אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים חדש על ה(מ)דף בבא בתרא ג

הכנסת מיטה לבית הכנסת

שינת רב אשי בבית הכנסת

בגמרא במסכת בבא בתרא (ג:) מבואר שאף שאין לסתור בית כנסת עד שבונה בית כנסת אחר, אבל אם 'חזי בה תיוהא', כלומר שרואה בו ביקוע שהוא מזומן ליפול, אזי מותר לשוברו כדי לבנותו מחדש. על דין זה מביאה הגמרא מעשה: כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא, סתריה ועייל לפורייה להתם, ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי. היינו שרב אשי אכן סתר את בית הכנסת במתא מחסיא כיון שעמד ליפול, וכדי שלא יתייאש מלבנותו הכניס העמיד בו את מיטתו עד השלמת הבניה והתקנת המרזבים, כדי שהחמה והגשמים יצערו אותו ועל ידי זה ימהר להשלים את בניינו.

התוספות (ד"ה ועייליה) תמהים מדברי הגמרא במגילה (כח. ע"ש) שם מבואר שבתי כנסיות אין ישנים בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי. ויישבו, דלאו ממש לבית הכנסת עייליה לפורייה אלא בסמוך לבית הכנסת במקום שהאורחין רגילין לישן שם ולאכול, וכמו שמצינו במסכת פסחים (קא.) ששמואל היה מקדש בבית הכנסת "לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא". ומבואר מדבריהם שאסור לאדם לישון בבית הכנסת, ורב אשי לא ישן אלא בחדר הסמוך לבית הכנסת.

ובשו"ע (או"ח סימן קנא ס"ג-ד) פסק: אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי, אבל בבית המדרש מותר. לצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו, ומטעם זה ישנים בליל יום הכיפורים בבית הכנסת. ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בבית הכנסת, מותר לאכול שם.

ובביאור הגר"א (סקי"ג) ציין מקור להיתר זה לישון בתוך בית הכנסת כשהשינה היא לצורך בית הכנסת, מדברי הגמרא בסוגיין, שהרי רב אשי העלה מיטתו לבית הכנסת כדי שלא יתייאש מבניינו. והוסיף הגר"א: ובזה מתורץ קושיית תוספות הנזכר לעיל שם, ע"כ. וכוונתו לקושיית התוספות הנזכרת שהקשו הלא אין ישנים בבית הכנסת וכיצד העלה רב אשי מטתו לשם, אך לפי חילוק השו"ע בין שינה סתם לשינה לצורך בית הכנסת שוב לא קשה כלל, כי הגמרא במגילה עוסקת בשינה סתם, שהיא אסורה בבית הכנסת, ואילו הגמרא בב"ב עוסקת בשינה לצורך בית הכנסת, שהיא מותרת.

חידוש המגן אברהם שאף כשמותר לישון אסור להכניס מיטה

על דין זה שמותר לישון בבית כנסת לצורך, מחדש המגן אברהם (סק"ד) חידוש מופלא, וז"ל: ונראה לי דלא יכניס מטתו לשם, כדאיתא בתמיד ריש פרק א', ע"כ.

ובטרם נבוא לדון בראייתו של המג"א מדברי הגמרא בתמיד, נקדים ונביא את תמיהתו של רבי עקיבא איגר בהגהותיו על אתר (סק"ב): ולעניות דעתי דברי המגן אברהם תמוהים, דהא מקור האי דינא דלישן בתוכו מותר הוא מדברי המרדכי (מגילה רמז תתכט, ב"ב רמז תסה), והמרדכי מביא ראיה לזה מסוגיא דפרק קמא דבבא בתרא דאמרינן 'עייליה לפוריא להתם'. והתוספות נדחקו בזה דעיילא לפוריא היינו סמוך לבית הכנסת והמרדכי לא ניחא ליה בזה. ועכ"פ לפי ראיית המרדכי אם מותר לישון, דמקור דין זה הוא מדעייליה לפוריא, אם כן ממילא מוכח שמותר להכניס גם כן מטתו לשם, דהא 'עייליה לפוריא', עכת"ד.

דהיינו שרע"א תמה שהרי כל המקור לדין זה שמותר לישון בבית הכנסת לצורכו הוא מהנהגתו של רב אשי שישן בבית הכנסת אחרי ששיברו לצורך תיקונו, ואם כן מהנהגה זו עצמה יש לנו ללמוד להתיר גם הכנסה של מיטה לבית הכנסת כדרך שרב אשי 'עייליה לפוריא להתם'. ובאמת תוספות כתבו שרב אשי לא הכניס את מיטתו לבית הכנסת ממש אלא לחדר סמוך, אך המגן אברהם הרי אינו יכול לקבל את דבריהם, כי אם כן גם אין לנו מקור מרב אשי לעצם השינה בבית הכנסת לצורך, שהרי לדבריהם רב אשי כלל לא ישן בבית כנסת אלא בחדר סמוך.

