רב חסדא לשני בניו בשם 'מר' ואחר כך הוסיף לזה שם 'ינוקא' ולזה שם 'קשישא'. אבל עכשיו שקוראים לשם אבות אין משנים שמותם בשביל איזה מאורע כדי שלא יתבטל שם האב, וממילא אין קוראים לשני בנים בשם אחד כי כשיגדלו לא יוכלו לשנות את שמם.

שמות בני דוד 'אלישמע' ו'אליפלט'

עפ"ז מבאר הדברי מלכיאל באופן אחר את מה שמצינו בדברי הימים שהיו לדוד שני בנים בשם אלישמע ושני בנים בשם אליפלט, והוא ממאן בפירושו של רש"י ומפרש שמצאנו בשמואל (ב' ה) שתחת אלישמע נמנה אלישוע, ותחת אליפלט הנזכר כאן נמנה אלפלט (בדה"י א' ד), והוא מסיק שאכן בלידתם נקראו בשמות שווים אך אחר כך כשגדלו הבנים היו משנים את שם האחד כדי לעשות סימן, ולכן לאליפלט הראשון קראו אחר כך אלפלט, ולאלישמע קראו מעתה אלישוע.

אמנם באדני פז שם כתב שאין לומר שאלפלט הוא שם אחר מאליפלט כיון שההמון אין מדקדקים בכך וקורים את שם שניהם בשווה. ובדברי מלכיאל כתב שבודאי אין לומר כן בכפילות שמות בניו של דוד המלך שהרי בדברי הימים ג' נכתבו שניהם 'אליפלט' מלא. ומכל מקום בעיקר סברת האדני פז שכיון שאין ההמון מדקדקים בזה נחשבים שניהם כשם אחד, תמה הדב"מ שסוף סוף כיון שהם שני שמות מה לנו ולההמון, ומצינו כמה שמות קרובים במבטא זה לזה, כגון מה שנמצא בדברי הימים (א' ד) שני אחים 'זיף' ו'זיפה'.

ועכ"פ מסיק הדברי מלכיאל בדבר שאלתו אם לקרוא לבנו שמחה כשם בתו, שכיון שאין אנו משנים את שמות הילדים כשיגדלו לכן נראה שאין לקרוא בשם אחד לבן ולבת, כי אם הטעם שאין לקרוא לשני בניו באותו שם הוא משום מכשול, מכשול זה שייך גם בבן ובת, וכן אם הטעם משום עין הרע, שייך טעם זה גם בבן ובת. מלבד זאת מוסיף הדב"מ: ובלאו הכי אני תמה במה שנהגו לקרוא לנקבות בשמות שנקראים בהם זכרים, ואין ראוי לעשות כן ויש בזה כמה חששות, וזכר לדבר יש מאיסור דאשה לא תלבש שמלת גבר, עכ"ד.

קרא לבתו 'חיה' על שם הסב 'חיים' ועתה נולד לו בן

עוד ראה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח או"ח סימן כ אות כב) שדן באופן שנתנו לילדה שם 'חיה' על שם הסבא שנקרא 'חיים' ואחר כך נולד בן ורוצים לקרוא לו 'חיים' על שם הסבא. והביא דברי החינא וחסדא לענין צוואת ר"י החסיד, שאם יש שינוי בין השמות כגון שאחד נקרא 'אליה' ואחד 'אליהו', או 'גרשום' ו'גרשון' וכדומה שפיר דמי. והיפה ללב כתב שיש לחלק בין 'אליה' ו'אליהו' שהוא שם אחד כמו 'חזקיה' ו'חזקיהו', ובין 'גרשון' ו'גרשום' שהם שמות שונים. ועכ"פ הכריע הישכיל עבדי שכששם בת חיה ושם הבן חיים שיש שינוי בכתב ובביטוי וגם שהשם חיה משמעו נקבה והשם חיים משמעו זכר ודאי שאף לדעת המחמירים בשם 'גרשון' ו'גרשום' יודו באופן זה ששני שמות חלוקים הם. ובפרט ששם 'חיה' נגזר משם בעל חי שנקרא חיה, ושם חיים נגזר משם שנות חיים של בני אדם.

בחתימת היריעה נביא הצעה מעניינת בביאור קריאת בני רב חסדא באותו השם, אותה מעלה בספר מאור עינים (ב"ב שם), והוא ששני בניו של רב חסדא נקראו על שם קרוביו שנפטרו וקראם על שמם ושני קרוביו שמם היה 'מר'. ואין להקשות שדי לקרוא לאחד על שם שניהם, שכן יש לומר שמתחילה נפטר קרובו האחד וקרא לבנו הראשון על שמו, ושוב נפטר קרובו השני וקרא לבנו השני על שמו.

· מעבר לתחילת הדף