הראיה משינת הכהנים בבית המוקד שלא על גבי מיטות

ועתה ניתנה ראש ונשובה לבאר את מקורו של המגן אברהם ממסכת תמיד. וכך שנינו במשנה (כה:) בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד כו'. בית המוקד כיפה, ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן, זקני בית אב ישנים שם וכו' [הרובדין הן כמין מדרגות אבן רחבות סמוכות לכתלי בית המוקד, כשלדעת המפרש מן הרובדין היו עולין על גבי מטותיהן שהיו בתוך כניסת החומה כמין מטות. ולדעת הרא"ש, היו זקני בית אב ישנים על הרובדין עצמן]. פרחי כהונה, איש כסתו בארץ, לא היו ישנים בבגדי קדש אלא היו פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן, ע"כ.

והגמרא (כו:) על הפיסקא 'זקני בית אב ישנים שם' מקשה: ואמאי, לעיילי מיטות. ופירש המפרש: אמאי ישנים על גבי החומה, נעיילו מיטות. ומיישבת: אמר אביי, לאו אורח ארעא לעיולי מיטות לבית המקדש, ע"כ. מכאן למד המגן אברהם שכשם שלאו אורחא ארעא להכניס מיטות לבית המוקד כך הוא גם לענין בית הכנסת שאף באופנים שמותר לישון שם אך לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית הכנסת.

וכתב המחצית השקל, שהמגן אברהם סובר שקדושת בית הכנסת עדיפה על קדושת בית המוקד, או עכ"פ לא גרעה מקדושת בית המוקד, שהרי הכהנים ישנו בחציו של בית המוקד שהיה בנוי בחול, וחצי זה לא היה לו כי אם קדושת הר הבית, ואילו קדושת בית הכנסת כתבו המרדכי (שבת רמז רכח) והמהרי"ק (שורש קסא ענף ז) שיש לו מעין קדושת היכל, ואם בבית המוקד אין ראוי להכניס מיטות כל שכן שבבית הכנסת.

איסור הכנסת מיטות למקדש משום בזיון או כדרך שומרי חצרות המלכים

בפשטות למד המג"א שסברת הגמרא ש'לאו אורח ארעא לעיולי מיטות לבית המקדש' עניינה משום כבוד וקדושת המקום, ולכן למד בכל שכן לבית הכנסת שאין זה דרך ארץ להכניס לתוכו מיטות. אמנם מדברי הרמב"ם נראה שביאר באופן אחר את ענין אי הכנסת המיטות לבית המוקד.

וכך כותב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ח ה"ו): לא היו הכהנים השומרים ישנים [- בבית המוקד] בבגדי כהונה, אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצירות המלכים שלא יישנו על המטות, ע"כ. למדנו שהרמב"ם מגדיר את אותם פרחי כהונה הישנים בבית המוקד כ'שומרים' והוא מבאר את סיבת שינתם על הארץ בהתאם לכך, "כדרך כל שומרי חצירות המלכים שלא יישנו על המטות". בעקבות הרמב"ם דורך בדרך זו גם הרע"ב, וזה לשונו בתמיד (פ"א מ"א): איש כסתו בארץ, שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מיטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים, ע"כ. וכ"כ גם במדות (פ"א מ"ח).

מעתה תמה הפרי מגדים (סימן קנא א"א סק"ד) על דברי המגן אברהם: גם מר"מ הלכות בית הבחירה הלכה ו' והר"ע ברטנורא שם, הטעם כדרך שומרי חצירות המלכים שאין ישינים במטות, אם כן אין ללמוד בית הכנסת מיניה, דלאו משום בזיון הוא, עכ"ד. דהיינו שלאור טעמו של הרמב"ם ודעימיה מבואר שטעם שינת הכהנים על הארץ לא היה מחמת בזיון בקדושת בית המקדש, אלא טעם מקומי השייך דוקא לגבי שומרי המקדש שצורת שמירתם היא כדרך שומרי חצרות המלכים, וממילא טעם זה שייך דוקא בבית המוקד ולא בבית כנסת, ואם כן שוב אין מקור לדברי המגן אברהם שאין להכניס מיטות לבית כנסת מדברי הגמרא בתמיד.

ואמנם יש להבין באמת כיצד למד הרמב"ם סברא זו ש'כדרך כל שומרי חצירות המלכים' מדברי הגמרא 'לאו אורח ארעא לעיולי מיטות לבית המקדש', אשר בפשוטם נראים דברי הגמרא כנוטים להבנת המגן אברהם שמטעם בזיון נגעו בה, שאין ראוי ואינו דרך ארץ להכניס מיטות למקום המקדש.

חילוק בין אי שינת זקני בית אב על המיטות ואי שינת פרחי כהונה

וכבר הקדמנו שהמשנה עוסקת הן בשינת זקני בית אב שישנים על גבי הרובדין או בכעין מיטות בתוך כניסת החומה שאליהן עולים ברובדין של אבן המסבבים את בית המוקד, והן בשינת פרחי כהונה שהם ישנים על גבי קרקע בית המוקד. ויש לדון על מה נסובים דברי הגמרא המקשה שישנו על המיטות ומיישבת שלאו אורחא ארעא לנהוג כן.

והבאנו שפיסקת הגמרא עוסקת בדין זקני בית אב שהיו ישנים על גבי הרובדין או בחומה, והבאנו דברי המפרש שמפרש להדיא את קושיית הגמרא 'לעיילי מטות' - אמאי ישנים על גבי החומה נעיילו מטות, דהיינו שקושיית הגמרא היא על זקני בית אב מדוע אינם ישנים על מטות.

מאידך בפירושו למשנה (כה: ד"ה ופרחי) כתב המפרש וז"ל: פרחי כהונה בחורים שהגיעו לעבודה, איש כסותו בארץ כו' שלא היה להם כניסה בחומה, ומטות נמי לאו אורח ארעא לעיולי התם כדמפרש בגמרא, ע"כ. ומרהיטת לשונו נראה שהעמיד את דברי הגמרא אף על שינת פרחי כהונה על גבי הקרקע.

עוד יש להקדים שאף שהרמב"ם מכנה את פרחי הכהונה הישנים על הקרקע בשם 'שומרים', ובדרכו הלך גם הרע"ב ופירש: ופרחי כהונה כו' והן היו השומרים, אך נראה פשוט שרק פרחי הכהונה היו שומרים ולא זקני בית אב, וכך עולה גם מסוגיית הגמרא בתמיד, יעויין שם.

דעת הרמב"ם שפרחי כהונה מעצם תפקידם אינם ישנים על מיטות

לפי זה נראה לומר שדברי הרמב"ם ודברי הגמרא מבארים שני עניינים שונים, ובעוד שהגמרא דנה מדוע זקני בית אב ישנים על החומה ואינם ישנים על מיטות ועל כך מיישבת ש'לאו אורח ארעא לעילוי מטות לבית המקדש', דן הרמב"ם בשאלה מוקדמת מדוע פרחי כהונה ישנים על הארץ - במקום גרוע עוד יותר משינה על הרובדין - ולא ישנים על גבי מיטות. על כך מוסיף הרמב"ם שפרחי כהונה אינם ישנים על המיטות לא רק מחמת שיש חסרון בהכנסת המיטות למקדש כפי שעולה מסוגיית הגמרא, אלא כי מעצם תפקידם כשומרים אין להם לישון על המיטות, כדרך שומרי חצרות המלכים שלא יישנו על המיטות.

ואמנם צריך ביאור מדוע נטה הרמב"ם מהטעם המובא בגמרא ונתן טעם אחר לאי שינת השומרים על מיטות, הרי לכאורה טעם הגמרא אף אם הוא נאמר לגבי שינת זקני בית אב על החומה סוף סוף נותן טעם גם בשינת השומרים על הרצפה. ואפשר שכוונת הרמב"ם שלגבי השומרים אין צורך להגיע לטעם הגמרא כיון שמעצם תפקידם לא שייך שישנו על הרצפה, ולכן גם משמיט הרמב"ם את טעם שינת זקני בית אב על החומה ולא על המיטה, כיון שהוא עוסק בהלכות אלו בדיני השמירה ונוקט רק את הדין הנוגע לעצם תפקיד השמירה שהוא כ'שומרי חצרות המלכים'.

אך יתכן לומר עוד, שסובר הרמב"ם שאף ש'לאו אורחא ארעא לעילוי מטות לבית המקדש' זאת רק אם הברירה האחרת היא הכנת מיטות או כעין מיטות בחומה או על גבי הרובדין, אבל לו הברירה היא שינה על גבי קרקע לזה לא די בסברת 'לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש'. מה גם שאם נבאר את אי שינת פרחי הכהונה על מיטות כיישוב הגמרא, עדיין יקשה מדוע לא יתקנו רובדין גם עבור פרחי כהונה. ולכן הוסיף הרמב"ם טעם אחר ששומר מעצם תפקידו ישן על הרצפה ולא על גבי מיטה וכיוצא בה.

יש להוסיף שהרמב"ם למד זאת מדברי הגמרא עצמה, מדוע העמידה הגמרא את הקושיא נעיילו מטות על הפיסקא הנוגעת בזקני בית אב שהיו עכ"פ ישנים על גבי החומה, היה לה להקשות ביתר עז על שינת פרחי כהונה איש כסתו בארץ, מדוע לא ישנו ע"ג מיטות. ומכאן למד הרמב"ם שקושיא זו כלל לא היתה קשה לגמרא כיון ששומרים ודאי ראוי להם לישון על הקרקע, וכל קושיית הגמרא לא היתה אלא בנוגע לזקני בית אב שהם אינם שומרים.

אם כנים דברינו הרי דברי המגן אברהם מיושבים וברורים, כי גם לדעת הרמב"ם ביאור הגמרא הוא כפשוטו שלאו אורח ארעא לעיולי מיטות לבית המקדש משום בזיון, והרמב"ם רק הוסיף טעם נוסף לאי שינת השומרים. ואם כן ניתן גם ניתן ללמוד בכל שכן מקדושת בית המוקד לקדושת בית הכנסת ולאסור הכנסת מיטות לתוכו כפסקו של המגן אברהם.

· מעבר לתחילת הדף